אני מסכימה לגמרי. לא רק מסכימה, אלא גם עובדת על נוסח לקהל הרחב. כמובן שאודיע כאן כשאסיים.

טוב ויפה. השאלה היא אם יש או אפשר לכתוב משהו ברוח התיזה שניתן גם לקרוא ללא השכלה אקדמית, שגם אם לא ישנע, לפחות יראה לאדם הממוצע שיש תשובות לארבעת השאלות הגדולות שלא מסתמכות על קיומו של אל בכלל, והאל של היהדות באורתודוקסית בפרט. נדמה לי שמאמרים קלים לקריאה בנושאים הנ"ל יכולים לזכות להד נרחב בעיתוי הנוכחי.

הי יוחנן, תודה על התגובה! אני מסכימה שבקרב ציבור מסוים - לא קטן - עצם המילה "אתאיזם" מתקבלת כנפנוף בסדין אדום. כמובן, אין בזה כדי לומר שאכן כל אתאיסט בהכרח מנפנף בסדין אדום, יוצא כנגד הדת (מעבר להשקפתו האישית ביחס אליה) או מנסה להמיר דתיים לאתאיזם. אני אישית, למשל, לא מתעניינת בהחזרה בשאלה. לכן אני גם לא רואה את עצמי כ"אתאיסטית לוחמנית", כמו ריצ'רד דוקינס למשל, העסוק בין היתר בהוכחות לאי-קיום האל. ובכל זאת, אני רואה טעם כפול בעיסוק בתפישת העולם האתאיסטית: א. זה מעניין. אני פילוסופית, ולכן אני לא בהכרח מחפשת יישום מיידי (או ככלל) לכל רעיון שמעניין לחקור אותו. החקירה בפני עצמה מעניינת - וגם יעילה, מפני שהבנה טובה יותר תמיד מועילה ב. ככל שאתאיזם יתפוס תאוצה כתפישה רווחת ומובנת (כיום היא אפילו לא מובנת כלל לאנשים רבים), יהיה קל יותר להבין ולקבל אותה כלגיטימית. יש היום אנשים רבים הנמנעים מהגדרה עצמית כאתאיסטים, למרות שהם בפירוש משוכנעים ששום אלוהים אינו קיים, מפני שהם חוששים מהשלכות חברתיות (בערך כמו שנשים מסוימות נמנעות מההגדרה "פמיניסטית"). מצב כזה לא צריך להתקיים. אני לא רואה סתירה (להיפך) בין עיסוק רעיוני באתאיזם לבין פעולה פוליטית-חברתית להפרדת הדת מהמדינה. בפעולה כזו, כמובן, יהיו שותפים לא רק אתאיסטים (יש גם דתיים רבים המעוניינים בהפרדה. גם להם לא ברור מדוע זה עניינה של המדינה במה הם מאמינים ואיך הם חיים).

אני שמח שיש מישהו שעוסק במשמעות החיים גם מהיבט לא דתי, אבל אני עצמי לא חושב שדווקא קידום האתאיזם הוא הפיתרון. הבעיה היא שמי שמנסה לקדם אתאיזם לוחמני יוצר לעצמו תדמית לא סובלנית, ולכן יש כאן בעיה מהותית. עם זאת, הפיתרון של קידום ערכים של חברה אזרחית כאשר שאלת קיומו או אי קיומו של האל נשארת מחוץ לדיון היא דרך טובה יותר להגיע לתוצאות. חשוב שממשלת ישראל תנהיג בחוק לאום ישראלי שלא יהיה תלוי במוצא דתי או אתני וזה יהיה פיתרון טוב יותר מאשר דיון פילוסופי על מהות האלוהות.

אם תהיה אתאיסט תחסוך כסף! לעולם לא יתבעו אותך בגלל הדת שלך! (ההצעה לא זמינה למזרח התיכון.) הפלות בחצי מחיר! אל תהיה כמו ברברה בוש, פעל עכשיו כדי שלא תתחרט בעתיד! תחסוך כסף על ביטוח מכוניות! תקבל 20% הנחה בתכנית הסלולרית שלך! לעולם לא תצטרך ללבוש פצצה בשביל אללה! (לא, פצצות הן לא בחינם!) לא תצטרך להשתתף בשום מלחמת קודש/ג'יהאד! (כדורי רובה עולים כסף!) לא תצטרך לתרום קופסאות/צלחות תרומה/איומים/ציות מוחלט! לא תצטרך לקיים יחסי מין עם מספר מרובה של נשים כל לילה! (אבל אתה יכול אם אתה רוצה!)

חתיכת עבודה (: !! ואני עוד מתייחס רק לתקציר ! לקח לי זמן עד שהצלחתי לעבור חלק ממנו (ותוך כדי שמעתי מתוכי קולות מטרידים של שכבת חלודה עבה במיוחד)

מזל טוב :)

אתי, תודה - בפעם הבאה באמת אשאל אותך קודם...

 

יוסי, אני מסכימה לגמרי. הטענות על מותה של שאלת משמעות החיים לא רק מוקדמות, אלא לדעתי, לא יתגשמו כל עוד יש יצורים חושבים... והשאלה אם יש אלוהים חסרת עניין בפני עצמה, אם אין לה השלכות. ובכן, יש לה...

קודם כל שמרתי את העבודה שלך במועדפים שלי (בלי לפגוע בזכויות היוצר....אני מקווה), כי לאחר שקראתי את התקציר חיזקת בי את מה שאני טוען כל הזמן: הויכוח על קיומו של האלוהים איננו מעשי אלא כאשר גולשים ממנו אל הויכוח בין שתי הגישות של התאיסטים והאתיאיסטים לגבי נושא "משמעות החיים". משום שבויכוח על משמעות החיים מתגלה הבסיס לכל הנחות ובעיקר ההנחיות לחיים של אדם ששם לפניו עקב האמונה שלו בקיון או אי הקיום של האל.

לא חבל על כל הזמן שהשקעת, יכולת לשאול אותי..., מעניין. בקשר לשאלה הראשונה של התכלית, יהיו אתיאיסטים שיגידו שיש תכלית גם בלי הגדרה של אלוהים, למשל תיאוריה חביבה על תכליתינו כסרח עודף להתגלמות הד.נ.א שלנו ש"משתמש" בחיינו כדי להתגשם (כמתואר בספר החביב "מין ומוות" של וויליאם קלארק)