אוף, אוף, אוף!
נמאס לי כבר להישאר בתוך הבטן של האימא הזאת! אני מת לצאת כבר ואתם יודעים? אני אצא לפני שאסיים את החודש התשיעי בבטן שלה ולא אכפת לי מה יגידו. ועוד משהו? איזה צחוק, היא חשבה שבשבוע 38 היא תלך, עם סבתא אוסי לקאנטרי לעשות חיים, אבל דפקתי לה את התוכניות.
יצאתי לאוויר העולם ב14.11.2011 בשעה 16.00 ביום ב', במשקל 3.076 ק"ג, ממש בסדר. בסתם יום של חול, גשום, אפור ומעצבן. סוף סוף אני בחוץ נושם לרווחה. יש לי מזל שאמא שלי, בכלל לא סבלה, כי נתנו לה אפידורל ויצאתי חלק מבלי לעשות לה שום בעיות ושום כאבים.
אתם מכירים את התהליכים? מיד אחריי שיצאתי לאוויר העולם, שמו אותי על הבטן של אמא, כאילו שהיא בכלל הייתה מעוניינת בזה... אמא שלי, הייתה כל כך עייפה, שלא עניין אותה שישימו עליה תינוק מלא דם, במיוחד כשאימא כל כך אוהבת סדר וניקיון.
מה לעשות? שכבתי קצת על הבטן שלה עם חבל הטבור שקשור לפופיק שלה, כך שלא יכולתי אפילו לרדת ממנה, אפילו אם הייתי רוצה. עשיתי רושם שאני נהנה מכל העסק הזה. אבל בכלל לא נהניתי, ממש לא! היה לי קר, לא נעים ורציתי שכבר ייקחו אותי וירחצו אותי. אבל המיילדת לא סיימה איתי, עדיין לא! היא החליטה פתאום גם לתת לי מכה בטוסיק. איזו דבילית?! מה היא חושבת לה?! שפתאום בא לי להתחיל לבכות? מי היא בכלל שתרביץ לי? לא עשיתי שום דבר רע. ומה אתם חושבים? שלא בכיתי? בטח שבכיתי ועוד איך בכיתי, ממש צרחתי. ואז המיילדת לקחה אותי בספיד מאימא שלי. לא הספקתי להיפרד מאימא, ומיד לקחו אותי לרחצה. שמו עליי בגדים ועטפו אותי כמו חבילה קטנה ושלחו אותי חזרה לאימא שלי שתרגיש אותי. מי רצה בכלל להתלבש? היה לי כזה כייף להיות עירום בבטן. אבל מה לעשות? אלה הם החיים, של תינוק שיוצא החוצה לאוויר העולם.
אחר כך העבירו את אמא לחדר יולדות ואותי שמו בעגלה כזו קטנה לידה. אבל היא לא הייתה כל כך קשובה אליי ורצתה לנוח. קצת נעלבתי האמת, אבל בכל זאת אמרתי לעצמי שאני אתחשבן אתה אחר כך.
בהמשך היום הגיעה גם סבתא אוסי. יש לי סבתא ממש עלא כיפאק בכלל לא לחוצה, מאד לא היסטרית וגם עם חוש הומור . היא ניגשה אליי הביטה בי על כולי כאילו הייתי איזו תמונה. אמרה איזה מתוק אני ואיזה מושלם ואפילו לא הרימה אותי על הידיים, אלא נתנה לי לשכב בשקט. ככה אני אוהב, שלא מתחילים להרים אותי כל מיניי אנשים זרים, אפילו שזאת הסבתא שלי. האמת שהיא בכלל לא נראית סבתא, כי היא מאד מאד צעירה ברוחה ושובבה ואפילו ילדותית קצת. אבל אוסי ידעה להתנהג אליי בבית החולים בצורה מכובדת. הערכתי את זה מאד ולכן נתתי לה קריצה לא רצונית וגם הוצאתי לה לשון קטנה וקצת חייכתי אליה במין עווית כזו. וסבתא אוסי מה זה הייתה מבסוטית. בסוף לא יכלה להתאפק, והרימה אותי על הידיים. היה לה מוזר, כי אני הנכד הראשון שלה מכל הילדים שלה והיא קצת שכחה .אבל ממש לא היה אכפת לי. התאהבתי בה ממבט ראשון.
בקצור אחריי שגם הסבתא השנייה הגיעה, החלו הצילומים. וואו כמה צילמו אותי ולא כל כך אהבתי את הבזקיי המצלמה. בפוזה כזו ואחר כך כזו . מה הם חשבו? שאני כמו סבתא אוסי ,עם הפוזות של הדוגמנות שלה? אני לא בעניין של להיות דוגמן של אף אחד. זה לא יהיה תורשתי, מבטיח לכם. אחריי יום החזירו אותי הביתה. סבתא אוסי הייתה גם אתנו ומה זה היה לי כייף אתה .
כל פעם שהייתי צורח וצווח היא הרימה אותי על הידיים. אמא שלי עדיין לא התרגלה אליי, כך שעם אוסי היה לי ממש כייף כי ישנו ביחד. ז"א אני על הבטן שלה. הרגשתי את דפיקות הלב שלה ואת נשימותיה. היה לי כייף להתכרבל, כי יש לה גם ציצים שאפשר קצת לנוח עליהם כמו על כרית . כל פעם שאמא שלי רצתה להניק אותי, סבתא הייתה נפרדת ממני לשלום נותנת נשיקה, מעבירה אותי לאימא שעוד הייתה עייפה ולא הראתה עדיין סימנים של רצון עז להיות איתי. אחר כך החזירו אותי לסבתא וזה היה כייף.
זהו, זה היה היום הראשון להולדתי. מקווה שנהניתם. עוד תשמעו עליי.
תודה לכם על ההקשבה.
כל הזכויות שמורות לאוסי נחשון@ נובמבר 2011 |