כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    עלילות ראמ"ה

    9 תגובות   יום ראשון, 20/11/11, 06:50

    ...ומעשה שהיה כך היה. לאחר פרסום תוצאות המיצ"ב של תשע"א בתרועות גדולות – לפני כחודש וחצי – ראיתי כמה מוזרויות, והחלטתי להתעמק בהן. המיצ"ב כולל כידוע ארבעה מקצועות: מדע וטכנולוגיה, אנגלית, מתמטיקה ושפת אם, ומתקיים בכיתות ה' ו-ח'. הדברים שיבואו מכאן ואילך יהיו כרוכים בכמה מספרים לא מסובכים, ועם הקוראים הסליחה.

     

    נוכחתי, שלכַתָבי החינוך בעיתונים ובאתרים לא מאד ברור מה אומרים להם, ותיאורי המדידה יוצאים שונים. כתבתי לראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך, האחראית למיצ"בים ולהנפקת נתונים בתחומים נוספים – ושאלתי למה אין פרסום אחוזוני של השינוי לעומת השנה הקודמת, בכדי שכולם יבינו. קיבלתי את ההסבר (מי שאינו מתחום הסטטיסטיקה, כמוני, חבל שיטרח), ש"ראמ"ה מפרסמת מידי שנה נתונים אודות השתנות הישגי התלמידים במבחני המיצ"ב  בכל תחום דעת ודרגת כיתה, בסולם רב שנתי מכויל שהממוצע שלו נקבע בתשס"ח ל-500 וסטיית התקן נקבעה ל-100. מגמות ההשתנות החלו להימדד ביחס לאותה השנה (תשס"ח). ...יש לציין כי אין משמעות לחשב את גודל השינוי באחוזים". 

     

    לאחר חילופי דברים, שבהם ניסיתי להסביר שראמ"ה קמה לספק לַציבור נתונים שקופים ומובנים, נכנעתי. הלכתי על-פי ההנחיות שלהם, ובדקתי תחילה את תוצאות מיצ"ב תשע"א במגזר היהודי, שכלל 71% מכלל הנבדקים. התוצאה היתה בהחלט מדהימה לנוכח מסיבות התקשורת של שר החינוך, המנכ"ל ומנהלת ראמ"ה: בכיתות ה' וח' יחד היו 8 בחינות, וסך-כל השיפור בכולן היה 77 נקודות. כלומר, פחות מ-10 נקודות שינוי למקצוע בממוצע. לפי ראמ"ה רק 10 נקודות יכולות להיחשב לשינוי בעל משמעות. כלומר, ממוצע הציונים אצל היהודים הציג שינוי בלתי-משמעותי.

     

    אף אחד כמובן לא טרח לומר לנו, שעבור 71% מן הנבדקים – הרוב הגדול – לא חל שינוי משמעותי כלשהו. להיפך. פרופ' בלר, מנהלת ראמ"ה, השתבחה "בציינה את הנתונים בסיפוק רב. לדבריה, לראשונה מאז החלה המדידה יש שיפור משמעותי בכל ארבעת התחומים הנבדקים, הן בקרב דוברי הערבית והן בקרב דוברי העברית" (תומר ולמר, Ynet, 4.10.2011). השר מצידו דיבר על "שיפור גורף", לא פחות. מכאן נפנה אל המתרחש במגזר דוברי הערבית עם נתונים תמוהים משל עצמם.

     

    בהבדל מן המגזר היהודי (עם שינוי של 77 נקודות), אצל דוברי הערבית בשני הגילאים בארבעת המקצועות היה שיפור כולל של 193 נקודות! עכשיו החל ביני לבין ראמ"ה משא-ומתן נוסף, לקבל הסברים על הקפיצה הגדולה מאד הזאת. התשובה שקבלתי בסופו היתה: "לאחר שיצטברו נתונים ממספר שנים ומספר מקורות מידע מבוססים – תוכל ראמ"ה לשקול עריכת מחקר הערכה מעמיק שינסה לענות בצורה מבוקרת יותר על הגורמים לשינוי". איני יודע אם עלי לשמוח על כך או לא, שמגזר דוברי הערבית הופך להיות "הקטר" של השיפור בהישגים (מה שאנחנו מכנים הישגים...) של מדינת ישראל. כך או כך, יש כאן משהו מפתיע – אולי מדאיג? – שמצריך בדיקה מיידית. אין פלא שפערים נסגרים אם הרץ הראשון עצר, והאחרים מתקרבים. למה הוא עצר? למה האחרים כה זריזים? לא ברור.

     

    אז עם מה נשארנו? מגזר יהודי כמעט ללא התקדמות ומגזר דוברי ערבית עם התקדמות גדולה ובלתי מוסברת. האם זה נאמר לנו? ודאי שלא. המערכת שמשקיעה כספים אדירים בהכנת התלמידים לבחינות – חייבת להראות הישגים.

     

    ולקינוח, דרך נוספת להראות הישגים: "קו לחינוך" מן השבוע האחרון (מס' 559) הביא טענות מורים שתכנית הלימודים במדעים לחטיבות הביניים מכוונת, כמה מפתיע, להכנה למבחני פיז"ה. על כך השיב מנהל המינהל למדע וטכנולוגיה עופר רימון, בין השאר, שבמיצ"ב של תשע"א חלה דווקא התקדמות גדולה במדעים בשנתון ח', מ-506 ל-541 – 35 נקודות! מר רימון רק שכח לספר לנו, שלתוך המספר הזה הוא הכניס מיצ"בים של שנתיים: השינוי בתש"ע מ-506 ל-522 והשינוי בתשע"א מ-522 ל-541. רצינו מערכת מודדת? הנה קיבלנו.

     

    מעניין מה היה אומר על כך הנסיך ההודי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/11 10:30:

      צטט: יוסי ג'י 2011-11-20 09:19:04

      התופעה של התקדמות ושיפור הישגים במגזר הערבי אינה חדשה. וזאת למרות שהמדינה כמעט ולא השקיעה משאבים בטיפוח החינוך במגזר זה. ובכן, מה הסיבה לקטר בחינוך הערבי? 1. מודעות של האוכלוסייה הערבית במקומו של החינוך בעתיד ילדיהם. 2. רמת המורים - העדר אפשרויות תעסוקה לבוגרי אוניברסיטאות ערבים "מכריח" אותם להפוך למורים. וכך בעוד במגזר היהודי המורים הם לא ממיטב הבוגרים של המוסדות להשכלה גבוהה [בלשון המעטה] תמצאו בין המורים במגזר הערבי בוגרי אוניברסיטה וטכניון בציונים גבוהים. 3. המשמעת - המשמעת בבתי הספר הערביים בעיקר בתיכוניים חזקה לעין ערוך מאשר במגזר היהודי. ביקרתי לפני זמן בבית הספר האורתודוקסי הערבי בחיפה [אחד מבתי הספר היוקרתיים במגזר הערבי ואחד הטובים בארץ בכלל מערכת החינוך] יצאתי עם המנהל בהפסקה לחצר. דממה השתררה. פתק לא נמצא על רצפת החצר. ואומר לי אותו מנהל " המשמעת היא הבסיס".

       

       

       

      חוק וסדר (ואחריות): יסודות המשמעת.  

      בממשל, כמו בבתי הספר, לעתים קרובות אנשים חושבים שסמכות דיקטטורית יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות בעלת בסיס עממי. מתברר שזו אשליה הן לממשלים והן לבתי ספר כאחד.

      למעשה, שמירה על הסדר הציבורי בבית ספר דמוקרטי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר. זה כך בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נעשו על ידי הקהילה בכללותה.

      כללים נעשים רק כאשר הקהילה מרגישה צורך בהם, לא כאשר מישהו חושב שלבית הספר צריך להיות כלל זה או אחר, ולא כאשר קבוצה קטנה מרגישה זאת; אלא כאשר רוב הקהילה מסכימה שיש צורך בו. קיים סיכוי קטן לחקיקה "תאורטית", אשר עונה על דפוס מופשט כלשהו, ואשר משרתת את ההנחה שהדבר יביא לטוב איזשהו. נוסף לכך, אפשר לשנות כללים או לדחותם לחלוטין כאשר הקהילה מוצאת שהם אינם נחוצים לה עוד, או שאולי הם פשוט מוטעים. אין צורך במצעד מחאה המוני, או בשביתת שבת או בשביתה רגילה; במקום זאת, נחוצה פעילות פוליטית מעשית מסוימת כדי להשיג רוב קולות למען השינוי. האווירה כולה היא של שכנוע ושל משא ומתן, במקום עימות. פשוט אין עם מי להתעמת!

      הניסיון בבתי הספר הדמוקרטיים מראה שניתן לשפר את יעילותו של המנגנון החקיקתי בהרבה דרכים קטנות אך מועילות. אספות של קהילת בית הספר תשמורנה על הנימוס ועל כללי דיון מקובלים, כדי שניתן יהיה למצות את הדיון בסוגיות ללא הסחת הדעת כתוצאה מהפרעות או תוהו ובוהו. אפשר להפיץ מראש בכתב את החוקים המוצעים, ולתת אפשרות לשקול, לבדוק ולהוסיף תוספות. על ידי כך, ניתן למנוע את התופעות אשר גורמות לאי יציבות ואשר נגרמות כתוצאה מאשרור כללים פרי הדחף הרגעי.

      אין דבר העולה בחשיבותו על כתיבה קפדנית של הכללים, וניסוחם בבירור. משמעויות כפולות או אי בהירויות הן הארס של כל מערכת משפטית. על כל אחד לדעת בדיוק מה מצופה ממנו בקרב קהילת בית הספר.

      בית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, יהיה בית ספר בו תשרור משמעת קהילתית, ובו יכול להתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר.


      עד כה, הדיון התרכז רובו ככולו בהיבטים החיצוניים של הסדר. יותר חשובה היא השאלה: מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית? כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו?

      השאלה עצמה מרמזת על חלק גדול מהתשובה. מה שאנחנו מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הדבר מרמז על כושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיינו, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. אנחנו מדברים על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד.

      סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות.

      אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו.

      סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור, אלא להיות גיבורים של עצמנו.

      אין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים.

      בבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי.

      יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.

       

       

        21/11/11 16:38:

      צטט: יוסי ג'י 2011-11-20 09:19:04

      התופעה של התקדמות ושיפור הישגים במגזר הערבי אינה חדשה. וזאת למרות שהמדינה כמעט ולא השקיעה משאבים בטיפוח החינוך במגזר זה. ובכן, מה הסיבה לקטר בחינוך הערבי? 1. מודעות של האוכלוסייה הערבית במקומו של החינוך בעתיד ילדיהם. 2. רמת המורים - העדר אפשרויות תעסוקה לבוגרי אוניברסיטאות ערבים "מכריח" אותם להפוך למורים. וכך בעוד במגזר היהודי המורים הם לא ממיטב הבוגרים של המוסדות להשכלה גבוהה [בלשון המעטה] תמצאו בין המורים במגזר הערבי בוגרי אוניברסיטה וטכניון בציונים גבוהים. 3. המשמעת - המשמעת בבתי הספר הערביים בעיקר בתיכוניים חזקה לעין ערוך מאשר במגזר היהודי. ביקרתי לפני זמן בבית הספר האורתודוקסי הערבי בחיפה [אחד מבתי הספר היוקרתיים במגזר הערבי ואחד הטובים בארץ בכלל מערכת החינוך] יצאתי עם המנהל בהפסקה לחצר. דממה השתררה. פתק לא נמצא על רצפת החצר. ואומר לי אותו מנהל " המשמעת היא הבסיס".

       

       

      ככל שפחות מתערבת הממשלה -- יותר טוב. 

       

       

        21/11/11 11:34:

      צטט: shabat shalom 2011-11-21 08:17:17

      נדמה לי שההתקדמות של סקטור שהיה לו ציונים גבוהים יותר היא תמיד קטנה יותר מסקטור שהיה נמוך יותר ברמת השגיו הקודמים. לא?

      גם זה בא בחשבון, אבל הכל צריך להיבדק ביסודיות.

        21/11/11 08:17:
      נדמה לי שההתקדמות של סקטור שהיה לו ציונים גבוהים יותר היא תמיד קטנה יותר מסקטור שהיה נמוך יותר ברמת השגיו הקודמים. לא?
        20/11/11 09:48:
      יוסי תודה, הדברים שכתבת חשובים, והפוכים מדברי השר שהתהדר, עם פרסום התוצאות, בהשקעה הגדולה של המדינה. זה אינו פוטר את הגורם האחראי לפרסום הנתונים מלהביא לנו תמונה שלמה יותר.
        20/11/11 09:19:
      התופעה של התקדמות ושיפור הישגים במגזר הערבי אינה חדשה. וזאת למרות שהמדינה כמעט ולא השקיעה משאבים בטיפוח החינוך במגזר זה. ובכן, מה הסיבה לקטר בחינוך הערבי? 1. מודעות של האוכלוסייה הערבית במקומו של החינוך בעתיד ילדיהם. 2. רמת המורים - העדר אפשרויות תעסוקה לבוגרי אוניברסיטאות ערבים "מכריח" אותם להפוך למורים. וכך בעוד במגזר היהודי המורים הם לא ממיטב הבוגרים של המוסדות להשכלה גבוהה [בלשון המעטה] תמצאו בין המורים במגזר הערבי בוגרי אוניברסיטה וטכניון בציונים גבוהים. 3. המשמעת - המשמעת בבתי הספר הערביים בעיקר בתיכוניים חזקה לעין ערוך מאשר במגזר היהודי. ביקרתי לפני זמן בבית הספר האורתודוקסי הערבי בחיפה [אחד מבתי הספר היוקרתיים במגזר הערבי ואחד הטובים בארץ בכלל מערכת החינוך] יצאתי עם המנהל בהפסקה לחצר. דממה השתררה. פתק לא נמצא על רצפת החצר. ואומר לי אותו מנהל " המשמעת היא הבסיס".
        20/11/11 08:18:
      למי עוד אתה מספר את הדברים החשובים האלה חוץ מלנו?? (בעצם, מי בככלל באמת מתעניין כמה עגום מצבנו?)
        20/11/11 06:55:
      עובדים עלינו,בקיצור

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין