נשים עוסקות ביצירה, הן בנויות ליצור.

הגוף שלהן מתאים ליצירת חיים, ולאחר מכן ליצירת אוכל לתינוק.

אחר כך הן עסוקות ביצירת פתרונות מתאימים לילדים שנולדו כדי שהן יוכלו להמשיך וליצור.

טוב, האמת היא שבימינו נשים התרחקו מהיצירה.

הפמיניזם שהביא לשוויון נשים בעבודה ובבחירות גם גבה מחיר, ונשים שהיום עסוקות כל הזמן בשאלות: 'מתי אהיה עם הילדים?', 'מה יהיה עם הקריירה?', 'האם להביא עוד ילד או לוותר כדי להתקדם?', 'מתי להתחיל להביא ילדים?' – השאלות האלו מנקרות כל הזמן במוחה של האישה היום.

אבל בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שהולכת ומתפשטת, הנשים של היום כבר לא מוותרות, והן רוצות יותר,

יותר זמן ליצירה אישית.

פעם נשים היו יוצרות בחברה נשית – רוקמות את המפות שלהן – כך הן יצרו את הנדוניה, ולאחר מכן היו יושבות ורוקמות על הבגדים של התינוקות שנולדו.

בין כל חובותיה של האישה, היא יצרה!

היצירה הנשית הייתה יצירה של רוגע: רקמה, תפירה, סריגה ועוד עבודות יד מסורתיות.

זמן היצירה היה משפיע על כל הבית, הרוגע היה עוזר לבית להמשיך ולהתקיים בסדר ובבטחה.

והיום נשים חוזרות ליצירה – וזו כבר תופעה! האישה של היום מוצאת את הזמן שלה ליצור, אם זה בלילה אחרי שכולם הלכו לישון או בחוג שהיא משתתפת פעם בשבוע – העיקר להעסיק את הידיים.

ההבדל העיקרי שאני מצאתי הוא שהיום נשים חוזרות ליצור בגלל שכיף להן – הן לא צריכות לתפור שהרי בגדים מסין זולים יותר, היא לא צריכה לרקום וגם לא לסרוג. אבל האישה היום לוקחת את הזמן שלה וגם את הכסף שלה ומשקיעה בעצמה יותר, רק כדי ליצור.

התופעה הזאת חוצה מגזרים ושכבות אוכלוסייה. בסדנאות שלי אני רואה זאת שוב ושוב – אין 'אישה טיפוסית' שמגיעה. המגוון מוכיח שהיום יותר מתמיד צריך לחזור למקור הנשי שלנו ולמצוא את הזמן להשקיע ברוגע ביצירה נשית, ביחד עם הגידול של הילדים והקריירה.