הצבעים כמטאפורה בחיי כשהכרתיך לראשונה, הייתה תקופה קיצית בי חמה, נכנס לחיי בסערת רוחות... עכשיו כשהרוחות מתחזקות את מחפשת את צבעי הסתיו... אני מתגעגע לצבעי הקשת בענן... הנני איש צבעים ולעולם לא אדע מה צבעי מחר... האם זו קיללתי או ברכתי? הגשמים האחרונים המטירו בי מחשבות... שביל דרכנו הולך וצר. הנה ראי : כשאני אוהב, הצבעים מאירים וזוהרים... כשאני עצוב, הצבעים אפורים וזניחים... לפעמים הצבעים מתבלבלים ולא שואלים אותי ... בבוקר הצבעים קמים מתרדמה עיוורת ליום גדוש צבעים שלי כלפי אחרים... לפעמים מקנא אני בעיוור: שלעולם לא אדע תחושותיו בהעדר אור... כדי להגן עלי מצבעי מלחמה... אני עוטה עלי כרזה: מעתה הנני עיוור צבעים ! ובא הגואל לצבעיי. דודי רצם. הצבעים כמטאפורה בחיי כשהכרתיך לראשונה, הייתה תקופה קיצית בי חמה, נכנס לחיי בסערת רוחות... עכשיו כשהרוחות מתחזקות את מחפשת את צבעי הסתיו... אני מתגעגע לצבעי הקשת בענן... הנני איש צבעים ולעולם לא אדע מה צבעי מחר... האם זו קיללתי או ברכתי? הגשמים האחרונים המטירו בי מחשבות... שביל דרכנו הולך וצר. הנה ראי : כשאני אוהב, הצבעים מאירים וזוהרים... כשאני עצוב, הצבעים אפורים וזניחים... לפעמים הצבעים מתבלבלים ולא שואלים אותי ... בבוקר הצבעים קמים מתרדמה עיוורת ליום גדוש צבעים שלי כלפי אחרים... לפעמים מקנא אני בעיוור: שלעולם לא אדע תחושותיו בהעדר אור... כדי להגן עלי מצבעי מלחמה... אני עוטה עלי כרזה: מעתה הנני עיוור צבעים ! ובא הגואל לצבעיי. דודי רצם. הצבעים כמטאפורה בחיי כשהכרתיך לראשונה, הייתה תקופה קיצית בי חמה, נכנס לחיי בסערת רוחות... עכשיו כשהרוחות מתחזקות את מחפשת את צבעי הסתיו... אני מתגעגע לצבעי הקשת בענן... הנני איש צבעים ולעולם לא אדע מה צבעי מחר... האם זו קיללתי או ברכתי? הגשמים האחרונים המטירו בי מחשבות... שביל דרכנו הולך וצר. הנה ראי : כשאני אוהב, הצבעים מאירים וזוהרים... כשאני עצוב, הצבעים אפורים וזניחים... לפעמים הצבעים מתבלבלים ולא שואלים אותי ... בבוקר הצבעים קמים מתרדמה עיוורת ליום גדוש צבעים שלי כלפי אחרים... לפעמים מקנא אני בעיוור: שלעולם לא אדע תחושותיו בהעדר אור... כדי להגן עלי מצבעי מלחמה... אני עוטה עלי כרזה: מעתה הנני עיוור צבעים ! ובא הגואל לצבעיי. דודי רצם. "הצבעים כמטאפורה בחיי"
כשהכרתיך לראשונה, הייתה תקופה קיצית בי חמה, נכנס לחיי בסערת רוחות... עכשיו כשהרוחות מתחזקות את מחפשת את צבעי הסתיו... אני מתגעגע לצבעי הקשת בענן... הנני איש צבעים ולעולם לא אדע מה צבעי מחר... האם זו קיללתי או ברכתי? הגשמים האחרונים המטירו בי מחשבות... שביל דרכנו הולך וצר. הנה ראי : כשאני אוהב, הצבעים מאירים וזוהרים... כשאני עצוב, הצבעים אפורים וזניחים... לפעמים הצבעים מתבלבלים ולא שואלים אותי ... בבוקר הצבעים קמים מתרדמה עיוורת ליום גדוש צבעים שלי כלפי אחרים... לפעמים מקנא אני בעיוור: שלעולם לא אדע תחושותיו בהעדר אור... כדי להגן עלי מצבעי מלחמה... אני עוטה עלי כרזה: מעתה הנני עיוור צבעים ! ובא הגואל לצבעיי. דודי רצם. מצורף איור בשם: "סערה בחיי".
|
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המורה שלי אמרה שכאשר "מתלכלכים" בצבע רואים דברים שאנשים "נקיים" לא רואים... זה סוג של חומר ממסטל... ואני לא מדברת על הטרפנטין, אלא דווקא מתייחסת לפיגמנטים הם בהחלט מצד אחד הלוצינטים ומצד שני מגלים פרגמנטים הנסתרים מעין בלתי מזויינת.
.
הייתי סכמטית נפטרת מהנקודות בטקסט, הן לא מוסיפות דבר, מיותרות, כך כתב לי עורך לשוני, ואימצתי דעתו, אבל הטקסט שלך, ואתה זה שתחליט. כמובן !
.
ובהחלט הדברים בראי של היום נראים אחרת בראי האתמול והמחר, בהתייחס לטקסט.
יופי של חומר למחשבה ואסוציאציה !
המשך לכתוב !! וליצור בחומר !!
איש של צבעים כתבת מקסים
והציור , אני גם רואה בו את סמל האינסוף
שלא יגמר לעולם.....
שיר מיוחד.
אצלך גם השחור לבן הם צבעוניים, כדוגמת הרישום.
אתה מתרגם רגשות לצבעים.
אבל לכולנו ישנם ימיןם של שמש וצבעים חמים וכאלו של גשם וצבעים קרים.
כי המציאות היא רבגונית וצבעונית, ומאוד מאוד דינמית.
ותברך על כך שעיניים רואות לך, וביכולתך להבחין בגווני הגוונים..