חברי "קדימה" והעומדת בראש, ציפי לבני, יצאו השבוע למתקפה רבתי נגד החוקים השונים שהעלו חברי כנסת מסיעות הקואליציה, הקשורים לבתי המשפט, התקשורת וארגוני השמאל. אין ספק שמבחינה פוליטית מדובר בצעד מצוין ונדרש, כדי לנסות ולשקם את מעמדם בסקרים ובדעת הקהל הציבורית.

דא עקא, שכל קדימה, ובוודאי גב´ לבני, ממש אינם באים בידיים נקיות למאבק הזה.

שר המשפטים בממשלת קדימה, שבה כיהנה גב´ לבני כשרת החוץ ומספר 2 בממשלה, היה דניאל פרידמן, והביטויים, היוזמות והמהלכים שלו כנגד בית המשפט העליון, היו אגרסיביים, רחבים ועמוקים הרבה יותר מאלו שאנו חווים כעת על ידי חברים בקואליציה של נתניהו.

ולבני, זו שזועקת כיום במלוא גרונה וצועקת ככרוכיא מעל כל במה, ישבה באותה ממשלה, שמעה את הדברים, ושתקה. וכחברה באותה ממשלה היה לה גם אחריות קולקטיבית ליוזמותיו של פרידמן, ואפילו שותפות. אז מי שהיה שותף לפרידמן, לא יכול היום לבוא ולהציג מצג שווא כמגן בית המשפט העליון.

נכון שהיא סומכת ובונה על זכרונו הקצר של הציבור, והתעלמותה של התקשורת מן האמת והעובדות כאשר מדובר במתקפה נגד נתניהו, ממשלתו והימין, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו פה. כדי להזכיר גם לה וגם לציבור את העובדות.

לדוגמא, החוק המכונה "חוק גרוניס", שאושר השבוע בקריאה ראשונה. הצורך בחוק זה נוצר בגלל... כן, אותו פרידמן. הוא ששינה בשעתו את החוק וקבע את מגבלת 3 השנים, מגבלה אשר מונעת כיום מהשופט גרוניס להתמנות בעוד כ-3 חודשים לנשיא בית המשפט העליון. הממשלה הזו מבקשת לשנות את החוק לצד השני, כדי לתקן את מה שעשה פרידמן. נו, אז מה הבעיה? למה לפרידמן היה מותר לשנות ולנאמן אסור?

ועל זה הדרך ניתן להביא דוגמאות רבות על יוזמות ומעשים של שר המשפטים של ממשלת קדימה, דניאל פרידמן, שפשוט לא מובן כיצד היום לבני וקדימה מעזים לצאת נגד יוזמות הממשלה, כאילו אין להם עבר בעייתי בעניין וכאילו הם חפים מכל פשע בנושא הזה.

אבל זה לא רק הם, גם שמעון פרס, מתח ביקורת נגד הצעות החוק וקרא למנוע את חקיקתן. פרס התייחס במיוחד להצעה המבקשת למנוע ממדינות זרות לתרום לארגונים ועמותות שמאל. וכמו קדימה, גם פרס לא בא בידיים נקיות לנושא זה.

"מרכז פרס לשלום", הוא אחד הנתמכים הגדולים מהתרומות המדוברות המגיעות ממדינות זרות. "מה רע שאנשים תורמים לגופים כאלה ואחרים?", שאל פרס, וקשה היה להימנע מלחשוב שהוא מהרהר באותה עת על "מרכז פרס", בעת שהמילים יצאו מפיו. גורמים שונים טענו כי אם החוק יאושר סופית, "מרכז פרס" עלול להיקלע לקשיים עצומים ואולי אף להיסגר. אז איך פרס יכול להרשות לעצמו לדבר כך בגלוי, ללא חשש, נגד חוק שאם יעבור יפגע במרכז הקרוי על שמו ושיש לו כל כך הרבה קשר ועניין בו?

כנראה שגם הוא יודע שבמקרה כגון זה, התקשורת לא תציב לו מראה וגם לא תמרור עצור, כי כל הדרכים כשרות כדי לתקוף את נתניהו והמטרה מקדשת לשם כך את האמצעים.

הפריימריס כבר כאן

"קדימה" טרם החליטה על המועד בו יתקיימו פריימריס לראשות המפלגה, והאם הם יתקיימו כבר בחודשים הקרובים כפי שדורשים לא מעט חברי כנסת מהמפלגה. אולם אין ספק כי "קדימה" מתנהגת כבר כאילו הפריימריס בפתח ומועד קיומם ממש כבר כאן.

יו"ר "קדימה", ציפי לבני, כבר הודיעה חגיגית לפני כשבועיים, כי היא ורק היא תקבע ותחליט היכן, מתי והאם יתקיימו פריימריס, ולא אף אחד אחר במפלגה. ברור גם שהחלטתה תתקבל, כנהוג במחוזותינו, על פי מצבה בסקרים ועל פי התמיכה או אי התמיכה של הציבור בה.

בינתיים, לבני פועלת בשני מישורים. היא גם מנסה לשקם את מעמדה הציבורי, ויחד עמה את מעמדה של "קדימה" בסקרים, זאת באמצעות הצגת קו אופוזיציוני תקיף ולוחם נגד הצעות חוק של חברי הקואליציה, וגם נאבקת נגד יריביה המרכזיים מבית, אלו אשר קמו עליה בפומבי ויצאו חוצץ נגד מנהיגותה בדרישה לקיים פריימריס לאלתר.

אחד כזה הוא מאיר שטרית, אשר הצטרף השבוע לאותם חברי כנסת שדורשים פריימריס מיד, כשהוא מותח ביקורת על לבני. וגם עובדה זו, שעוד ועוד חברי כנסת לא נרתעים מלצאת למתקפה ולהביע עמדה נגד לבני, מצביעה יותר מכל על מנהיגותה המעורערת והמפוקפקת, ועל העובדה שמנהיגותה ניצבת כיום על כרעי תרנגולת ושהפריימריס קרובים יותר מתמיד.

חבר הכנסת הראשון שיצא חוצץ נגד לבני ומנהיגותה, כשטען כי היא לא מתאימה לעמוד בראשות "קדימה", היה ראש השב"כ והשר לביטחון פנים לשעבר, אבי דיכטר, שגם הודיע על כוונתו להתמודד בפריימריס על ראשות המפלגה מול לבני, מופז ומול כל אחד אחר.

בישיבת סיעת "קדימה" השבוע, החליטה לבני לחסל חשבונות עם דיכטר, ולהראות לו ולכולם מי בעלת הבית, מי המחליט והמנהיג, למרות הסקרים ולמרות הקולות הרבים הנשמעים בתקשורת על כך שזמנה אוזל והולך.

דיכטר הניח לא מכבר על שולחן הכנסת הצעת חוק המגדירה את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. הצעה זו, עליה חתמו עשרות חברי כנסת, זכתה לביקורת רבה בתוך "קדימה", ובוודאי בקרב חברי כנסת מהסיעות שמשמאל לקדימה והסיעות הערביות.

גם לבני הביעה התנגדות להצעת החוק, ובישיבת הסיעה בשבוע שעבר, ניהלו שני האישים ביניהם קרב מילולי, מתוקשר וקולני, סביב החוק. באותו דיון הודיע דיכטר כי בכוונתו להכניס שינויים בהצעת החוק, עקב הביקורת ששמע וההתנגדות של חברים בסיעתו, כולל לבני.

לבני הגיעה השבוע לישיבת הסיעה, חדורת כוונה להבהיר לדיכטר שלא יוכל להגיש את הצעת החוק כחבר מטעם "קדימה". היא גייסה רוב נגד הצעתו, וקיימה על כך הצבעה. כל ניסיונותיו של דיכטר להבהיר כי הכניס שינויים בחוק, ושהנוסח הקודם כבר לא קיים ולכן אין מקום להצביע נגד החוק מבלי להתייחס לשינויים שהוכנסו בו לאור דרישות והערות החברים, נתקלו בחומה בצורה מצידה של לבני. היא בשלה. לחסל את דיכטר והצעתו.

רוב גדול מקרב חברי הכנסת של הסיעה הצביע נגד החוק, כולל כאלה שחתמו על הצעת החוק המקורית. דיכטר, שלא הבין בדיוק מאיפה זה בא לו ואיך זה קורה לו, קיבל שיעור מאלף בפוליטיקה ונאלץ להסתפק בהודעתה של לבני על כך שעל נוסח הצעת החוק החדשה, זו שדיכטר ביקש להציג בעקבות השינויים שהכניס, יתקיים דיון במועד אחר.

מתי בדיוק? לבני כמובן היא זו שתחליט. היא ורק היא, בדיוק כמו בעניין מועד הפריימריס.

דיכטר, שרואה עצמו מועמד לראשות "קדימה", נפגע ונבוך מאד ממה שקרה, וגם מתחיל כנראה לקלוט שהדרך לראשות המפלגה, אם בכלל, זרועה מוקשים וקשיים לא מעטים. הוא הבין שחברים אין בפוליטיקה, וגם כאלה שחותמים ומבטיחים, לא הבטיחו לקיים, ובזמן אמת יעשו בדיוק רק מה שנוח ומתאים להם, ולא שום דבר אחר.

לעומת זאת, בסביבתה של לבני הביעו סיפוק מהמהלך ומתוצאות ההצבעה בסיעה. לדברי מקורביה, מדובר היה במהלך חשוב ומנהיגותי, אשר הוכיח לכולם שלבני עדיין מנהיגת המפלגה והסיעה, ושהיא זו שמובילה את המהלכים ואף אחד לא מהין לצאת נגדה כאשר היא באמת ניצבת בחזית. "מבחינה פוליטית זה מהלך חשוב. במפלגה שנמצאת על סף פריימריס לראשות המפלגה, הצליחה ציפי לבני לגייס את רוב חברי הכנסת נגד הצעת החוק של דיכטר, שכבר הכריז כי הוא רואה עצמו מועמד לראשות המפלגה", אמרו מקורביה בחיוך.

ואולם, למרות השמחה המופגנת, נדמה שההצהרות מוקדמות מעט ותחושות הסיפוק מפוקפקות. היריב המרכזי של לבני הוא לא דיכטר אלא שאול מופז. ועם כל הכבוד למה שעשתה לדיכטר, למופז היא לא היתה מצליחה לעשות זאת, והתמודדות מולו זה כבר סיפור שונה לחלוטין. מופז, אגב, לא השתתף השבוע בחגיגת השרירים של לבני בסיעה, ולא הצביע נגד הצעת החוק של דיכטר.

חמאה על הראש

הסערה התקשורתית אודות "רבני צהר", גרמה מן הסתם לרבים לחשוב שעם ישראל, רובו ככולו, אינו מעוניין להתחתן כדת משה וישראל, ובוודאי שלא לבנות את ביתו על פי מסורת ומורשת ישראל מדורי דורות.

למי שלא שמע אודות הסערה הזו, הנה תולדותיה בקצרה: "רבני צהר" זהו גוף השייך לציבור הדתי לאומי הצעיר והמודרני יותר. בראש הארגון עומד הרב של היישוב שוהם, דוד סתיו, וחברים בו כמה עשרות או מאות מכל רחבי הארץ. יש בקרבם גם כאלו שלא הוסמכו על ידי הרה"ר.

לפני שנים החליטו בארגון להתלבש על נושא הנישואין, והקימו מיזם מיוחד בתחום הנישואין. הבעיה החלה כאשר כמעט את כל רישומי הנישואין שלהם הם החלו לבצע דרך שוהם, עירו של יו"ר הארגון.

על פי החוק, זוג המעוניין להינשא, עומדות בפניו שלוש אפשרויות רישום: ברבנות בעיר מגורי החתן; ברבנות בעיר מגורי הכלה; בעיר בו יתקיימו הנישואין. החוק אוסר רישום בכל עיר אחרת שאינה כנ"ל. "רבני צהר" החליטו לצפצף על החוק ועל הנוהל הנ"ל, והעבירו את תיקי הרישום שלהם לשוהם, לרישום ברבנות המקומית, עירו של היו"ר. כך קרה שבעיר המונה פחות מ-20 אלף תושבים, כל שנה נרשמו לנישואין בין 60 ל-70 זוגות, בהתאם לגודל היישוב, אך בשנה האחרונה קפץ המספר לכ-800 נרשמים.

כל בר דעת מבין שכדי לרשום ולטפל בצורה אמיתית ורצינית, ולא בצורה מפוקפקת, רדודה וקלילה ב-800 תיקים, יש צורך בכוח אדם ראוי ומתאים, עם הכשרה כדבעי, ולא בכוח אדם שמתאים לטיפול ב-60 עד 70 תיקים בלבד.

במשרד לשרותי דת העלימו עין זמן רב מן התופעה החריגה, המוזרה והמסוכנת. אך כעת החליטו לעשות קצת סדר בענייו רישום הנישואין, לאכוף את החוק, להפסיק לתת ל"רבני צהר" לעשות ככל העולה על רוחם, ולהצר את צעדי המיזם הזה שנעשה כאמור בניגוד לחוק.

יתירה מזאת, עו"ד יוכי גנסין, מנהלת תחום עניינים מנהליים בפרקליטות המדינה, אף חיוותה דעתה כי מה שעשו "רבני צהר" הוא מעשה פלילי שאפשר אף להעמידם לדין על כך. לדבריה, אסור ל"צהר" בכלל היה לגבות אגרה על פתיחת תיק רישום נישואין, בשל ההגדרה החוקית של הרבנות בשוהם והמועצה הדתית שאיננה קיימת שם, ואשר רק היא המוסמכת על פי חוק לגבות כסף, אגרה על פתיחת תיק לרישום נישואין.

כל זוג הנרשם לנישואין, חלה עליו חובה לשלם 600 שקלים אגרה על פתיחת תיק הרישום. בחורי ישיבות וסטודנטים זכאים להנחה של 40 אחוז. אפשר בנקל לעשות את החשבון בכמה הועשרה קופת הרבנות בשוהם, בעקבות יוזמת "רבני צהר" להעביר את כל תיקי רישום הנישואין שלהם דווקא לעיר הזו, עירו של יו"ר הארגון.

בעקבות החלטת המשרד לשירותי דת לקרוא לסדר את "רבני צהר", גייס הארגון את התקשורת לעזרה. וזו מצידה כמובן עטה על המציאה ועל ההזדמנות להכפיש את הרבנים, הרבנות והמערכת הדתית בישראל. במסגרת הזעקה הרמה והסערה שחוללו בתקשורת, בין היתר הכפישו "רבני צהר" את כלל הרבנים בישראל, על כך שהם לוקחים כסף עבור עריכת חופות ובכך משניאים את הרבנות והדת, בעוד הם יפים ומצוחצחים, נאים והגונים, וכמובן לא נוטלים אפילו אגורה שחוקה.

הם גם הזהירו, דרך התקשורת, שאם יסגרו את מיזם הנישואין שלהם, חלילה יעדיף העם במדינת ישראל לנסוע לקפריסין או לכל מקום אחר כדי לערוך נישואין אזרחיים, ובלבד שלא להינשא כדרך המלך, על ידי הרבנות, כדת משה וישראל.

היו אולי שנבהלו מן האיומים והלחץ התקשורתי, אך בפועל מדובר בדברי הבל וגיבובי סרק.

על פי הנתונים, בכל שנה נישאים במדינת ישראל כ-40 אלף זוגות. בקפריסין נישאו בתקופה זו בסך הכל כ-430 זוגות, ובצ´כיה עוד כ-300. כלומר, בסך הכל פחות מ-2 אחוזים בוחרים לנדוד עד קפריסין או צ´כיה כדי להינשא בנישואים אזרחיים, וכל היתר נישאים פה בארץ, דרך הרה"ר, כדת משה וישראל.

מעבר לכך, הרוב המכריע של אלו שבוחרים לנסוע לחו"ל לנישואים אזרחיים, אלו בעיקר פסולי חיתון שאין להם שום אפשרות להינשא בארץ על פי ההלכה. דוגמת כהן וגרושה, יהודי ושאינה יהודיה וכדו´. כלומר, כל האיום של התפשטות הנישואים האזרחיים עד כדי מגיפה, אין לה כלל על מה לסמוך או להישען. מלבד מניפולציה תקשורתית של "רבני צהר", כדי להלך אימים על מקבלי ההחלטות ולמנוע מהם לממש את רצונם לעשות סדר בכל נושא רישום הנישואין.

גם בנושא הכספי האמת לכאורה רחוקה מאד מזו שהושמעה בתקשורת על ידי אנשי צהר. בנושא האגרה, העובדה שהאגרה עבור כל מאות התיקים מוקצית דווקא לקופת הרבנות בעירו של יו"ר הארגון, יש בה הרבה מעבר לטעם לפגם. זה צועק, זה דוחה, ומי שנוהג כך מוטב לו שלא ידבר וישמיע את קולו בענייני תאוות ממון.

כמו כן, לרבנים הפועלים דרך הרבנויות המקומיות, אסור ליטול אפילו שקל אחד עבור עריכת חופה. מותר להם לקבל דמי נסיעה (מונית) כאשר החופה היא מחוץ לעיר מגוריהם. לעומת זאת, "רבני צהר", מלבד האגרה הרשמית שהם גובים בסך 600 שקלים עבור פתיחת תיק, הם גובים 180 שקלים דמי רישום, כסף נקי שהולך לארגון. כן הם גובים 500 שקלים עבור נסיעה לעורך החופה, ללא קשר למרחק בין מקום המגורים למקום הנישואין. בנוסף, ציפור קטנה הסתובבה השבוע ולחשה על הסכומים המכובדים שמקבלים שם כ"טיפ" עבור עריכת חופה, אך מפני כבודה של הציפור לא ננקוב בסכומים.

כלל נקוט הוא, שמי שיש לו חמאה על הראש מוטב לו שלא ייצא לשמש. "רבני צהר" בוודאי מכירים כלל זה, אך גם במקרה הזה, בלי התקשורת קשה להן, לקרני השמש לפעול ולהאיר את הדורש אור וחיטוי.