כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הספרים שלי

    קטעים מתוך הספרים שפרסמתי עד כה:

    השחקנית, מלודרמה בשלוש מערכות - ידיעות ספרים, סדרת פרוזה עברית, 2007

    ליבשן - ידיעות ספרים, סדרת פרוזה, 2004

    ויהי סיפור - ידיעות ספרים, סדרת פרוזה, 2002

    אל נא תאמר לי שלום - כתר, 1999\t

    אלכסנדריה יקירתי - כתר, 1998\t

    הכול אודות מגי - קטע מתוך הפרק השני, "השחקנית"

    49 תגובות   יום רביעי, 5/12/07, 20:33

     הכול אודות מגי

    היא בטח יושבת עכשיו מול טקסט חדש, הגברת הכוכבת, מנסה לפענח את "הפלישתית". מסתגרת בחדר השינה בקומה העליונה ו"עושה אמנות", כדבריה. אבל המילים נתקעות לה היום. הן כמו סלעים, אבנים בשיניים, בבית הבליעה. קשה לה ללעוס את הטקסטים האלה, לעכל אותם. ובכלל, הרעיון הזה ביזארי לדעתה; להלביש את הצרות של הפלסטינים על הפלישתים? אֶהה, תחבולה מלאכותית! והיא נוחרת לאדון המחזאי בטלפון: זה לא אמין ככה, מותק, זה שרירותי זה...

    והמחזאי (הצעיר) מצרצר לה בעברו האחר של הקו: נו באמת, מגי, אל תהיי כזאת פשטנית...

    פהההשטהההנית?! היא מתפוצצת בינה לבינה (אבל לא מסגירה את עלבונה, כמובן), ויורדת במתיקות מגי נתנאלית על המחזאי הטירונצ'יק הזה: להלביש אישה פלסטינית בבגדים תנ"כיים? אתה לא חושב שהרעיון קצת שחוק, נשמה? זה מזכיר לי את "הֶדה גַאבּלֶר" ההיא, הדה גאבלר מצפון תל אביב, הבת המופרעת של ראש השב"כ שאהבה לשחק בעוּזי של האבא'לה שלה, בהפקה של המתיימרת ההיא מתיאטרון חיפה. תסלח לי, מותק שלי, לדעתי זה פרובינציאלי. זה מה זה פסֶה...

    בחייך, מגי'לה, המחזאי מתחנן על הקריירה'לה שלו (שתכף מושלכת לפח הזבל של התיאטרון הלאומי), נסי להבין את הנתק, את ההיפוך הזה. את ההזרה של הסיטואציה, של המרחב הפוליטי. את המרת התפקידים שיוצרת עולם חדש, ראייה מפוכחת אולי...

    מה מפוכחת, מי מפוכחת?!... המגי משתעלת לו בשפופרת (היא לא שומעת אותו, הגברת הכוכבת, היא שומעת, כרגיל, רק את עצמה). אתה נורמלי? אתה משיג ת'הפך בדיוק. אתה הופך ת'פלסטינים לגויי הים. לאויבים מסוכנים! חרא בלבן, זה מחזה של מתנחלים. זה מוצר ימני, אדוני! והיא מתחממת, "הפלישתית" שלך עוד תהרוס לי את הקריירה, בשביל מה אני צריכה את זה? והיא מאיימת שהיא כבר הולכת לוועד המנהל של התיאטרון הלאומי, אדוני. זה לא מתאים לה להיות גויי הים, אדוני. זה מגעיל אותה להיות פלישתית, או גירגשית. זה דוחה, אדוני! והיא טורקת למחזאי המסכן את השפופרת ישר בפרצוף, צְ'לַאאאק, ולוקחת אוויר: למה את כזאת מגעילה, גברת נתנאל?

    נו, מותר לה להחטיף לפעמים, לאחותי היקרה, היא הרי שחקנית עם ותק, עם תלוש, עם תוספת סיכון. היא הרי בולסת טקסטים מקצועית. אם רק תרצה, תוכל לשנות למחזאיצ'יק ת'פלישתית שלו מהקצה אל הקצה; תדגיש את המילים הלא חשובות, תפלוט אוויר באמצע משפטים, תשתעל לו בשיא האידיאה, תבלע לו את הרעיונות הגדולים בעודם באיבם, תפליץ אם צריך. אוה, היא נהנית להתעמר במחזאים מתחילים, אחותי. היא שונאת אותם כשהם מכתיבים לה את התנאים: "כורעת על סלע", "נתקפת עווית", "מתייפחת", "מתגוללת על הארץ". היא תכרע על סלעים כשזה יתאים לה, אדוני! היא תתייפח דווקא בעוד שתי שורות, אדוני! והיא לא תתגולל על הארץ! היא לא כדורגל, אדוני. היא אמנית!

    אז אולי היא טיפשה, אחותי?

     

     

    לא! זאת לא טיפשות, אדוני, לא הבנת אותי. זאת אינטליגנציה רגשית!

    ככה היא קוראת לקפריזות שלה, ליציאות המטומטמות שלה, אינטליגנציה רגשית.

    נו, בינתיים סופריטו נכנס לחדר השינה וקופץ על ברכיה, מפזר דפים, טורף לה את הטקסטים. קטיפה שחורה מתערבבת במיזנסצינות, בחולצת טריקו אדומה אקסטרה לארג' (בבקרים היא לובשת את הטי שרטים המשומשים של רועי). סופריטו, מספיק! היום היא כבר לא "תעשה אמנות", השחקנית. זה בטוח! היא מלטפת את הפרווה המשיית, וחושבת על משהו טוב שיקרה לה היום. אוֹה, היא בטוחה שייקרה לה משהו נהדר היום. (אולי רועי יתקשר אליה היום: אמא'לה, הקב"ן זרק אותי מהצבא!) והיא בטח לא חושבת עלי, כי מי אני בכלל, חרק עלוב שנמשך אל פניה הזוהרות על מרקע הטלוויזיה: היום היא מככבת בערוצים המסחריים בפרסומת לתרסיס נגד ג'וקים. המציאו שם איזה רעל חדש, קטלני במיוחד. היא מרססת רמשים, רוצחת חרקים, מרעילה נמלים ומחייכת: ואין לתרסיס הזה ריח בכלל!

     

    ***
    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/08 14:59:


      אהבתי. כיכבתי.

      אחזור לבקר חיוך

        13/6/08 15:54:

      ביקרתי (לא בפעם ראשונה..)

      כיכבתי(בפעם ראשונה..)

      נהנתי..(כמו בפעמים הקודמות..)

      והמשיך לבוא ולבקר(כי זה מתבקש..)

      אז תמשיך לכתוב(אנו צמאים למשהו טוב...)

       

        25/5/08 11:59:

      אהבתי.  כוכב ענק למזל.

        13/5/08 22:39:
      כמעט ונגעתי במילים!

       אהבתי את החיוכים שבין המילים.

      תודה

        9/5/08 09:09:

      היי יוסי,

      אף פעם לא הייתי שייכת לעדרי מעריצות של מישהו, גם לא של אלביס או קליף, בזמנים שכל הכיתה נחצתה לשניים בשאלה מי גדול יותר. אני במרדנות נשארתי בצד (האמת - אהבתי את שניהם, עד היום). אבל מה לעשות, כשנתקלתי בך החלטתי לוותר על כל העקרונות ולהצטרף לסוף התור (הארוך) בהצדעה מחויכת. אהבתי את השפה ואהבתי את הטיפול בדמות. ושוב - ממש בניגוד לעקרונותי (אף פעם לא לוותר לשפה נמוכה כדי להשיג אותנטיות מזויפת של שפת דיבור), אבל זה מצלצל כל כך נכון, לא מצאתי אפילו חריקה קטנה של זיוף. מגניב מיכל

        14/4/08 21:32:

      די. אני כל כך אוהבת את ענת. שחקנית מדהימה וכל כך מצחיקה. אוהבת אותה מאד, וקשה לי עם העקיצות שלך. גם אני בת יחידה לשלושה אחים. די לעקיצות. פרגנו. אלוהים. אני אחותך אולי??

      באתי לאחל חג פסח שמח וכשר. זהירות עם היין

        18/3/08 12:40:

      היא מרססת רמשים, רוצחת חרקים,

      מרעילה נמלים ומחייכת: ואין לתרסיס הזה ריח בכלל!

      אשה פשטנית ?אשה אטומה!

      כתיבתך עשירה ומעניינת

      אהבתי

      קבל כוכב

      שלך

        15/3/08 14:02:
      נהנת מכתיבתך...
        11/3/08 18:13:

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2008-03-11 18:11:27

      אני אוהבת את הכתיבה שלך, אתה מוכשר באטרף. קבל נשיקה מכוכבת ממנינשיקה

       

      תודה, יהודית !!!

      אני אוהבת את הכתיבה שלך, אתה מוכשר באטרף. קבל נשיקה מכוכבת ממנינשיקה
        10/3/08 22:39:

      צודקת! למה פלשתית מגויי הים?

      הגרגשית! הגרגשית היא מכאן, כמו גם היבוסית.

        8/3/08 18:37:

       

      צטט: המסקרן 2008-03-08 17:40:39

      אהבתי את הכתיבה!

      אהבתי וכיכבתי!

       

      המון המון תודות!

      יוסי

        8/3/08 17:40:

      אהבתי את הכתיבה!

      אהבתי וכיכבתי!

        6/3/08 16:14:
      מעולה
        1/3/08 12:08:

      "הזיכרון שלה קצר הלילה.ובכלל היא חלולה עכשיו היא ריקה,והיא מתענגת על הבורות שהולכים ונפערים בזיכרונותיה איזה בורות קניונים שלמים.....מחיאות כפיים בבקשה!!"

       

      יוסי יקירי קבל את מלוא מחיאות הכפיים על הספר הזה שטילטל אותי במשך כל השישישבת הזה..והשאיר לי טעם לקרוא אותו שוב..(מעט מאוד ספרים גורמים לי להרגשה הזו..)

      השחקנית--יוסי וקסמן --מומלץ מאוד..

       

        1/3/08 10:34:

       

      צטט: גילי 32 2008-03-01 00:43:48

      יוסי אתה כשרוני ...אני בע'מ 169 כעת ..

      ספר חזק מוצף בצבעים חזקים סינוורת אותי מכישרון..

      תודה!! לספאמים ששיגעו אותי ..בקשר לספר שלך כבר שכחתי מזה לגמרי שזה היה בנוגע לספר שלך..ועכשיו אני צוללת מחר אקרא את ההמשך..נשיקהכבר סקרנית פחד..בלעתי המון מילים בשקיקה ולא רוצה לפספס כלום ..מחר אקרא שאהיה ערנית את ההמשך.

      אוי, איזו התרגשות

      הרי בשביל זה אני כותב

      תודה

      יוסי

        1/3/08 00:43:

      יוסי אתה כשרוני ...אני בע'מ 169 כעת ..

      ספר חזק מוצף בצבעים חזקים סינוורת אותי מכישרון..

      תודה!! לספאמים ששיגעו אותי ..בקשר לספר שלך כבר שכחתי מזה לגמרי שזה היה בנוגע לספר שלך..ועכשיו אני צוללת מחר אקרא את ההמשך..נשיקהכבר סקרנית פחד..בלעתי המון מילים בשקיקה ולא רוצה לפספס כלום ..מחר אקרא שאהיה ערנית את ההמשך..

        29/1/08 20:33:

      אתה חוצפן אתה!

      ככה להתעלל בסופר אומלל ועני?

      גועלי אחד.

      גולדה.

        28/1/08 23:48:
      אני רוצה לדעת מי ההורים שלכם שנתנו לכם גושפנקא ללכת רחוק. נשיקות להם ולכם  ממני שריתה
        28/1/08 23:46:

      זורם, חייכני, מעניין.

      תודה שהזמנת.

        28/1/08 23:03:
      צחקתי...
        28/1/08 21:14:
      אתה וודאי יודע שסופריטו הוא מאכל יווני-איטלקי, והמאכל הנפוץ בקורפו.
        28/1/08 20:25:
      אהבתי - ונהנתי..(:
        28/1/08 20:24:
      אהבתי - ונהנתי..(:
        12/1/08 20:58:

      אומנות בלי קפריזה - היתכן?

      או

      האומנות היא קפריזה?

      או

      הקפריזה כאומנות?

       

      גם וגם וגם.

       

      אהבתי.

       

      כיכבתי.

       

      דוד

        5/1/08 22:14:

       

      מאוד נהניתי. כתוב טוב. 

        5/1/08 05:05:

      כמה עצוב ליוצר שעובד ומקיז דמו על כל מילה שמוציא תחת ידו ומישהו בעל אגו נפוח שכולו מלא בעצמו ובמקרה זה אף חשב שמישהו פגע בו (פהההשטהההנית) בלי לראותו חורץ את דינו לכליה. ממש כמו את הג'וקים שהיא מפרסמת.

       

      מסר חשוב המועבר בעדינות מרומזת.

        4/1/08 23:01:

      באתי .. קראתי..

      ומאוד נהניתי...

      יפה..

        4/1/08 10:20:

       

      כתוב יפה ומרתק.

       

      תודה.

       

      שבת מבורכת  ונעימה.

        3/1/08 22:17:

      שלום חבר חדש.

      אהבתי מאד.

        3/1/08 21:28:

      כתבת יפה ,יוסי.

      נהנתי.

       

      ממני 

        3/1/08 18:11:

      על שלושת המ"מים, שמעת?

      מדהים

      מרגש

      מרתק.

       

       

        28/12/07 23:16:

      חייכתי כל הדרך ,אל הסוף.

      תודה

        23/12/07 06:34:

      אהבתי אז כוכב.

        22/12/07 23:47:
      מרתק... תודה.
        17/12/07 16:13:
      כתיבה נפלאה, נהניתי לקרוא מחכה לחומרים נוספים
        15/12/07 23:18:

      קפריזות, הם מנכסים אותן לעצמם..האמניות והאמנים למינהם

      מרשים לעצמם לחרפן ולהתחרפן, כי הם אמנים דגולים, מיוחדים, מייחדים.

      אני בז לזה.

      ונהניתי לקרוא את כתיבתך. מצפה לעודקורץ

        15/12/07 14:26:

      ראיתי: 'פרק שני'. אמרתי - 'או קיי, נתרשם מעט, ונקרא קודם את הראשון'.

      אלא שלא הפסקתי לקרוא.

       

      יש פס דק בין כתיבה נדושה ליומיומית וחודרת. אתה נשארת בצד הנכון.

      אבקר שוב! (ושוב ושוב).

        9/12/07 20:19:

      יופי. תמשיך לסגור חשבונותמחייך

      אנחנו מרוויחים.

      יפה!

        9/12/07 18:04:

      מעולה

      כתוב נפלא.קבל פרגון מנצנץ.

        9/12/07 17:53:
      הולך טוב עם שרי של אחר הצהריים. נהנתי.
        9/12/07 13:14:

      התלהבתי מהר מדי... אזלו הכוכבים.

      אני עוד אחזור כשיתחדש המלאי. מבטיחה.

        9/12/07 13:13:

      יוסי,

       

      התענגתי.

       

      נפלא.

       

      אני אמשיך לעקוב ולבקר.

       

      קוטפת לך כוכב.

        9/12/07 12:42:

       

      יפה. 

      ולחשוב שאנחנו כל הזמן מנסים לתקן את המציאות, שאנו אומורים להיות חלק ממנה, סטטיסטים. 

      הקונפליקט המובנה הקיים בין המחזאי לשחקן מזכיר לי קונפליקט מובנה בין כל יוצר לצופה-משתתף ביצירה. "איזו תמונה נהדרת. אבל הייתי מוחקת את השמש, ומוסיפה קצת כחול. ואז התמונה תהיה מושלמת". מושלמת? אולי, אבל כבר תמונה אחרת.

      ומה הקשר? המחזאי כותב, כמו הסופר, יצירה ספרותית. ואז בא השחקן, שאמור להיות טפל ליצירה, אמור להיות המשרת שלה,  ומתערב במחזה. והרי לכל אחד תפקיד: המחזאי- לכתוב, והשחקן- לשחק. אבל השחקן לא מסתפק במשחק,הוא לא רוצה להיות סטטיסט, כי זה אולי לא נראה לו מספיק "אומנות" . לכן יש לו צורך להפריך את הטכסט ו"לתקן אותו".

      אבל אז- זה כבר יהיה מחזה אחר.

        6/12/07 18:36:
      נחמד. יכול להיות שאתה אח של שחקנית? האם תוכל לעדכן אותי בפוסטים החדשים שלך? רק עכשיו גיליתי כי אפשר לעבור בפוסטים של החברים במכה אחת. אבל אני מעדיפה ספאמים אם אפשר. תודה.
        5/12/07 21:34:

      תודה, איילת

      יוסי

        5/12/07 20:44:
      אהבתי. יפהצוחק