השעה חמש. בבוקר. עוד מעט מתחלפת משמרת. אחות ברונייה נכנסת עם העגלה לחדר מספר 14. מדליקה את החשמל ומכריזה בקול ברונייאי חגיגי: בוקר טוב לכולם. בוקר טוב אדון קרויצפלד. מה שלומך הבוקר? איך יישנו בלילה? טוב? לא כל כך? למה? אהה. היו כאבים חזקים. אני מבינה. נו, מה לעשות. הבדיקות שלך לא היו טובות. יש לך ערכים נמוכים. נחכה לביקור רופאים. אולי הם יגידו שאתה כבר סוף סוף במצב מסוכן ויוכלו לנתח אותך בשעה טובה. יכול להיות. נקווה.

מה אתה שואל, למה צריך לחכות עד שזה יהיה כל כך דחוף? נו, באמת, אדון קרויצפלד, אתה לא יודע? הרי יש עכשיו שביתת רופאים. נכון נכון, אתה צודק, אדון קרויצפלד. באמת היה כתוב בעיתון ששביתת הרופאים כבר נגמרה. אבל עכשיו זאת שביתה חדשה. של הרופאים המתמחים.

למה המתמחים שובתים?! אוי, תהיה לי בריא אדון קרויצפלד. אתה רוצה ככה ברגע אחד לקבל תשובה לשאלה שאף אחד במדינה לא יודע לענות עליה. אפילו הרופאים המתמחים בעצמם לא כל כך יודעים מה הם רוצים. בהתחלה הם אמרו שהחיים שלהם בתור מתמחים, לא חיים. הם עושים משמרות של שלוש מאות וחמישים או ארבע מאות שעות בחודש ובקושי יוצא להם לראות את המשפחה ואת הילדים שלהם. זה נורא קשה להם מבחינה רגשית. הרי בן אדם צריך לראות את המשפחה שלו, לשחק קצת עם הילדים, להחזיק את התינוק על הידיים, לעשות לו ככה פוצ´י מוצ´י, אתה יודע, לחיות את האווירה של הבית. במיוחד בן אדם שעובד כל כך קשה חייב להרגיע את עצמו עם הנחת של המשפחה.

באמת, כשהם אמרו מה הבעיה שלהם, מיד אמרו להם: אתם צודקים, קשה להיות מנותקים מהמשפחה כך הרבה שעות. בואו נעשה סידור חדש, שתעשו רק שש משמרות בחודש במקום שמונה. זו הטבה של עשרים וחמישה אחוזים בשעות עבודה. אבל אז הם מאוד נעלבו ואמרו: לא רק שאנחנו מקבלים פחות משלושים שקל לשעה, עוד רוצים לקצץ לנו בשעות העבודה?!? אז פקידי האוצר לא הבינו מה הולך פה ושאלו אותם: ואם תקבלו יותר כסף על שמונה משמרות בחודש, כן תראו יותר את המשפחה והילדים?

ואז הם שוב נעלבו ואמרו שסתם משמיצים אותם והם בכלל לא מדברים על כסף. מה שהם רוצים בסך הכל זה שיקצצו את תקופת ההסכם שחתמו איתם מתשע שנים לארבע שנים, כדי שאחרי ארבע שנים הם יוכלו לשבות ולדרוש בתוקף את כל הכסף שהם רוצים. וזהו.

אתה מבין אדון קרויצפלד? העסק הזה עם המתמחים בכלל לא פשוט. בינתיים, אם המצב שלך לא יתדרדר בקצב רציני, אני לא רואה שיש סיכוי שיעשו לך את הניתוח בעתיד הקרוב. מה אתה שואל? אם אי-אפשר לבקש שרופא רגיל יעשה לך את הניתוח במקום רופא מתמחה? לא. אני מצטערת, אדון קרויצפלד. כאן אין רופא רגיל. רופא רגיל עובד בקופת חולים או בפריפריה. לא אצלנו. כאן כל הרופאים הם או מומחים או מתמחים.

אתה רוצה לבקש שרופא מומחה יעשה לך את הניתוח? עקרונית אין בעיה. בדרך כלל אם הפציינט מבקש את זה יש על מה לדבר. אבל, לצערי, לא עכשיו. עכשיו גם המומחים לא מנתחים. הם התפטרו.

למה? בגלל שהם מזדהים עם המתמחים. יכול להיות שהם גם מוחים נגד תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן בסופרמרקטים ובמסעדות. אני לא יודעת. בכל אופן הם התפטרו. עכשיו אין עם מי לדבר. לא עם מומחים ולא עם מתמחים. אין מה לעשות.

אוי אוי, אדון קרויצפלד, אני רואה שהלחץ דם שלך ממש לא בסדר. אתה כנראה יותר מידי לחוץ. מה אני אגיד לך אדון קרויצפלד, אתה צודק. הם ממש לא בסדר. איך אפשר ככה להתייחס לחולים? מה, אין להם לב? למה, למה הם כאלו אכזריים? אתה יודע מה, אדון קרויצפלד, אנשים מתים כאן בגלל ההתנהגות שלהם!!!

למה אני מדברת ככה?!? אדון קרויצפלד, אני לא ממציאה דברים. עם כל הרופאים שאני מדברת, אני שומעת אותו דבר. היית צריך לשמוע את מנהל המחלקה שלנו באיזה מילים הוא מאשים אותם על ההתאכזרות שלהם לחולים. הוא ממש בכה מרוב צער על מה שקורה בזמן האחרון לחולים. הוא אמר שהוא לא מבין איך בני אדם מסוגלים להמשיך להתעקש על שטויות, על גבם של החולים המסכנים. אין להם לב? יש כמוך אדון קרויצפלד מאות אנשים שהסבל שלהם נורא ואיום. אנשים מתים בגללם אבל הם לא מוכנים לוותר. נורא ואיום.

על מי אני מדברת? על פקידי האוצר. אלא מה חשבת?