גשם.

סוף סוף גשם.

כל יום אני שומעת רטינות מענות וטענות על כך שיורד גשם.

לפני כמה שנים שמעתי על תפילתו של הכהן הגדול, בצאתו מקודש הקודשים ביום הכיפורים.

עד כמה שאני מבינה, זוהי תפילה שנאמרת בסופו של יום הכיפורים.

רוב האנשים כשמתפללים למען עצמם - מתייחסים ל"רצונות הקטנים של האנשים",

הכהן הגדל - שאחראי על כל העם - אין לו פריבילגיה כזאת והוא מתפלל עבור הקהילה כולה,

והתפילה כוללת את הדברים הפשוטים המהותיים לחיינו.

פרנסה, פרי-בטן, פרי עץ

וגשם.

כאדם המאמינה בכוחן של מילותינו - אל לנו להתפלל ולבקש את הפסקת הגשם,

אז אני מצטרפת לתפילתו של הכהן הגדול - "אל נא תענה לתפילות ההולכים בדרך"

הנה היא לפניכם:

בצאתו מקודש הקודשים

וכך היתה תפילתו של כהן גדול : יהי רצון
מלפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו. שתהא
 שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל
בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ואל יכנס
לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם בשעה
שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית
ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר. שנה
 שלא תפיל אשה פרי בטנה. ושיתנו עצי השדה
את תנובתם ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה: