התשמח ליום בו נולדתי,

פעמיים לטומאה לטהרה,

לכתוב ולגאול ידיי תחת מילים של ביקורת,

עצמתי צמתי בתוכי, עוד מן התפילות שלא ידעתי,

ומילמולי האמת לאלוהיי אלוהים כאחד.

ונחתה עליי שלוות החורף וכדור מסתובב בגרוני מפלח בלהב צמאוני.

ותיפול שררה צינית מתוסבכת ויהיה כאוס בתוך דמי,

לעג בלי עומר ואבוש ואכסה פניי מן הטרף,

וגופי לא יבגוד בתלם וכעת יפול נחת,

ובה את התהום הפוך למזכרת שיצמח לשלום גדול,

בתוך עולם פנימי רצוף בניסיונות,

לטעייה,

תהייה,

הילה,

לי לה

ולבורא השמיים והארץ.

וכיסי, כוסי וכעסי ימדדו

בציון לשבח

מעלה מעלה,

ממבט לא

פוסק ממטה.