0
את פוסעת בשבילי הלילה בתחושה שהחיפוש שלך לעולם לא יגמר. בכפות רגליים חשופות את פוסעת, באומץ מניחה למצע השביל לפצוע את עורך, יודעת כי, את צריכה להרגיש. ישנם שבילים שכבר פסעת בהם, את מכירה את תחושתם על פה. את מוצאת עצמך נודדת בתוכם, פעם אחר פעם, משהו בך לא מוותר. מניחה לעצב שבך להציף את עינייך, לגעגועים שבך לערפל את מבטך. רוצה רק שעם בוקר תוכלי שוב להעמיד פנים שאלו לא היו אותם שבילים. את יודעת שהמחפשים לעולם נודדים והחיפוש הוא תמיד אפלה את רק... מבקשת לעצמך, שבילים לא כל כך מוכרים, שיעשו רגע אחד בזמן שונה מרגע אחר. |