ניסיתם פעם לדמיין קצת מה עבר על גלעד שליט בשבי? דמיינו אותו יושב בבידוד כמעט מוחלט בחדר קטן. דמיינו אותו יושב על המיטה שנתנו לו ובוכה. דמיינו אותו קורא למשפחתו, זועק עד השמיים אבל לאיש לא אכפת. דמיינו אותו חולם על חיים מחוץ לחדר, על פאסט פוד, על ספורט, על הים, על אהבה. דמיינו אותו מתפלל לאלוהים שיציל אותו. דמיינו אותו מקווה כל רגע שמדינת ישראל תציל אותו. דמיינו אותו מייחל למגע אנושי חם, לפרצוף מוכר. דמיינו אותו חולם על אבא ואמא, על חיים עם המשפחה. דמיינו אותו מפנטז על רגע השחרור, אותו רגע שהוא משתוקק שיבוא כל יום.
ועכשיו דמיינו שלא קוראים לו גלעד, שקוראים לו יונתן.
כמה מכם חושבים בכלל על פולארד? לכמה מכם הוא בכלל מזיז? איפה הוא אותו עם, אותה חברה, שזעק להחזיר את גלעד בכל מחיר? איפה היא אותה ערבות הדדית ששמענו עליה כל כך הרבה? איפה כל האימהות שאמרו ״ואם זה היה הילד שלך״? איפה הצועדים, המפגינים, יושבי מאהל המחאה, הפעילים, איפה הם כולם היום? איפה הם כל ה״טאלנטים״ של ערוצי החדשות, איפה השדרנים והפרשנים שיסבירו לנו כמה חשוב לחברה לדאוג לכל אחד בה? ואיפה כל החברים שניסו להסביר לי (לשווא) עד כמה לשחרר שבוי זה הדבר הכי חושב בעולם? איפה כולם כשמדובר ביונתן פולארד?
את אלחנן טננבאום, שנסע לבצע עיסקת סמים, מדינת ישראל החזירה במחיר דמים. את גלעד שליט החזרנו תמורת 1027 מגרועי המחבלים. אפילו את אילן גרפל, ״סוכן המוסד״ המהולל החזרנו. אבל את יונתן פולארד לא רק שלא החזרנו- את יונתן פולארד שכחנו. ואל תבלבלו לי את השכל בטיעונים כמו ״הוא בכלל לא ישראלי״, ״הוא לא משלנו״, כי נראה לי שהתרומה של פולארד לביטחון ישראל הייתה קצת יותר גדולה מזו של אילן גרפל וגלעד שליט גם יחד. יונתן פולארד היה סוכן ישראלי שנבגד ע״י מפעיליו ונשכח על ידינו במשך שנים עד שקיבל הכרה סוף סוף. מאז ועד היום התחלפו להם נשיאים וראשי ממשלות אבל אף אחד לא באמת לחץ לשחרר אותו. האשמה נופלת גם עלינו, הציבור, שלא מפעיל לחץ על ראש הממשלה. תראו מה קמפיין טוב יכול לעשות, תראו מה שילמנו בעסקת שליט ואל תתממו שהמחיר לא היה גבוה. גם אם אתם סופר-בעד עסקת שליט אתם יודעים שהמחיר היה מאוד גבוה (רק שלדעתכם הוא היה שווה את זה). אבל למה שנזיע בכלל בשביל פולארד? הוא נעצר מזמן, רבים מקוראי בלוג זה היו רק ילדים קטנים או אולי לא נולדו עדיין. ואולי חוסר העניין התקשורתי נובע בכלל מכך שפולארד הוא דמות המייצגת בבירור את אגף הימין-הדתי? האם לעובדה זו יש קשר לכך שאין שיח ציבורי סביבו? לרגע קט שמו עלה לכותרות וזו רק לאחר שהאמריקאים שברו שיאים של רוע אנושי ולא נתנו לו לצאת להשתתף בהלווית אביו. אבל, כמו שיודעים לעשות בתקשורת בישראל, הנושא נקבר תחת שאר החדשות כבר כעבור יומיים.
כבר 26 שנים (מעל 9400 ימים!!) שפולארד יושב בכלא אמריקאי באשמת ריגול רק ששכחו לציין לכם שכל המרגלים הגרועים ביותר של הקג״ב כבר שוחררו ואפילו למחבלי אל-קעידה כבר יצא להשתחרר מהכלא האמריקאי. אבל פולארד לא. דמויות רבות מספור בממשל האמריקאי לדורותיו כבר תומכים בשיחרורו. רבים מהם הודו שהעונש שהוטל עליו לא היה פרופורציונלי לעבירה שביצע ושהענישה היתה אקט שהיה אמור להרתיע את מדינת ישראל. וכאן למעשה טמונה התשובה- האמריקאים לא מענישים את פולארד, הם מענישים אותנו. הם משתמשים ביונתן פולארד כקלף שמראה לנו מי הבוס. מי לובש את המכנסיים בזוגיות הזאת. כולנו ראינו את הפארסה של ג׳ו ביידן שכביכול התנגד לשחרור פולארד (״על גופתי המתה״) אבל בעצם תמך בשחרורו רק שלוש שנים קודם לכן (מה שמבהיר עד כמה בעצם אני צודק). ואולי זה למה אנחנו לא עושים כלום, אולי זה למה ראש הממשלה דוחק את הנושא הרחק לאחור. אף ראש ממשלה ישראלי לא רוצה להרגיז את הבוס שלו. אף שר ואף נבחר ציבור ישראלי לא יתעסק עם הפריץ. אף אחד לא רוצה להיות מנודה מהמעגל. ולכן לא רק שהם לא פועלים בנושא (חוץ מכמה ״קמפיינים״, אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך, שהחזיקו יום-יומיים) אלא הם מדחיקים את הנושא מהשיח הציבורי. ואל תצפו לישועה מהתקשורת שלנו, היא תהיה עסוקה בלספר לנו כמה הערבות ההדדית חשובה בנושאים כמו המחאה החברתית או עסקת שליט, אבל תאלם דום כאשר היא יכולה להעלות את הנושא של פולארד.
אז מה אתם יכולים לעשות בנידון? הרבה!
קודם כל, הצעד הכי פשוט שאפשר לבצע כבר עכשיו הוא להחליט להיות יותר אקטיבי. תעשו גוגל, תקראו עליו קצת, על חייו, מאסרו, נישואיו, תקוותיו וחלומותיו. תכנסו לאתר לשחרור פולארד. תעשו לייק בפייסבוק לקבוצה שקוראת לשחררו. ככה גם תקבלו עדכונים מדי פעם (אל תבהלו, אין הרבה מה לעדכן לאור מה שקראתם פה). תדברו על הנושא עם חברים. אולי אפילו תדרשו (מייל, פקס, טלפון) מנבחרי הציבור לשחררו. ויום אחד, בעתיד הקרוב אני מקווה, כשיונתן פולארד ישתחרר (בין אם זה בגלל פועלנו או בגלל שתמה תקופת המאסר) ויעלה לארץ, תבואו לקבל את פניו בשדה התעופה. כמה מכם היו מתים להיות שם כשגלעד נחת? אז יש לכם הזדמנות לתמוך ולהראות הערכה לאסיר ציון אמיתי, אסיר ציון שלא מוכר ככזה כי ארה״ב היא הרי מדינה ידידותית אז התואר לא תופס רשמית. אבל אתם יודעים שזה נכון, שהוא יושב שם בגללנו ובשבילנו. המעט שנוכל לעשות הוא להראות לאדם מיוחד זה, לציוני אמיתי ואוהב ישראל אמיתי, את הערכתנו ותודתנו על קורבנו.
אולי כדאי שתוכיחו שאתם באמת עומדים מאחורי המשפט ״ושבו בנים לגבולם״, ואני מתכוון לכל הבנים.
|