שר הביטחון אהוד ברק, שנשאל על כך, הבליע חיוך, ורק אמר שתי מילים: כן ירבו. צמד מילים אלו גרם לספקולציה להמשיך ולפרוח, שהרי ברק לא הכחיש, ואפילו חייך.

כך או אחרת, הפיצוץ הזה אינו התקרית הראשונה בשנים האחרונות, בה נפגעו מרכיבים שונים בתוכנית הטילים או הגרעין של איראן. ניתן לספור לפחות עשרה מקרים שונים של פיצוצים, פעולות חיסול וגם תקלות מחשוב נרחבות, רק בארבע השנים האחרונות.

בחלק מהמקרים מיהרו האיראנים להפנות אצבע מאשימה כלפי מדינת ישראל, ארצות הברית או שתיהן יחד, והאשימו אתם בפעילות טרור נגד הרפובליקה האיסלאמית.

במקרים אחרים, כמו למשל במקרה האחרון, העדיפו באיראן להוריד פרופיל ולהסביר את האירוע ב"תאונה פנימית" בלבד. גם התקשורת באיראן צמודה לדיווח כי מדובר בתקלה, שנגרמה עקב "הנחת חומרי נפץ ותחמושת במיקום לא נכון".

בחינת הארועים מגלה שורה של מקרים חשאיים, כפי שיפורט בקטע הבא.

תאונה או חבלה

כרוניקה של פיצוצים, חיסולים ואירועים מסתוריים בתוככי איראן

שורת המקרים המוזרים והמסתוריים שהתרחשו באיראן מלמדת שאכן מדובר בפעולות חוזרות ונישנות ולא בתאונות או תקלות.

ביולי 2007 ארע פיצוץ בעת הרכבת ראש נפץ. כתוצאה מכך נהרגו 15 קציני צבא סורים. הפיצוץ אירע בבסיס צבאי בעיר חלב. כעבור כחודשיים דיווח כתב העת הבריטי לענייני ביטחון "ג´יינס", כי בפיצוץ נהרגו גם עשרות מהנדסים איראנים, וכי הוא אירע במהלך ניסיון להרכיב ראש נפץ כימי על טיל, במסגרת שיתוף פעולה צבאי סורי-איראני.

בנובמבר 2007 נשמעו פיצוצים באתר ייצור טיל השיהאב. לפי דיווחים של ארגוני אופוזיציה איראניים, התרחש אירוע דומה לאירוע האחרון שפגע גם הוא במחסן טילים. מדובר היה בסדרת פיצוצים שהתרחשה בבסיס פרצ´ין של התעשייה הצבאית האיראנית. סידרת פיצוצים זו גרמה לשריפה, בה נפצעו כמה מעובדי המקום. מדובר בבסיס בו מיוצר טיל השיהאב, ולפי הדיווחים זהו הבסיס בו ערכו המדענים האיראנים, הדמיה ממוחשבת של הפעלת פצצה גרעינית.

באפריל 2008 ארע פיצוץ בתערוכה במסגד "חללי חוסנייה" בעיר שיראז, בו הוצגה תערוכת נשק. בפיצוץ נהרגו 12 אנשים ויותר מ-200 נפצעו. הרשויות באיראן האשימו אז "טרוריסטים הקשורים לארה"ב ובריטניה".

ביולי 2008 ארע פיצוץ מיסתורי במשלוח נשק מאיראן לחיזבאללה. ב"דיילי טלגרף" הבריטי דווח על "פעולה מכוונת", שגרמה לפיצוץ במשלוח הנשק האיראני לחיזבאללה. מדובר היה בטילים, שיצאו מבסיס משמרות המהפכה סמוך לטהרן. עוד דווח כי בפיצוץ נהרגו 15 בני אדם ונפצעו עשרות.

ביולי 2009 התרסק מטוס עם משלוח נשק לחיזבאללה. מדובר היה במטוס "טופולוב" של חברת התעופה האיראנית "כספיאן", שהתרסק מיד לאחר המראתו מטהרן. כל 168 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו עליו נהרגו. שבועיים לאחר מכן פירסם העיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה" כי הפיצוץ נגרם על ידי המטען שהיה על המטוס — משלוח של מרעומים מתוחכמים שיועד לחיזבאללה בלבנון. לא ברור מי חיבל בהם.

בינואר 2010, חוסל מדען הגרעין הראשון. מדובר היה במסעוד עלי מוחמדי, פרופסור לפיזיקה גרעינית ומרצה באוניברסיטת טהרן, שנהרג מפיצוץ מטען שהוצמד לאופנועו בטהרן והופעל בשלט רחוק. כעבור שנה הודיע המודיעין האירני כי חשף "רשת של המוסד" שעמדה מאחורי ההתנקשות.

בקיץ 2010 תקפה במשך כמה חודשים תולעת המחשבים "סטוקסנט" שורה של מערכות מחשוב באיראן, ובהן מערכות של תוכנית הגרעין כגון צנטריפוגות העשרת האורניום בנתנז. התולעת גרמה להן לנזק ניכר. רק כעבור כמה חודשים הצליחו האיראנים להתאושש מהנזק, ולהשיב את הצנטריפוגות לעבודה מלאה. פרשנים ברחבי העולם העריכו כי מאחורי המתקפה עומדים המוסד והמודיעין האמריקאי. וזה לא הכל.

יש סיבה

המדענים האיראנים חוששים לחייהם ונחרדים מכל רעש בקרבתם

באוקטובר 2010 ארע פיצוץ במחסן טילים. כתוצאה ממנו נהרגו 18 מאנשי "משמרות המהפכה". הפיצוץ אירע בבסיס סמוך לעיר חורמבד, כ-500 קילומטרים מדרום-מערב לטהרן, בו ככל הנראה אוחסנו טילי שיהאב. הרשויות באיראן הכחישו כהרגלן כי מדובר בפיגוע, וטענו כי הפיצוץ נגרם בגלל שריפה במחסן תחמושת. אולם בתקשורת הבינלאומית, הופיעו השערות כי מדובר בפעולה של המוסד.

בנובמבר 2010, חוסל מדען גרעין שני. מדען נוסף נורה באותו יום למוות, ומדען גרעין אחר נורה ונפצע. שתי ההתנקשויות הללו התנהלו בצורה זהה ובוצעו על ידי אופנוענים שהתקרבו לרכביהם של המדענים, בעוד הם עושים דרכם לעבודתם. המחסלים ירו בהם דרך החלון.

ביוני 2011 נהרגו 44 איראנים בהתרסקות מטוס נוסעים מדגם טופולוב-134 בצפון רוסיה. בהמשך קבעה החקירה כי ההתרסקות נגרמה בגלל נווט שיכור. אולם בתקשורת הישראלית דווח כי על הטיסה היו חמישה מומחים מתעשיית הגרעין הרוסית, שסייעו בבניית הכור הגרעיני האירני ליד בושהר.

ביולי 2011 חוסל עוד מדען גרעין. הפעם היה זה תורו של דריוש רזא´אי שנורה למוות בביתו בטהרן. האיראנים מיהרו לדווח כי מדובר בפרופסור לפיזיקה הקשור לפרויקט הגרעין הלאומי. בהמשך פרסמו כי הנרצח היה למעשה סטודנט לאלקטרוניקה, וכי היה בלבול בגלל דמיון השמות. אולם בהמשך דבקו כמה מהפרסומים בגרסה המקורית.

גם במקרה האחרון יש שמפנים אצבע כלפי המוסד הישראלי. מה שברור הוא שבכירי המדענים באיראן, מתהלכים בפחד, מביטים כל רגע לאחור, וכל רעש בלתי צפוי מוציא אותם משלוותם. הרעש המפחיד אותם יותר מכל, הוא רעש אופנועים...

דלת מסתובבת

מתכוננים: המבצע הצבאי הבא בעזה לא יגיע מתוך היגררות והיסחפות

בעבר סימל המושג "דלת מסתובבת", את מעצרם של המחבלים וגורמי הטרור בידי הרשות הפלשתינית, שמיהרה לשחררם תוך זמן קצר. בירושלים יצאו נגד אותה דלת מסתובבת, דבר שלא עזר להם הרבה. היום המושג השתנה מעט. כאשר מדברים על "דלת מסתובבת". הכוונה היא לדלת אש, המסמלת את המצב בעזה.

בדיוק כמו דלת מסתובבת, כך קורה ברצועה. זה מתחיל בירי טילים לעבר ערי הדרום, או בפעולת סיכול ממוקדת של החוליה המשוגרת, ומיד יש הסלמה, אותה חשים כמיליון אזרחים במשך שלושה ארבעה ימים. או אז נכנסת מצרים למעמד המתווכת, הירי מופסק, יש הפסקת אש קצרה, ושוב הסלמה. דלת אש מסתובבת.

לצבא ברור שהמצב הזה חייב להיפסק. אלוף פיקוד הדרום לשעבר, יואב גלנט, תמך כל העת ביציאה למבצעים צבאיים בעזה, כדי לסיים אחת ולתמיד את האיום הזה. דעתו לא התקבלה. אם היה נבחר לרמטכ"ל, סביר להניח שהיתה לו יכולת השפעה גדולה יותר.

מי שמנסה בכל זאת ללכת בכיוון הזה, הוא הרמטכ"ל הנוכחי בני גנץ. השבוע בוועדת חוץ וביטחון, אמר גנץ, כי לא יהיה מנוס לצאת למבצע צבאי בעזה, אולם יש לעשות אותו לא כהיגררות, אלא ליזום אותו.

גנץ לבטח מתכוון למה שהיה בעבר, כאשר צה"ל יצא למבצעים חריגים נגד הטרור הפלשתיני, לאחר שבעצם נגרר אליהם. הראשון היה במבצע חומת מגן ב-2002, כאשר משה יעלון כיהן בתפקיד הרמטכ"ל. מדינת ישראל נגררה למבצע הזה בעקבות גל טרור ששיאו היה הפיגוע במלון פארק בנתניה בליל הסדר. המבצע אכן סייע והפחית משמעותית את הטרור.

המבצע הבא אליו נגררה מדינת ישראל, היה מלחמת לבנון השנייה. גם כאן החלה המלחמה כמענה לחטיפת שני חיילי המילואים רגב וגולדווסר הי"ד, אך הפעם התוצאות לא היו טובות, והשורה התחתונה נרשמה בועדת וינוגרד.

המהלך הצבאי הבא אליו נגרר צה"ל, היה מבצע עופרת יצוקה, בעת כהונתו של גבי אשכנזי כרמטכ"ל. המבצע אמנם הצליח, אך הסתיים טרם זמנו, עם מחלוקת פנימית גדולה. שר הביטחון ברק וגבי אשכנזי גילו אחדות דעים (בפעם האחת והיחידה) ולחצו לסיים את המבצע מיד לאחר שהתחיל. ראה"מ דאז אולמרט, רצה להמשיך עוד ועוד, ולמוטט את שלטון החמאס. המבצע הסתיים (טרם זמנו) ורישומו ניכר בדו"ח גולדסטון.

ההרתעה של "עופרת יצוקה" כבר נשכחה, ושוב מרימים ראש, אותם גורמי טרור ברצועה. בצבא הפיקו לקחים, והדבר ניכר בדבריו של גנץ, שאין עוד להסחף ולהגרר למבצע צבאי אלא הפעם ליזום אותו.

היו שאמרו כי גנץ מבקש לשמור על כוננות גבוהה במסגרת המאבק הצבאי למנוע קיצוץ בתקציב הביטחון. מאידך, דבריו היו מנומקים וסדורים, במטרה להמנע מסבבי לחימה ארוכים מידי כמה חודשים.

הקול היהודי

כמה ישראלים יוכלו להצביע בבחירות שיערכו בעוד שנה בארצות הברית?

המירוץ לבחירות לנשיאות ארה"ב ולבתי הקונגרס החל, והקרב ניטש במלא עוזו, לא רק בארה"ב, אלא בעוד מדינות, בהן יש תושבים המחזיקים באזרחות אמריקאית ולהם זכות הצבעה.

הבחירות יערכו בעוד כשנה ומהנתונים שבידי הקונגרס עולה, כי במדינת ישראל יש כרבע מיליון בעלי זכות הצבעה אמריקאים, והיא המדינה החמישית בגודלה מבחינת מספר בעלי זכות הבחירה המתגוררים בה.

הקלישאה הקבועה והחבוטה קובעת, כי מדינת ישראל היא המדינה ה-51 של אמריקה. בפועל זה (עדיין) אינו כך, ולמרות זאת מתגוררים כאמור בארץ רבע מיליון בעלי זכות בחירה, להם כוח השפעה בלתי מבוטל.

הדבר לא נעלם מעיניהם של המתמודדים הרבים לבתי הקונגרס, וכמובן לנשיאות. ואכן נבחרים אמריקאים, או כאלו שמעונינים להיבחר, כבר החלו בקמפיינים פוליטיים בארץ, כדי לקבל תמיכה. לצורך כך מפגינים אותם מועמדים עמדות פרו ישראליות מובהקות, ביודעם כי הצבעה מאסיבית של ישראלים-אמריקאים, יכולה לשנות את מפת התוצאות בכמה איזורים בהם המירוץ הוא צמוד.

מי שכבר קיבל פניות לפעול בעניין, הוא דני דנון מהליכוד, שקיבל מכתב ממועמד רפובליקני מנבדה, הידוע בתמיכתו במדינת ישראל. המועמד, דר´ ג´ו הק, ביקש מדנון לפעול לבחירתו המחודשת באמצעות תמיכת הישראלים בעלי זכות ההצבעה.

לקראת הבחירות יגיעו לכאן מועמדים נוספים ומדינת ישראל תהפוך לאזור בחירה בפני עצמו, בדיוק כפי שהמתמודדים מגיעים לכל אחד מאזורי הבחירה שלהם. למושג הקול היהודי, יהיה אפוא משמעות שונה מזו שהתרגלנו. לא רק הקול היהודי בארה"ב ישפיע, אלא גם הקול היהודי המגיע ממדינת ישראל.

המהפכה השקטה

לקראת הועידה: כך משתלטים צירי יש"ע והמושבים על הליכוד מבפנים

בעוד פחות מחודשיים אמורה להתכנס ועידת הליכוד בפעם הראשונה מאז הבחירות. הועידה אמורה לבחור את ציריה והעניין מסעיר את הליכודיניקים העירוניים, על רקע חששם כי ישובי יו"ש והמושבים, עומדים לגרוף מספר צירים רב מכוחם האמיתי בשטח.

המפתח שנקבע בזמנו, נועד לעודד הצבעה לליכוד ביש"ע ובמושבים. לפיכך נקבע להעניק ציר אחד בועידה על כל 50 מצביעי ליכוד ביש"ע, וציר אחד על כל מאה מצביעים במושבים. בבחירות האחרונות אכן הצליחו שני המגזרים הללו לגייס מצביעים רבים, והתוצאות יתבטאו במספר הצירים שישוגרו למרכז.

במגזר העירוני, משם מגיעים עיקר מצביעי הליכוד זועמים. לטענתם מדובר בעיוות. אחד מכלי התקשורת בדק את המספרים וגילה כי בעוד למועצה האיזורית מטה בנימין בה הצביעו 4,571 מצביעים יהיו 95 צירים, ובעוד למועצה האיזורית שומרון, בה הצביעו 3.092 מצביעים לליכוד, יהיו 62 חברי מרכז, הרי שבעיר נתניה בה הצביעו 23,129 יהיו רק 51 צירים. חולון בה הצביעו 24,253 לליכוד, תזכה ב-60 חברי מרכז.

המספרים הללו גורמים כאמור למירמור רב בליכוד, והטענה היא כי מדובר בפצצה פוליטית פנימית שתפגע בכולם. זאת משום ששני המגזרים — מושבים ויו"ש שהיו עד כה קטנים בליכוד, מגדילים את כוחם בצורה משמעותית, עד שאי אפשר יהיה להתעלם מהם. הם יוכלו להשפיע על בחירת הח"כים והשרים, ובעצם לקבוע את סדר היום בתוך הליכוד.

נתניהו מודע לבעיה, ועשה הכל כדי לדחות את כינוסה של ועידת הליכוד, שאמורה היתה להתכנס לאחר הבחירות. אולם ברווח הזמן שנותר, לא עשה דבר למנוע את ההשתלטות של יש"ע והמושבים, דבר שיהפוך את מרכז הליכוד לימני הרבה יותר.

מאידך ביש"ע מרוצים. בשקט בשקט הם משתלטים על הליכוד מבפנים. גורם ימני נוסף שיבחר לכנסת הבאה בליכוד, יהיה השר לשעבר אפי איתם, שכבר פקד 3,000 חברים. יחד עם אלפי מתפקדי פייגלין, עומד מספרם של אנשי הימין האידיאולוגיים על 15 אלף מתוך 135 אלף, כלל המתפקדים.

מדובר כאמור בכח מאורגן, שיריץ קדימה מועמדים כמו משה יעלון, וידחוק לאחור מועמדים דוגמת בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן, עקב התנגדותם להכשרת הבנייה שהתבצעה על קרקע פלשתינית פרטית.

לנתניהו יש עדיין זמן לשנות את החוקים הפנימיים, והוא כבר פועל בעניין עם משה כחלון — יו"ר מרכז הליכוד. המטרה שלו להחזיר את הכוח לידי המגזר העירוני, וליטול אותו מהמגזר הימני-אידיאולוגי. אולם כל שינוי במפתח קביעת הצירים יגרור תביעות לבית המשפט, מה עוד שבסניפים רבים כבר חילקו את השלל וקבעו את שמות הצירים.

ועידת הליכוד הולכת להיות איפוא ועידה "שמחה", שתזכיר את מרכזי הליכוד הסוערים, כולל הפיכות שולחנות, משרוקיות והרבה כעס וצעקות.

עיני וכבל

המאבק על ראשות ההסתדרות יחשוף את העבודה למאבקים

טעות היה לחשוב כי בחירתה של יחימוביץ לראשות העבודה והדיבורים המפויסים של עמיר פרץ, כי הוא משלים עם הבחירה, ירגיעו את הרוחות במפלגה, הנוהגת לאכול את ראשיה. הרוחות הפנימיות סוערות, והפעם על הבחירות לראשות ההסתדרות.

יושב ראש ההסתדרות הנוכחי הוא עופר עיני, הנחשב לאיש חזק בתוך ההסתדרות וגם במפלגה. גייסותיו הם שמכריעות את המאבקים הפנימיים. בפרימריז האחרונים חילקו אנשיו את הקולות והעניקו את מרביתם ליחימוביץ, כפי שהמליץ עיני, ואת חלקם ליצחק הרצוג.

מי שלא קיבל ולו קול אחד מאנשיו של עיני, הוא עמיר פרץ, האויב הגדול של יו"ר ההסתדרות. השניים ממאנים להשלים בינהם, מאז הורה עיני לאנשיו לבחור בסיבוב הקודם באהוד ברק ולא בפרץ. הדבר גרם למריבה קשה, כיון שפרץ הוא שמינה בזמנו את עיני לתפקיד, ולכן חש נפגע מהמהלך. מאז חל נתק בינהם, הם לא מדברים ומתחת לשטח מתגוששים בזירות פנימיות שונות.

המטרה של פרץ היא להדיח את עיני מתפקיד מועמד העבודה לראשות ההסתדרות, באמצעות הליך בחירות פנימי. מי שאמור להתמודד מול עיני הוא איתן כבל מנאמניו של פרץ. כבל טוען כי אין קשר בין הצגת מועמדותו ליריבות בין פרץ לעיני, אך אי אפשר להתעלם מהמציאות.

הבחירות הללו לקביעת מועמד העבודה לראשות ההסתדרות, יחשפו שוב את המחנאות בתוך המפלגה. יחימוביץ ועימה בכירים נוספים בעבודה יתמכו בעיני. פרץ ילך עם כבל והחגיגה רבה.

כבל צריך אמנם לדלג על משוכה טכנית קטנה, לאחר שהתברר כי שמו נפקד מרשימת אנשי ההסתדרות כיון שלא שילם דמי חבר. אולם מדובר בליקוי טכני שלדעת כבל, ניתן לסדר אותו.

לצורך ההתמודדות גייס כבל את עו"ד אלדד יניב שינהל עבורו את המטה. יניב, שהיה בעבר האיש הכי מקורב לברק (והיום הוא שנוא נפשו), יודע לנהל מאבקים פנימיים. לא לחינם בחר אותו כבל לתפקיד. המאבק מול עיני הולך להיות קשה ביותר ורצוף במזימות ובתככים. רק איש כמו יניב, שעבד עם ברק בצמוד, יודע לנהל כאלו מאבקים.

כך או אחרת, שוב מסתבר כי המחנאות לא פסה מהעבודה. המריבות הפומביות כבר בקרוב, והן יהיו הרבה הרבה יותר קולניות ורועשות מהמריבות בקדימה, ואף יותר ממה שיקרה בועידת הליכוד. בענינים הללו העבודה אף פעם לא "הכזיבה".