כל פעם מחדש החיים מראים לי את הדרך..

כל יום ויום אני מקבלת מסרים שלא ציפיתי לקבל והם מתנה גדולה עבורי..

כשנולדתי קיבלתי במתנה את הוריי... הם חינכו אותי עפ"י הדרך שראו לנכון..

הם אוהבים אותי כמו שהם יודעים ומראים לי את זה בדרכים לא דרכים כמו שרק הם יודעים..

אני חשה את הדרך שלהם עד היום...

וכנראה שישארו בי שרידים עד יום מותי.

עוצבתי מחשבתית ולא בחרתי בזה... לא בחרתי בתחילה את הדרך. הייתי חומר ביד היוצר..

היום אני גדולה מספיק כדי לדעת שאני לא בוחרת ללכת בדרך שהראו לי..

לא בוחרת להסתכל על דברים בדרך שלימדו אותי.

הנשמה שלי רוצה משהו אחר, הנשמה שלי מבקשת לתת ביטוי השייך לי.. הנשמה מזהה גורמים חיצוניים שמתערבים לה בדרך

וזה גורם לה..(או בעצם לי) להתקומם.

לעצור ולהגיד רגע רגע אני מזהה פה משהו שהוא לא בהכרח שלי ואני לא ממש רוצה אותו.

זה המקום ..(ואולי לא) להודות להוריי שהעניקו לי אהבה בדרכם, שדאגו לי ולצרכים הבסיסיים שלי בדרכם.

אני מודה להם על מי שהם ומה שהם..

ולומדת לחיות ללא מלחמות, ללא מאבקי כוחות, בשלום ובאידילייה (בעיקר עם עצמי).

מורכב.. מורכב מאוד, מורכב מאוד מאוד..

אבל שווה כל רגע.

שווה את השקט הנפשי שלי, שווה את ההליכה שלי בשביל, שווה את ההתפתחות שלי עם ראש צלול ופתוח לרחשי היום יום.

לאלה שמזהים אותי, רואים אותי.. נותנים לי סימנים ומסרים לדרך.. מציידים אותי במתנות גדולות.

מוקדם לי ולפוגשים אותי בדרכי..

תציצו בסירטון הזה... תציצו לחברה שלנו בעיניים

http://www.youtube.com/watch?v=6JfHB2cruJU

אוהבת

NetaJee