כותרות TheMarker >
    ';

    על דא ועל הא

    ארכיון

    0

    פרשת "חיי שרה" - לזכר אבי הנפלא

    57 תגובות   יום ראשון, 20/11/11, 10:11

     

    ''

    הפורטרט :  פרויקט שלי בלימודי גרפיקה.

    (אקריליק על קרטון  – 1975)

     

    חיי שרה - פרשת הבר מצווה של אבי                      

    הלל-היינץ מוזס

    בן אויגן-עזריה ולוצי-לאה מוזס

     

    שלא חגגו לו בר מצווה מעולם...                    

    להלן הדרשה שהכנתי לזכרו בביהכנ"ס בו אני חברה ומבקרת לעתים.

    בשנים קודמות גם קראתי בתורה בטעמים מתוך הפרשה-

    (בביהכנ"ס שלנו גם נשים קוראות) 

    את הקטעים הסיפוריים - כמו שאני אוהבת.

     

    עם תוספת תמונות - עבורכם - שלא תשתעממו... 

     

    אבי נולד ב- 1903 בגרמניה, בשלזיה העילית,

    OBERSCHLESIEN

    שהפכה פולנית אחר מלחמת העולם הראשונה,

    למשפחה מתבוללת מאד,

    שלא היה לה שום קשר עם חיים יהודים.


    הם היו המשפחה היהודית היחידה בכפר קטן.

    בעבר הפרוסי : Bad Reinerz

    ובהווה הפולני: Duszniki Zdroj  

    שהיה והינו גם היום מרכז מרפא מפורסם –

    בו שימש אביו כרופא.

    (יש אפילו עדות כתובה עם שמו ברשימת הרופאים מהמאה ה-19!)

      

    ''

     הגענו לשם ביום יולי גשום - ב-2009

    נורית בתי ואני, בטיול שורשים. 

     

    ''

    בית המרפא אז.

    והיום - אני על גוגולינה (הקלנועית) לפני הבנין...

     

     

    ''

     

    ''
       

    בין העדויות הבודדות במוזיאון המקומי שהמקום -

    אכן היה פעם גרמני - הם לא אוהבים לזכור זאת בפולין היום... 

     

    את עובדת יהדותו גילה אבי,

    כשכינו אותו יהודי מלוכלך או חזיר יהודי

    בבית הספר בגיל 6 - ורץ בבכי לביתו לברר מה זה...

    ''

    אבי במסגרת. אי אפשר לטעותקריצה

    הגדילו - כדי לראות כמה יהודי הוא נראה לעומת כל הילדים האריים הקטנים לידוחיוך

     

    סבי - אויגן-עזריה מוזס 

    ''

    נפטר כשהיה אבי בן 7 בלבד,

     

    ואימו האלמנה עברה לעיר הגדולה קטוביץ, בה גר אחיה,

    שהפכה פולנית גם היא.

    גם בעיר הגדולה לא למד אבי בבית ספר יהודי

    ולא חגגו לו בר מצווה.

    הוא ידע מעט מאד על מנהגים יהודיים הקשורים בדת,

    אף שיש תמונות בהן מופיעה חנוכיה נפלאה על מדף בביתם.

    היא נמצאת בביתנו היום :)

     

    אבי בכל זאת מצא דרכו לחברה יהודית חילונית-ציונית

    בתנועת בלאו וייס, בה גם הכיר את אימי,

    שמוצאה מבית דתי פולני ויחד עלו ארצה ב-1935. 

    ''

     

    הוא נפטר כאן ב- 1982. וזו היתה אחת הסיבות לשיבתי ארצה 

    מקנדה ב-1983 - כדי לדאוג לאימי.

     

    בית הורי בו אני גדלתי היה בית חילוני למהדרין,

    שבו נחגגו חנוכה ופסח, אבל בראש השנה הלכנו לים

    וביום כיפור ישבנו בבית ואכלנו בשקט,

    אך מעולם לא בפרהסיה!!!

    את המעט שידע אבי על עניני דת למד מאימי,

    והיא גם הדריכה אותו בעת עריכת הסדר

    ודאגה שהכל יהיה כנהוג :) 

     

    ''

     אבל על נקיון פסח המטורף אמרה - "אצלי נקי כל השנה"... 

      

    לאבי היה קול בס עמוק ונעים ואהבנו לשמוע אותו

    מקריא סיפורים ושירה בגרמנית ובעברית.

    כך גם קרא בהטעמה מרשימה את הברכות על נרות חנוכה

    ואת הקידוש בליל שבת, בפעמים הנדירות שעשינו זאת. ..

      

    לכן נראה לי שהיה נהנה ומגדיל לעשות גם

    בקריאת התורה בטעמים בבית הכנסת, לו היה לומד זאת.

     

    לא כאן המקום להרחיב על מלוא דמותו של אבי,

    שהיה אוטודידקט בתחומים רבים, מעשיים ואינטלקטואליים,

    אב חם ואוהב ו"משקיע" - מאד, כמו שגם אימי היתה. 

     

    אולם, בפרשת חיי שרה –  כמה לא מפתיע –

    שהלא אין מקריות בעולם - :)  

    ישנם כמה עניינים -

    שניתן למצוא להם הקשר והקבלה לחייו ואופיו של אבי.

     

    סבי שבא במקור ממשפחה יהודית דתית מבוססת ומרובת ילדים

    נפטר, כאמור, כשהיה אבי בן 7 בלבד,

    כך שלא היה בחייו של אבי אב דואג

    לחבר אותו עם משפחתו 

    קריהעם היהודי, כמו שדאג אברהם אבינו .  

     

    אימו - במפגיע - העדיפה שימצא אישה "מבנות כנען" 

    קרי – הגויים הגרמנים ה"תרבותיים" –

    ולא אשה כמו אימי - יהודיה פולניה "אוסט יודין",

    גם אם היא בוגרת התרבות והשפה הגרמנית...

    כמו שמצא לעצמו.

    היחסים ביניהן היו בהתאם:)

    ''

    ארנה דונסקי                          ולוצי מוזס. 

     שתי הנשים הראשונות במעלה בחיי אבי בקטוביץ, 1934


    נפשו של אבי היתה השליח האליעזר שלו -

    שכנראה משך אותו למצוא לו חברה יהודית

    ולהתחבר דרכה לאהבת ארץ ישראל

    וכך הגיע לארץ כציוני. (1935)

    ----------------------------------------------------------------------------

    כשנשאלה רבקה –

     "התלכי עם האיש הזה?  ותאמר: אלך" (כד,נח)

    "אלך" – אומר רש"י – "מעצמי, ואף אם אינכם רוצים".

     מכאן ראיה למה שפסק רבי ישראל משקלוב

     בספרו "פאת השולחן" הלכה למעשה:

    "מי שיש לו אב ואם בחוץ-לארץ

     ומוחים בו לצאת ממקומם לארץ-ישראל –

     אינו מחויב לשמוע להם בזה."

     (מליקוטי הרב מרדכי הכהן)

     

    כמו רבקה, הלכו הורי לארץ ישראל

    בין אם רצו הוריהם אם לא

    אימו של אבי ודאי לא הבינה את רצונם זה

    ונשארה, כמובן, שם, אם כי אבי היה בן יחיד לה.

    ולצערנו, נרצחה ע"י אותם בני עוולה "תרבותיים"

    שכל כך העריצה הלא הם  "הכנענים" - הנאצים.

    http://cafe.themarker.com/post/2153540/

     

    ------------------------------------------------------------------ 

     

    בפרשתנו:

    אברהם, שהארץ הובטחה לו על ידי הקב"ה,

    בכל זאת טורח וקונה בכסף מלא

    את מערת הקבורה והאדמה אשר סביבה - 

     ובתמורה הוא זוכה "בגדול" –

    "ויען עפרון...

     אדוני שמעני,

     ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך.." (כג, יד-טו).

     

     ופרושו של הרב מרדכי הכהן:

     אברהם מבקש לקנות שדה ומערה –

     ועפרון – ארץ שלימה מוכר הוא לו.

     -------------------------------------------------

    ועוד מליקוטי הרב הנ"ל:

    "במוצא שפתיו אדם ניכר"

     

    אליעזר פונה לה' במילים אלו:

    "והיה הנערה אשר אומר אליה

     הטי נא כדך ואשתה

     ואמרה שתה וגם גמליך אשקה –

     אותה הוכחת לעבדך ליצחק" (כד, יד)

     

    אולם רבקה אינה אומרת זאת במאמר אחד, אלא -

    "ותאמר שתה אדוני" ורק לאחר ש-

    "ותכל להשקותו"

    "ותאמר- גם לגמליך אשאב"

    וכך לא השוותה את אליעזר לגמלים,

    אף שהוא אמר כך בעצמו. 

    מכאן למדתנו תורה דרך ארץ:

    לעולם יהא אדם זהיר בדבריו...

    ומה עבד זה,

    שהוא עצמו השווה את עצמו בדבריו לגמל,

    דקדקה רבקה כל כך בדברה איתו –

    לא כל שכן שחייב אדם להיות נזהר

    בכבוד חברו ובכבוד הבריות מאד מאד!!

     

     אבי גם הוא היה אוהב הבריות

    ונזהר בכבודן הרבה –

    ללא הבדל דת לאום וצבע.

     

    חוששתני מאד שאם היה יודע,

    שהארץ תהא נקנית לא רק בכסף ויושר,

    כפי שעשה אברהם לעיל,

    אלא מתוך סבל שנגרם לתושבי הארץ האחרים

    שנושלו, גורשו ואף נרצחו

    בהרבה מקרים ללא משפט,

    אולי לא היה מצטרף למפעל הציוני...

    הוא עצמו לא נתן ידו במעל הזה בכל שנות ישיבתו בארץ,

     אם כי כאדם מאד לא פוליטי ולוחמני,

    לא הגיב בפומבי על עוולות כאלה ואחרות.

    ----------------------------------------------------

    כשנפגשו יצחק ורבקה נאמר:

    "ויצא יצחק לשוח בשדה" (כד, סג)

    הרמב"ם בהלכות דעות (ה, י"א) כותב:

    "דרך בעלי דיעה שיקבע לו אדם

     מלאכה המפרנסת אותו תחילה

     ואח"כ יקנה בית - דירה ואח"כ ישא אשה"

    על כן יש המפרשים מילת " לשוח "  -

    מלשון נטיעת שיחים ואילנות.

    כי יצחק הקדים לנשואיו נטיעה וזריעה

    כדי שיהא בידו לפרנסה.

     

    לטעמי, זהו פירוש קצת לחוץ, אחד מאלה..קריצה

    אבל מאחר שהתאים לי לדרשה זו -

    השתמשתי בו מגניב

     

    לאבי אכן היה מקצוע ופרנסה מכבדת את בעליה,

    לפני שנישא לאמי בקטוביץ – הוא היה רואה חשבון.

    אולם כאשר הגיעו לארץ,

    אמרו לו בהסתדרות ש"רואה חשבון – זה לא מקצוע"...

    ושלחו אותו עם "פתק" לחברת מוניות כנהג.

    שם, בצורה זו או אחרת,  נישלו אותו מחלק גדול

    מההון הקטן שהביאו עמם ארצה...

    את יתרת אותו הון קטן איבד,

    בנסיון להיות לולן תרנגולות ברמת גן הכפרית דאז.... 

    ''

    כל התרנגולות מתו ממחלה זו או אחרת..

    ספר גרמני בשם "העוף החולה" שחרש בלילות לא עזר כהוא זה.

    אימי עד יום מותה לא אהבה לאכול עוף צעקה

    גם על זה כבר כתבתי עם עוד תמונות:

     http://cafe.themarker.com/post/1557308/

     

    אבל אבי היה אדם אחראי ובעל נאמן –

    כמו יצחק – לפי הפירוש הנ"ל קריצה

    ומעולם לא השתמט מעול פרנסת המשפחה.

    הוא לא בחל בשום עבודה !

    כמו, למשל - גהץ במכבסה  - (של דודו של חיים יבין...)

    שזו עבודה פיזית קשה מאד! 

    בסופו של דבר "הגיע" לנהול מחלקת האביזרים הנלוים לתפירה -

    רוכסנים וכפתורים וכו' בבית חרושת 

     

    ''
     

    משם יצא לגמלאות.

    --------------------------------------- 

     

    אליעזר פותח דבריו במילים:

    " עבד אברהם אנכי" (כד, לה)

    האין זו אמירה חוורה ודלה במקצת לשמש פתיחה

    לשיחה שתעשה רושם על השומעים?

    אלא, שרצה אליעזר להבדיל עצמו משדכנים מקצועיים,

    שמומחים הם לכל מיני גוזמאות ובדיות,

    לפי שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף...

    לפיכך הקדים והודיע "עבד אברהם אנכי" –

    כדי  שיהיו סמוכים ובטוחים

    כי כל גוזמאות ממנו והלאה,

    שאלמלא כן לא היה מספר להם שעבד הוא.

    (גם זה מליקוטי הרב מרדכי הכהן לפרשה.)

     

    כך גם אבי: דובר אמת תמיד היה וישר כמו סרגל -

     "יקה" אמיתי :)

    תכונה שלא עזרה לו כל כך  בהתמודדותו בחיים בארץ...

    אימי, כייקית "מתחזה" בלבד, עם שורשים פולניים,

    הצילה אותו  מדי פעם עם שקרים לבנים קטנים...

     

    גם בדיחות - כמו יקה אסלי - לא תמיד הבין..

    אימי היתה צוחקת ואני הייתי מסבירה לו למה:)))

    ''

     

    והלא גם משפחת לבן ידעה היטב

    את ערכה של הרמאות הקטנה עם הגדולה..

    בברכם את רבקה אמרו:

    "אחותינו את  היי לאלפי רבבה "(כד, ס)

    מפני מה הקדימו להדגיש "אחותנו את" לפני ברכתם?

    אלא – אמר רבי חיים מוולוז'ין –

    הלא אמרו חז"ל ( בבא בתרא ק, ב') :

    "רוב בנים דומין לאחי האם",

    לפיכך הטעימו " אחותנו את" 

     ואז ברכוה " היי לאלפי רבבה " –  

    שיהיו בניך דומים לנו,

    ולא נתכוונו אלא שיתרבו רמאים בעולם... :))

     

    ואני מוסיפה –

    לא טעו הרבה ביעקב וגם ברבקה אימו...

    אבל הכל משמים, כידועקריצה

     

    ------------------------------------------------------

     שלא כמו  אברהם ושרה,

    נפטר אבי לפני אימי, אסתר ארנה מוזס,

    שהאריכה 25 שנה אחריו ונפטרה ב-2007

    בשיבה טובה בגיל 97 .  

    בגיל המופלג הזה -

    עוד זכתה שרה להיות אם לילד קטן...

    ----------------------------------------------------------------------------

    אז גיליתי את נדיבותה של קהילת "שירה חדשה" וחבריה

     ''  

    בארגון השבעה עבורה. 

    ומאז אני חברה קצת יותר פעילה... 

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94_%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94

    אתר הקהילה: http://www.shirahadasha.org.il/

    ------------------------------------------------------

    לעומת זאת - כמו  אברהם ושרה

    אהבו השניים איש את רעותו מאד

    ועמדו זה לצידה של זו

    בכל שמחותיהם ותלאותיהם

    (שאני הייתי גורם לאחת מהן..בגלל מחלת הפוליו שחליתי בה בגיל 3.5)

    בחייהם המשותפים ביחד כמעט 50 שנה.

     

                            יהי זכרם ברוך.

     

    ''

     

    מתגעגעת אליכם הרבה, יקירי. תמיד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/12/11 13:27:

      צטט: Lisi-strata 2011-12-15 23:36:25

      צטט: אהוד עמיר 2011-12-15 09:07:28

      מעניין נהנתי לקרוא כשאני חושב כמה מעט יודע אני על אבי בנעוריו. מתנחם בעובדה שילדי יודעים עלי יותר ממה שיודע אני על עצמי

       

      הורי דווקא אהבו לספר...

      ואני אהבתי לשמוע:)

       

      ומה ילדיך יודעים יותר עליך ממך ???

      זה מענין גם:))

       

      אבי מיעט לדבר, ואנחנו ואחיי ואני לא שאלנו. כנראה כוון שלא הייתה לו משפחה שברובה נספתה בשואה חוץ מאח שירד בעקבות בנו לארה"ב ולא הצלחנו (את הבן) להביאו לארץ. לא שאלנו אולי בשל החשש להכנס לנושא השואה . אבי עלה לארץ מלטוויה ב1933 ומאחר שלא נפגש  עם אחיו, לא ידע יותר מהעובדה שמשפחתו נרצחה בידי הלטווים. היום אני מצר על שלא שאלתי, אבל ידעתי שנולד בעיירה בלטוויה שהייתה תחת שילטון או תרבות גרמנית (אבי דיבר גרמנים ולא לטווית או רוסית) שם העיירה "גולדינגן". עד לביקור במוזאון שואה קטן בירושליים מוזאון שמאכלס בעיקר אבני מצבה ועמודי זיכרון לא הייתי בטוח שאני הוגה את השם נכון, ובכלל היה ערפל גדול בקשר לפרטים. במקרה ניכנסתי לאותו מוזאון ליד "משכנות שאננים" כוון שטיילתי עם נערה סקרנית. טיילנו בין עמודי הזיכרון ועל לוח הזיכרון בחדר האחרון הופיע הזיכרון לזכר קדושי "גולדינגן" היה מרגש מאוד. כשאבי נפטר בטכס גילוי המצבה ניגש אלי חברו של אבי מאחרוני מפקדי האצ"ל שנפטר לפני כמה חודשים, וביקש שאוסיף לשם אבי למעלה את המילה "סגן" אהרון עמיר. ידעתי שאבי היה באצ"ל והיה מפקד אבל לא הייתי מוסיף את התואר, אלמלא אותו חבר שהיה חבר של אמי תבדל לחיים ואבי ז"ל כל השנים.

      עלי יודעים ילדי יותר ממה שאני יודע על עצמי, כוון ששכחתי לא מעט דברים. והם מזכירים לי ימים, חלומות ,ומאווים שחלמתי, ובצעתי, ואמרתי, ורציתי. ככלל לא הסתרתי מהם מאומה. גם שלא רציתי ונסיתי להסתיר הם ראו וחייכו בהבנה ובסלחנות. אולי גם הפרש הגילים. אבל בעיקר ארץ אחרת, ותרבות אחרת, וחיים אחרים, הם שיצרו את הפער וחבל

        15/12/11 23:36:

      צטט: אהוד עמיר 2011-12-15 09:07:28

      מעניין נהנתי לקרוא כשאני חושב כמה מעט יודע אני על אבי בנעוריו. מתנחם בעובדה שילדי יודעים עלי יותר ממה שיודע אני על עצמי

       

      הורי דווקא אהבו לספר...

      ואני אהבתי לשמוע:)

       

      ומה ילדיך יודעים יותר עליך ממך ???

      זה מענין גם:))

        15/12/11 09:07:
      מעניין נהנתי לקרוא כשאני חושב כמה מעט יודע אני על אבי בנעוריו. מתנחם בעובדה שילדי יודעים עלי יותר ממה שיודע אני על עצמי
        5/12/11 18:41:

      צטט: מאיה113 2011-12-05 18:28:31

      *ההקבלה שעשית לפרשת השבוע מאוד מעניינת קראתי בעיניין רב פוסט מושקע עם המון אהבה. יהי זכרם ברוך אין ספק שאם יש גן עדן הם שם.

      תודה מאיה!

      אכן המון אהבה לי אליהם

      והמון תודה על מה שניתן לי ועל מה שאני - בזכותם!

       

      בטוח בטוח הם בגן העדן - אימי אולי בצד הגליציאני משהו... 

        5/12/11 18:28:
      *ההקבלה שעשית לפרשת השבוע מאוד מעניינת קראתי בעיניין רב פוסט מושקע עם המון אהבה. יהי זכרם ברוך אין ספק שאם יש גן עדן הם שם.
        2/12/11 11:01:

      צטט: likange 2011-12-02 02:54:28

      אני הבנתי פתאום ליזי מה מיוחד בפוסטים שלך...זה תמיד סוג של חווית מולטימדיה! אני יכולה גם לראות..גם קצת לשמוע ואפילו גם קצת למשש-להריח את התקופה. את גם כותבת תמיד בתלת-מימד: גם לאורך גם לרוחב וגם לעומק של הנושא או תקופה או רגש...חיבוק..אפילו שהשעה 3 בלילה!

       

       

      ואללה חמדתי!

      כמה מחמאות  - נבוך

      ועוד ב-3 בלילה:)))

       

      תודה תודה.  שמחה שאני גורמת הנאה לקהלי.

      הזכרת לי שבאמת אין מוזיקה -

      אבל גם ככה זה לוקח לי שעות ל"שזור" -

      כמו שאמרו למטה את המסכות האלה..

      אפשר, כמו שאמרת, לשמוע ולהריח בין השורות:)

        2/12/11 10:57:

      צטט: ארזעמירן 2011-12-01 19:21:26

      אף פעם לא מאוחר להתחבר לזהות המשפחתית (לי זה טרם קרה :))

       

      כן ולא...

      גם אני התחברתי חזק רק בשנים האחרונות -

      זה בא,כנראה עם הגיל - גם אצל חברים שלי.

      אבל כדאי להתחיל לפחות לשמוע סיפורים קודם -

      הורי ספרו הרבה - אם כי לא הכל היה ברור

      ואח"כ מאוחר מדי...אין את מי לשאול.

        2/12/11 02:54:
      אני הבנתי פתאום ליזי מה מיוחד בפוסטים שלך...זה תמיד סוג של חווית מולטימדיה! אני יכולה גם לראות..גם קצת לשמוע ואפילו גם קצת למשש-להריח את התקופה. את גם כותבת תמיד בתלת-מימד: גם לאורך גם לרוחב וגם לעומק של הנושא או תקופה או רגש...חיבוק..אפילו שהשעה 3 בלילה!
        1/12/11 19:21:
      אף פעם לא מאוחר להתחבר לזהות המשפחתית (לי זה טרם קרה :))
        1/12/11 01:24:

      צטט: Lisi-strata 2011-11-22 07:49:24

      צטט: לואיס קרול 2011-11-22 04:31:14

      עבודה  יפה ורצינית

      מעניין  שהוא  הביא אותך  למעיין 

      ואת  שותה  ממנו (התורה)

      התמונות מוסיפות הרבה

      והזוית האישית  עוד  יותר

      שמעון

       

      תודה, חבר! :)))

       

      אבל אל המעיין הזה=התורה

      לא הוא הביא אותי...

      שהלא לא ידע עליו הרבה.

      אם כי שני הורי הלכו לשעורי תנ"ך בזיקנותם:)

       

      אליו הגעתי לגמרי בכוחות עצמי:)

       

      את צודקת שזו היתה  החלטה  שלך

      את וודאי גם יודעת מה הם ידעו בנושא

      אבל בשביל ללמד  אותך ציור (כדוגמא) לפעמים מספיק להביא אותך לגור ליד ביה"ס

      או בסביבה סקרנית לנושא,או ליד מורים לציור, או ליד רובע הציירים בפריס

      שתתהלכי ותראי את האומנים בפעולה,...והתאבון יבוא  לבד...........

      לכן כתבתי ..שהביא אותך למעיין ... ובוודאי דאג לא לטפטף "אנטי" לנושא...

      כך כולנו עושים לילדים,כדי שתהא להם "בחירה חופשית" ( במודע ..ולא במודע)

      שמעון

      ''

       

       

        25/11/11 09:07:

      נזכרתי כי רציתי להגיב על פרשת "בחיי שרה":

      בתי הבכורה-חזרה בתשובה,והיא ובעלה ברסלאבים אדוקים.

      כשנולדה הבת השנייה בפרשת בחיי שרה,שאלו את רב הקהילה

      איך הוא מציע לקרוא לבתם,והוא ללא היסוס אמר: שרה,כי נולדה בפרשת בחיי שרה,אז יש לי נכדה נהדרת ששמה שרהל'ה.

       

      *אידיש:למדתי מסבתי.היא דיברה רק אידיש-שפה שאני אוהב,מכבד,ונהנה לדבר בה.

      שבת שלום,

        25/11/11 01:12:

      צטט: sherry refael 2011-11-25 00:08:09

      מרגש ביותר

      תודה שרי! 

        25/11/11 00:08:
      מרגש ביותר
        24/11/11 18:10:

      צטט: חייצוק 2011-11-24 17:41:08

      הייתי בארה"ב,ורק היום ראיתי את הפוסט שלך,וקראתי אותו בשקיקה

      וביסודיות,והיה נדמה לי שאני הוא הכותב,מפני שפרטים רבים בסיפורך

      דומים להפליא לשורשים שלי,וכדי לראות את הדומה והשונה אציין:

       

      *לפני שנתיים לקחתי את אשתי וטסנו לפולין.בילינו מ"ס ימים בוורשה

      במלון "מריוט"והסתובבנו בכל האתרים היהודיים המעניינים,שכרנו אוטו

      ונסענו לעיר קטנה כשעה וחצי נסיעה לצפון מזרח,ושמה MLAWA,

      שם נולדה אמי ב 1906.נסיעתנו נועדה לחקר שורשי המשפחה הן מצד אבי והן מצד אמי.סבי-חנוך,והסבתא-חנה(היינה)נולדו,התחתנו וחיו ב MLAWA.

      לקחתי אתי מהארכיבום צילום של תעודות הלידה,תעודת הנישואין שלהם כתובה ברוסית מאחר ואז שלטו הרוסים באזור.

       

      כשאמי היתה בת 6 היגרו הוריה עם ששת ילדיהם לעיר לודוויגסהאפן בגרמניה,

      ומשם עלו ארצה בשנת 1933.

       

      אבי המנוח היה גר בעיר BRESLAO(שאז היתה גרמניה,ולאחר מלה"ע השנייה

      עברה לפולין,ונקראת וורוצלאב.

       

      סבי מצד אבא נקרא אליעזר(ע"ש הבע"שט)שאנו מיוצאי חלציו.

      שמי הוא חנוך אליעזר(חנוך=הסבא מצד אמי.אליעזר=הסבא מצד אבי)

      אמי -גם היא מבית דתי פולני.

       

      *אבי הייה ישר כסרגל,ונפטר בגיל 54,הרבה לפני אמי.

      *אמא-שרה לאה נפטרה בשנת 2003,בגיל 97.

      * אני ירשתי מאבי את אהבת הבריות.

      *בביקורנו בברסלאו קיבלתי מהארכיבום את הכתובת המדוייקת של הביית בו גרוץ

       

      *נסעתי עם זוגתי לראות את הביית בן 4 הקומות,הדומה להפליא- 2 טיפות מיים

      לבית בו גרו הורייך,ואפילו הכניסה מאוד רחבה בדומה לבית הורייך.

      * הורי התחתנו בגרמניה ב 1932,וב1933 עלו ארצה כציונים עם סבתא שלי+

      10 ילדים שמהם 4 ילדים נולדו בלודויגסהאפן-גרמניה(סבא נפטר ב 1930)

       

      *אני דובר טוב גרמנית מפני שבילדותי אמי דיברה אתי רק גרמנית.

       

      בהיותי מבית דתי למדתי שנתיים בישיבת בני עיבא בכפר הרואה,וחזרתי בשאלה

      בהיותי בן 16

       

      נהניתי מאוד לראות איך חיברת את השורשים למקורותינו היהודיים.פשוט נהדר.

      על כך שר המשורר ח.נ.ביאליק:

           אי המעיין ממנו שאבו אבותינו תעצןמות נפש........

       

      *כוכב גדול אני שולח לך

       

       תודה רבה רבה חייצ'וק -

      באמת התפלאתי איך איזה חוזר בשאלה מבית דתי גם דובר גרמנית (ולא יידיש..)

      פעם אמרת זאת בהקשר כלשהו.

      התגובה שלך אכן מרגשת אותי מאד - הדמיון פשוט מדהים להסטוריה המשפחתית.

      אבל - אני מניחה שיש עוד הרבה כאלה מהסביבה..

      אענה בקרוב באריכות!

      כמובן היינו גם בברסלאו - שם בילו הורי הרבה.

      ויש גם תמונות.

      בסוף יסתבר שהכירו:))

        24/11/11 17:41:

      הייתי בארה"ב,ורק היום ראיתי את הפוסט שלך,וקראתי אותו בשקיקה

      וביסודיות,והיה נדמה לי שאני הוא הכותב,מפני שפרטים רבים בסיפורך

      דומים להפליא לשורשים שלי,וכדי לראות את הדומה והשונה אציין:

       

      *לפני שנתיים לקחתי את אשתי וטסנו לפולין.בילינו מ"ס ימים בוורשה

      במלון "מריוט"והסתובבנו בכל האתרים היהודיים המעניינים,שכרנו אוטו

      ונסענו לעיר קטנה כשעה וחצי נסיעה לצפון מזרח,ושמה MLAWA,

      שם נולדה אמי ב 1906.נסיעתנו נועדה לחקר שורשי המשפחה הן מצד אבי והן מצד אמי.סבי-חנוך,והסבתא-חנה(היינה)נולדו,התחתנו וחיו ב MLAWA.

      לקחתי אתי מהארכיבום צילום של תעודות הלידה,תעודת הנישואין שלהם כתובה ברוסית מאחר ואז שלטו הרוסים באזור.

       

      כשאמי היתה בת 6 היגרו הוריה עם ששת ילדיהם לעיר לודוויגסהאפן בגרמניה,

      ומשם עלו ארצה בשנת 1933.

       

      אבי המנוח היה גר בעיר BRESLAO(שאז היתה גרמניה,ולאחר מלה"ע השנייה

      עברה לפולין,ונקראת וורוצלאב.

       

      סבי מצד אבא נקרא אליעזר(ע"ש הבע"שט)שאנו מיוצאי חלציו.

      שמי הוא חנוך אליעזר(חנוך=הסבא מצד אמי.אליעזר=הסבא מצד אבי)

      אמי -גם היא מבית דתי פולני.

       

      *אבי הייה ישר כסרגל,ונפטר בגיל 54,הרבה לפני אמי.

      *אמא-שרה לאה נפטרה בשנת 2003,בגיל 97.

      * אני ירשתי מאבי את אהבת הבריות.

      *בביקורנו בברסלאו קיבלתי מהארכיבום את הכתובת המדוייקת של הביית בו גרוץ

       

      *נסעתי עם זוגתי לראות את הביית בן 4 הקומות,הדומה להפליא- 2 טיפות מיים

      לבית בו גרו הורייך,ואפילו הכניסה מאוד רחבה בדומה לבית הורייך.

      * הורי התחתנו בגרמניה ב 1932,וב1933 עלו ארצה כציונים עם סבתא שלי+

      10 ילדים שמהם 4 ילדים נולדו בלודויגסהאפן-גרמניה(סבא נפטר ב 1930)

       

      *אני דובר טוב גרמנית מפני שבילדותי אמי דיברה אתי רק גרמנית.

       

      בהיותי מבית דתי למדתי שנתיים בישיבת בני עיבא בכפר הרואה,וחזרתי בשאלה

      בהיותי בן 16

       

      נהניתי מאוד לראות איך חיברת את השורשים למקורותינו היהודיים.פשוט נהדר.

      על כך שר המשורר ח.נ.ביאליק:

           אי המעיין ממנו שאבו אבותינו תעצןמות נפש........

       

      *כוכב גדול אני שולח לך

       

        24/11/11 08:39:

      צטט: סנופה 2011-11-24 06:50:53

      מרתק כמה שזור פה הכל

       

      תודה !

      אוהבת את המילה "שזור"

      ראי תגובה מתחתייך שגם השתמשה בה:))

        24/11/11 08:38:

      צטט: philia 2011-11-24 01:37:07

      איך אני אוהבת את הפוסטים השזורים האילו שלך }}{{

       

      תודה, חמדתי -

      ככה זה בחיים, לא?

      הכל שזור

      וצריך למצוא את חוט הזהב:))

       

        24/11/11 06:50:
      מרתק כמה שזור פה הכל
        24/11/11 01:37:

      איך אני אוהבת את הפוסטים השזורים האילו שלך }}{{

        22/11/11 16:44:

      צטט: תמי ! 2011-11-22 16:36:43

      היה לי מעניין לקרוא ואת ראייתך את משפחתך מרתק.

       

      תודה!

        22/11/11 16:36:
      היה לי מעניין לקרוא ואת ראייתך את משפחתך מ,רתק.
        22/11/11 14:35:

      צטט: ורד אוריאל 2011-11-22 12:37:55

      פוסט מרגש שחשים שנכתב מכל לבך האוהב. יהיה זכרם של הוריך ברוך לעד. אין ספק שהיו אנשים מיוחדים במינם. בשבילי פרשת שרה היא מיוחדת. סבתי שרה (אשתו של איגנץ) נפטרה בדיוק ביום הולדתה ה- 80 ביום שבת. זו בדיוק היתה השבת שבה קראו את פרשת השבוע: חיי שרה ובה מסופר על פטירתה של שרה.

       

      תודה רבה ורד -

      נראה שלשתינו היתה משפחה

      ששווה לכתוב עליה

      ונחמד שאנו יודעות איך :))

       

      ובנוגע לסבתא שרה -

      אין מקריות בעולם..

      יותר ויותר אני חווה את זה.

      רק היום קרו לי כמה "מקרים" כאלה..

        22/11/11 12:37:
      פוסט מרגש שחשים שנכתב מכל לבך האוהב. יהיה זכרם של הוריך ברוך לעד. אין ספק שהיו אנשים מיוחדים במינם. בשבילי פרשת שרה היא מיוחדת. סבתי שרה (אשתו של איגנץ) נפטרה בדיוק ביום הולדתה ה- 80 ביום שבת. זו בדיוק היתה השבת שבה קראו את פרשת השבוע: חיי שרה ובה מסופר על פטירתה של שרה.
        22/11/11 08:47:

      צטט: נירניר001 2011-11-22 07:58:10

      חיוךכבוד כבוד
      למשפחתך ולך!

      זה הזיגוטה שלי...קריצהצוחק

      גם.

      תודה אדוני המאוהב 

      שמצאת זמן לקרוא

      את כל זה???מופתע

        22/11/11 07:58:

      חיוךכבוד כבוד
      למשפחתך ולך!

        22/11/11 07:49:

      צטט: לואיס קרול 2011-11-22 04:31:14

      עבודה  יפה ורצינית

      מעניין  שהוא  הביא אותך  למעיין 

      ואת  שותה  ממנו (התורה)

      התמונות מוסיפות הרבה

      והזוית האישית  עוד  יותר

      שמעון

      ''

      תודה, חבר! :)))

       

      אבל אל המעיין הזה=התורה

      לא הוא הביא אותי...

      שהלא לא ידע עליו הרבה.

      אם כי שני הורי הלכו לשעורי תנ"ך בזיקנותם:)

       

      אליו הגעתי לגמרי בכוחות עצמי:)

       

       

        22/11/11 04:31:

      עבודה  יפה ורצינית

      מעניין  שהוא  הביא אותך  למעיין 

      ואת  שותה  ממנו (התורה)

      התמונות מוסיפות הרבה

      והזוית האישית  עוד  יותר

      שמעון

      ''

        21/11/11 14:53:

      צטט: AVNER STRAUSS 2011-11-21 14:02:41

      מרגש

       

      תודה!

      לא מאמינה שקראת הכל...

      אבל העיקר זה הקטעים הייקים,

      נכון - LANDSMAN... ?:))

       

        21/11/11 14:02:
      מרגש
        21/11/11 09:40:

      צטט: shabat shalom 2011-11-21 09:29:41

      צטט: Lisi-strata 2011-11-21 09:00:12

      צטט: shabat shalom 2011-11-20 15:34:10

      כל סיפור כזה הוא חתיכה בפאזל הידוע של תולדות היהודים בעת החדשה. מזכיר לי הוי ונורמות חיים של משפחתי לאחר שאספתי את כל העובדות והסיפורים עליה. וחוץ מזה: שתי שאלות זעירות: 1. האם ידוע לך במקרה כתובת אביך בקטוביץ. 2. האם ביקרת בתערוכה על בית חרושת אתא במוזאון ארץ ישראל בת"א?

       

      אכן - גם אני כתבתי למישהי כאן לאחרונה -

      שבכל סיפור משפחתי אצלינו, היהודים, מקופלת הרבה מההסטוריה היהודית.

      לכן כל כך מענין אותנו = לפחות אנשים בגילנו -

       לקרוא סיפורים אישיים של בני עמנו:)

       

      על השאלה השניה קודם: עדיין לא ביקרתי בתערוכה

      אם כי שמעתי עליה עוד כשנפתחה - בעיתון היקים

      שאני חתומה עליו בעקבות אימי = 

      והפך היום לירחון מכובד ביותר עם המון מידע מענין

      ורובו עכשו בעברית:))!

      אפילו צאצאים מדור רביעי פתאם מתעניינים וגאים

      להיות צאצאים של יקים

      כתבתי על כל זה בפוסט על היקייאדה:)

      http://cafe.themarker.com/post/2229772/

       

      ובענין השאלה הראשונה:

      בודאי אני יודעת.

      בטיול השורשים עם בתי,  אותו הכנתי בקפדנות רבה,

      בעזרת האינטרנט, ראינו את שני הבתים

      שאבי ואימי גרו בהם בילדותם עד שנישאו.

      הסתבר שגרו במרחק של 2 ק"מ אחד מהשני -במרכז העתיק של קטוביץ... 

       אבל לא נפגשו עד בגרותם, בתנועת ה"בלאו ווייס" 

      מאחר שגדלו בבתים שונים כל כך...

      זה היה מרגש ביותר. אחד מרגעי השיא בטיול!

       

      כפי שניתן לראות במפה - (תגדיל) כל החיים היהודיים התנהלו

      ברדיוס כזה - של עד 5 ק"מ וכך נתאפשר לנו -

      בתי ברגל ואני על הגוגולינה -  לעשות את כל זה בבבוקר אחד...

        

       

      ביתו של אבי: TEATRALNA 9 (אני על הגוגולינה...)

      הרחוב נקרא כך בגלל תיאטרון שהיה בראשיתו.

      בנין התיאטרון עדיין מרשים - אבל היום - חנות של איקיאה:))

      היה פעם, כנראה רחוב מאד מכובד.

      היום מוזנח ביותר - אבל אחרי שישפצו יהיה שוב מקסים.

       

       

      זה הצד השני של הרחוב -ראה החלונות השבורים וכו -

      גרים שם כל מיני עניים חסרי בית היום...

      אבל בהחלט ראוי לשיפוץ.

       

      הבית של אימי ברחוב: 

      ''

       

      זה היה סיפור - כמעט ויתרנו, כי היא זכרה מספר אחר

      וכבר חשבנו שהבית נהרס בהפצצות -

      אבל בתי ברגע האחרון זיהתה את הבית לפי

      תמונה ישנה שהיתה איתי - באתי מוכנה לגמרי:)))

       

      מימין - זו תמונה משנת 1924

      משמאל - הבית היום.  אפילו העץ לפני הבית אותו עץ - רק גדל קצת

      ואנחנו גם ביקרנו בקיץ - אז היה מלא וירוק...

      בית זה על כל קומותיו היה שייך למשפחתה.  למטה היתה

      חנות סיטונאית למוצרי חלב ולמעלה גרו.  אמידים למדי.

      אפילו מכונית היתה להם וגם לאימי - כבר אז - היה רשיון!

      בניגוד לאבי שגר עם אימו האלמנה בדירה שכורה...

      היינו יכולים לבקש את הבית בחזרה - אבל יש יותר מדי יורשים -

      חלקם גם אמידים מאד..כך שלא כדאי:))

       

      טוב, קיבלת פה תשובה מפורטת ביותר...

      אני יכולה לשלוף את כל זה - ובעצם כל התמונות על הורי,

      מאחר שעשיתי מצגת מפורטת על חייהם כשאימי נפטרה לפני 4 שנים

      ולפני שנתיים הוספתי את תמונות הטיול..

       

       

       אז ככה:

      אבא של אשתי גר ברח' opotska 13 לא רחוק מהמרכז היהודי, וסיפר על משפחה יהודיה דוברת גרמנית. חשבתי שאולי שוב "גורלות" נפגשים.... אחר כך הוא עבר לרח' קופרניקה 33 שהיה רחוב מודרני בשכונה עם רחובות רחבים יותר (יהודי יחידי שגר מול כנסיה שם).

      גם אנחנו כשסיירנו שם גילינו את המקום בעזרת סיפורים ותמונות (לא רק בקטוביץ אלא בכל פולין) ולהפתעתנו הבתים נשארו אותם בתים (רק "זקנים" ובלים יותר) והעצים לידם גבוהים יותר...

      אני חייב להתמסר להכנת אלבום של כל מסעות השורשים שעשינו (עשינו 5 סיורים שונים בפרקים שונים של שתי המשפחות של הורינו).

       

      טוב, נו - כמעט:))

      אבל יכול להיות שהכירו את משפחת אימי, שהיו דוברי יידיש ופולנית

      בנוסף לגרמנית.  אצל אבי - הס מלהזכיר את שתי השפות האלה -

      ביחוד אצל אימו...אבי הבין קצת פולנית.

       אבל יידיש - משום מה - בכלל לא...

      אימי לקחה אותו פעם להצגה של דז'יגן ושומאכר הקומדיאנטים

      וזה הפך לבדיחה משפחתית - הוא טען שלא הבין מילה:)))

       

      אני למדתי יידיש מתוך הגרמנית-עברית שאני יודעת..בקנדה:)

      אבל בדיחות או דיבור מאד מהיר - גם אני לא מבינה... בכל זאת קצת שונה:)

      ובענין האלבומים - מהר מהר לעשות -

      בשביל הדור הבא.

      לכן גם עשיתי את המצגת המפורטת הזאת - שאני עדיין

      מוסיפה לה תמונות וכתוביות באנגלית, כדי שגם משפחה בחו"ל

      תוכל לראות ולהבין..

       

       

       

       

       

       

       

        21/11/11 09:29:

      צטט: Lisi-strata 2011-11-21 09:00:12

      צטט: shabat shalom 2011-11-20 15:34:10

      כל סיפור כזה הוא חתיכה בפאזל הידוע של תולדות היהודים בעת החדשה. מזכיר לי הוי ונורמות חיים של משפחתי לאחר שאספתי את כל העובדות והסיפורים עליה. וחוץ מזה: שתי שאלות זעירות: 1. האם ידוע לך במקרה כתובת אביך בקטוביץ. 2. האם ביקרת בתערוכה על בית חרושת אתא במוזאון ארץ ישראל בת"א?

       

      אכן - גם אני כתבתי למישהי כאן לאחרונה -

      שבכל סיפור משפחתי אצלינו, היהודים, מקופלת הרבה מההסטוריה היהודית.

      לכן כל כך מענין אותנו = לפחות אנשים בגילנו -

       לקרוא סיפורים אישיים של בני עמנו:)

       

      על השאלה השניה קודם: עדיין לא ביקרתי בתערוכה

      אם כי שמעתי עליה עוד כשנפתחה - בעיתון היקים

      שאני חתומה עליו בעקבות אימי = 

      והפך היום לירחון מכובד ביותר עם המון מידע מענין

      ורובו עכשו בעברית:))!

      אפילו צאצאים מדור רביעי פתאם מתעניינים וגאים

      להיות צאצאים של יקים

      כתבתי על כל זה בפוסט על היקייאדה:)

      http://cafe.themarker.com/post/2229772/

       

      ובענין השאלה הראשונה:

      בודאי אני יודעת.

      בטיול השורשים עם בתי,  אותו הכנתי בקפדנות רבה,

      בעזרת האינטרנט, ראינו את שני הבתים

      שאבי ואימי גרו בהם בילדותם עד שנישאו.

      הסתבר שגרו במרחק של 2 ק"מ אחד מהשני -במרכז העתיק של קטוביץ...

      ''

       אבל לא נפגשו עד בגרותם, בתנועת ה"בלאו ווייס" 

      מאחר שגדלו בבתים שונים כל כך...

      זה היה מרגש ביותר. אחד מרגעי השיא בטיול!

       

      כפי שניתן לראות במפה - (תגדיל) כל החיים היהודיים התנהלו

      ברדיוס כזה - של עד 5 ק"מ וכך נתאפשר לנו -

      בתי ברגל ואני על הגוגולינה -  לעשות את כל זה בבבוקר אחד...

        

      ''

      ביתו של אבי: TEATRALNA 9 (אני על הגוגולינה...)

      הרחוב נקרא כך בגלל תיאטרון שהיה בראשיתו.

      בנין התיאטרון עדיין מרשים - אבל היום - חנות של איקיאה:))

      היה פעם, כנראה רחוב מאד מכובד.

      היום מוזנח ביותר - אבל אחרי שישפצו יהיה שוב מקסים.

       

      ''

      זה הצד השני של הרחוב -ראה החלונות השבורים וכו -

      גרים שם כל מיני עניים חסרי בית היום...

      אבל בהחלט ראוי לשיפוץ.

       

      הבית של אימי ברחוב: 

      ''

       

      זה היה סיפור - כמעט ויתרנו, כי היא זכרה מספר אחר

      וכבר חשבנו שהבית נהרס בהפצצות -

      אבל בתי ברגע האחרון זיהתה את הבית לפי

      תמונה ישנה שהיתה איתי - באתי מוכנה לגמרי:)))

      ''

      מימין - זו תמונה משנת 1924

      משמאל - הבית היום.  אפילו העץ לפני הבית אותו עץ - רק גדל קצת

      ואנחנו גם ביקרנו בקיץ - אז היה מלא וירוק...

      בית זה על כל קומותיו היה שייך למשפחתה.  למטה היתה

      חנות סיטונאית למוצרי חלב ולמעלה גרו.  אמידים למדי.

      אפילו מכונית היתה להם וגם לאימי - כבר אז - היה רשיון!

      בניגוד לאבי שגר עם אימו האלמנה בדירה שכורה...

      היינו יכולים לבקש את הבית בחזרה - אבל יש יותר מדי יורשים -

      חלקם גם אמידים מאד..כך שלא כדאי:))

       

      טוב, קיבלת פה תשובה מפורטת ביותר...

      אני יכולה לשלוף את כל זה - ובעצם כל התמונות על הורי,

      מאחר שעשיתי מצגת מפורטת על חייהם כשאימי נפטרה לפני 4 שנים

      ולפני שנתיים הוספתי את תמונות הטיול..

       

       

       אז ככה:

      אבא של אשתי גר ברח' opotska 13 לא רחוק מהמרכז היהודי, וסיפר על משפחה יהודיה דוברת גרמנית. חשבתי שאולי שוב "גורלות" נפגשים.... אחר כך הוא עבר לרח' קופרניקה 33 שהיה רחוב מודרני בשכונה עם רחובות רחבים יותר (יהודי יחידי שגר מול כנסיה שם).

      גם אנחנו כשסיירנו שם גילינו את המקום בעזרת סיפורים ותמונות (לא רק בקטוביץ אלא בכל פולין) ולהפתעתנו הבתים נשארו אותם בתים (רק "זקנים" ובלים יותר) והעצים לידם גבוהים יותר...

      אני חייב להתמסר להכנת אלבום של כל מסעות השורשים שעשינו (עשינו 5 סיורים שונים בפרקים שונים של שתי המשפחות של הורינו).

       

       

       

       

       

       

        21/11/11 09:22:

      צטט: alxm 2011-11-20 23:07:07

      מקסים ! מקסים !! מקסים !!!
      איזה יופי משלבת את בין פרשת השבוע לבין סיפור חיי הורייך ומתבלת בהומור בריא .
      וניכר ש"תלמיד חוכם" גדול את ובקיאה בתורה ובתלמוד .
      בהביטי בתמונות הורייך אמרתי לעצמי כמה שדומה את לאביך אך תמונתם המשותפת בלבלה אותי .
      דומה את כשתי טיפות מים , גם לזה וגם לזאת .

      יהי זכרם ברוך !

                  

      ''

      תודה! תודה! תודה!

      בענין התלמיד חוכם - שאינני באמת

      קרא את התגובה הראשונה ל"עזר"

      בענין הדמיון להורים - אכן מתעתע -

      קרא התגובה מתחת זו...

      ובמיוחד תודה על השיר של סטרייזנד -

      כל כך כל כך מתאים!

      מתגעגעת אליו נורא!

      לשניהם...

       

       

        21/11/11 09:18:

      צטט: bonbonyetta 2011-11-20 21:09:03

      *
      אהבתי, אחזור לקרוא בזה שוב, אהבתי את המבט המחוייך בפניה של אמך בתמונה האחרונה השחור לבן, רואים בה מהיכן לקחת את תווי הפנים המיוחדים כל כך לך.
      יהי זכרם ברוך, הם תמיד יחיו לעד בלבך.

       

      אכן.

      דומה מאד לאבי - אבל בזקנותי גם לאימי..

      באופי - יותר לה -

      בכישורים האמנותיים,הדרמטיים

      והאינטלקטואלים - יותר לו.

       

      שמחה מאד שאהבת.

       

        21/11/11 09:16:

      צטט: silviaisr 2011-11-20 16:40:30

      ממש אהבתי!!

      שמחה מאד שאהבת!

      זכרונות אהובים שלי.. 

        21/11/11 09:15:

      צטט: qi 2011-11-20 16:08:42

      פוסט מרתק.

       

      יש משפט אחד שאני חושבת שכל הייקים והסמי-ייקים מבינים באופן מיוחד

      "אימי היתה צוחקת ואני הייתי מסבירה לו למה:)))"  צוחקצוחק

       

      רק תסבירי לי, איך יצאת את כזאת "יהודייה" מהבית הזה?

       

      כן, חמדתי -

      זה אכן משפט מפתח במשפחות של יקים...

      גם את חצי חצי?! :))))

       

      בעצמי לא יודעת איך יצאתי כזאת "יהודיה"..

      הנפש הנפש...

      כבר מילדות אהבתי מאד לקרוא סיפורי חסידים

      שהתפרסמו בזמנו ב"הארץ שלנו" - אז היתה "יהדות"

      גם בעיתני ילדים חילוניים...

      בחומר הזה השתמשתי אח"כ לתיאטרון הבובות שלי:)

      גם את סוג הבובות הראשון שעשיתי בבגרותי -

      לקחתי משם!

       

      חוצמיזה גרנו ליד משפחה מאד דתית -

      וילדי המשפחה - בסביבות גילי היו חברי הטובים ביותר.

      שהיתי הרבה בביתם והשתתפתי בכל מיני טקסים דתיים

      שנהניתי מהם.. וראיתי איך מנהלים בית יהודי דתי.

      גם הם היו יקים - משויצריה.  כך שבכל זאת היה הרבה משותף גם:)

      בן זוגי הראשון חזר בתשובה, בקנדה - אז שיתפתי פעולה בשמחה -

      עד ענין האמונה...אצלי זה יותר במסגרת של מסורתיות

      ואהבה ליהדות בכלל.

      אחת הסיבות שנפרדנו בסופו של דבר..אבל כמובן לא היחידה:)

        21/11/11 09:00:

      צטט: shabat shalom 2011-11-20 15:34:10

      כל סיפור כזה הוא חתיכה בפאזל הידוע של תולדות היהודים בעת החדשה. מזכיר לי הוי ונורמות חיים של משפחתי לאחר שאספתי את כל העובדות והסיפורים עליה. וחוץ מזה: שתי שאלות זעירות: 1. האם ידוע לך במקרה כתובת אביך בקטוביץ. 2. האם ביקרת בתערוכה על בית חרושת אתא במוזאון ארץ ישראל בת"א?

       

      אכן - גם אני כתבתי למישהי כאן לאחרונה -

      שבכל סיפור משפחתי אצלינו, היהודים, מקופלת הרבה מההסטוריה היהודית.

      לכן כל כך מענין אותנו = לפחות אנשים בגילנו -

       לקרוא סיפורים אישיים של בני עמנו:)

       

      על השאלה השניה קודם: עדיין לא ביקרתי בתערוכה

      אם כי שמעתי עליה עוד כשנפתחה - בעיתון היקים

      שאני חתומה עליו בעקבות אימי = 

      והפך היום לירחון מכובד ביותר עם המון מידע מענין

      ורובו עכשו בעברית:))!

      אפילו צאצאים מדור רביעי פתאם מתעניינים וגאים

      להיות צאצאים של יקים

      כתבתי על כל זה בפוסט על היקייאדה:)

      http://cafe.themarker.com/post/2229772/

       

      ובענין השאלה הראשונה:

      בודאי אני יודעת.

      בטיול השורשים עם בתי,  אותו הכנתי בקפדנות רבה,

      בעזרת האינטרנט, ראינו את שני הבתים

      שאבי ואימי גרו בהם בילדותם עד שנישאו.

      הסתבר שגרו במרחק של 2 ק"מ אחד מהשני -במרכז העתיק של קטוביץ...

      ''

       אבל לא נפגשו עד בגרותם, בתנועת ה"בלאו ווייס" 

      מאחר שגדלו בבתים שונים כל כך...

      זה היה מרגש ביותר. אחד מרגעי השיא בטיול!

       

      כפי שניתן לראות במפה - (תגדיל) כל החיים היהודיים התנהלו

      ברדיוס כזה - של עד 5 ק"מ וכך נתאפשר לנו -

      בתי ברגל ואני על הגוגולינה -  לעשות את כל זה בבבוקר אחד...

        

      ''

      ביתו של אבי: TEATRALNA 9 (אני על הגוגולינה...)

      הרחוב נקרא כך בגלל תיאטרון שהיה בראשיתו.

      בנין התיאטרון עדיין מרשים - אבל היום - חנות של איקיאה:))

      היה פעם, כנראה רחוב מאד מכובד.

      היום מוזנח ביותר - אבל אחרי שישפצו יהיה שוב מקסים.

       

      ''

      זה הצד השני של הרחוב -ראה החלונות השבורים וכו -

      גרים שם כל מיני עניים חסרי בית היום...

      אבל בהחלט ראוי לשיפוץ.

       

      הבית של אימי ברחוב: 

      ''

       

      זה היה סיפור - כמעט ויתרנו, כי היא זכרה מספר אחר

      וכבר חשבנו שהבית נהרס בהפצצות -

      אבל בתי ברגע האחרון זיהתה את הבית לפי

      תמונה ישנה שהיתה איתי - באתי מוכנה לגמרי:)))

      ''

      מימין - זו תמונה משנת 1924

      משמאל - הבית היום.  אפילו העץ לפני הבית אותו עץ - רק גדל קצת

      ואנחנו גם ביקרנו בקיץ - אז היה מלא וירוק...

      בית זה על כל קומותיו היה שייך למשפחתה.  למטה היתה

      חנות סיטונאית למוצרי חלב ולמעלה גרו.  אמידים למדי.

      אפילו מכונית היתה להם וגם לאימי - כבר אז - היה רשיון!

      בניגוד לאבי שגר עם אימו האלמנה בדירה שכורה...

      היינו יכולים לבקש את הבית בחזרה - אבל יש יותר מדי יורשים -

      חלקם גם אמידים מאד..כך שלא כדאי:))

       

      טוב, קיבלת פה תשובה מפורטת ביותר...

      אני יכולה לשלוף את כל זה - ובעצם כל התמונות על הורי,

      מאחר שעשיתי מצגת מפורטת על חייהם כשאימי נפטרה לפני 4 שנים

      ולפני שנתיים הוספתי את תמונות הטיול..

       

       

       

       

       

       

        20/11/11 23:07:

      מקסים ! מקסים !! מקסים !!!
      איזה יופי משלבת את בין פרשת השבוע לבין סיפור חיי הורייך ומתבלת בהומור בריא .
      וניכר ש"תלמיד חוכם" גדול את ובקיאה בתורה ובתלמוד .
      בהביטי בתמונות הורייך אמרתי לעצמי כמה שדומה את לאביך אך תמונתם המשותפת בלבלה אותי .
      דומה את כשתי טיפות מים , גם לזה וגם לזאת .

      יהי זכרם ברוך !

                  

      ''

        20/11/11 21:09:

      *
      אהבתי, אחזור לקרוא בזה שוב, אהבתי את המבט המחוייך בפניה של אמך בתמונה האחרונה השחור לבן, רואים בה מהיכן לקחת את תווי הפנים המיוחדים כל כך לך.
      יהי זכרם ברוך, הם תמיד יחיו לעד בלבך.

        20/11/11 16:40:
      ממש אהבתי!!
        20/11/11 16:08:

      פוסט מרתק.

       

      יש משפט אחד שאני חושבת שכל הייקים והסמי-ייקים מבינים באופן מיוחד

      "אימי היתה צוחקת ואני הייתי מסבירה לו למה:)))"  צוחקצוחק

       

      רק תסבירי לי, איך יצאת את כזאת "יהודייה" מהבית הזה?

        20/11/11 15:34:
      כל סיפור כזה הוא חתיכה בפאזל הידוע של תולדות היהודים בעת החדשה. מזכיר לי הוי ונורמות חיים של משפחתי לאחר שאספתי את כל העובדות והסיפורים עליה. וחוץ מזה: שתי שאלות זעירות: 1. האם ידוע לך במקרה כתובת אביך בקטוביץ. 2. האם ביקרת בתערוכה על בית חרושת אתא במוזאון ארץ ישראל בת"א?
        20/11/11 14:56:

      צטט: דיוטימה 2011-11-20 14:38:49

      מקל מעט לזכור את אהובינו שאינם, שכל כך מרווים את נשמתנו, בליווי קריצות שובבות פה ושם, שהרי גם הם, ממש כמונו, אחרי הכל רק בני אדם...

      התעכבתי במיוחד על התמונה האחרונה, המעידה על אהבה אמיתית, הבנה הדדית והשלמה.
      כל שכתבת לזכרו-לזכרם, מעיד לא פחות על מי שאת, ליזל...! ♣

       

      תודה רבה רבה, חמדתי!

       

      כותבות דומה על הורינו הנהדרים

      שעל אף כל הקשיים בתקופה לא קלה

       הצליחו לתת לנו ילדות מאושרת לגמרי.

       

      ומה שאמרת בסוף -

      זה בדיוק מה שאני חושבת עליך:)))

      נובעות ממעין מאד דומה במהותו - שתינו:)

        20/11/11 14:38:

      מקל מעט לזכור את אהובינו שאינם, שכל כך מרווים את נשמתנו, בליווי קריצות שובבות פה ושם, שהרי גם הם, ממש כמונו, אחרי הכל רק בני אדם...

      התעכבתי במיוחד על התמונה האחרונה, המעידה על אהבה אמיתית, הבנה הדדית והשלמה.
      כל שכתבת לזכרו-לזכרם, מעיד לא פחות על מי שאת, ליזל...! ♣

        20/11/11 14:32:

      צטט: face 2011-11-20 14:05:17

      חזרתי כרגע. הפסקתי והלכתי לפוסט על בייצי החופש. איך לא?

      למה אנחנו חופשות אבאים באותו זמן. את מוכנה להסביר לי בבקשה?


      כתבת נהדר. אקרא שוב. ובין לבין ראיתי בלי שהן כאן כמה תמונות של אמא שלך, שהיו אצל ארז על שנות ה-40,

      ודמיינתי אותו. את אבא שלך. לצידה }}{{

       

      יש לנו לינק פראי - מותק.

      נברר את הכל בקרוב...

       ראית מה כתבתי לLIKANGE אצלךקריצה

      תודה גדולה.

      זה לזכרו!!!

      וגם היא הגברת מגונדרת גם בטיולים .

      אהבתי את שניהם מאד

      ואני שופכת עליהם איפשרק אפשר...

       

        20/11/11 14:28:

      צטט: חנוך ליבנה 2011-11-20 13:51:01

      עוד לא נכנסתי לפלפולי ה"פאת השולחן". אבל כל בת שמשקיעה שקלא וטריא כזה בבלוג לאביה- מגיע לה כלכבוד. את דברי החכמים אקרא לכשעיני שקצת כהו- יאפשרו זאת

       

      תודה, חנוך:)

      אחת הסיבות שכתבתי גדול..

      יותר מזה היה הפוסט מגיע לאורכים בלתי אפשריים:)

       

      כשיש אבא כזה -

      שווה להשקיע..

      ואני מתגעגעת אליו מאד מאד.

       

      לכן לא צריך לעלות לקבר הרחוק.

      הוא בליבי תמיד -

      על כל צעד ושעל.

      וגם המלאך השומר שלי למעלה ...

       

      אבל גם עליך - טפו טפו טפו

      אחרי מאה ועשרים

      יכתבו דברים יפים

      מבנות משקיעות...

        20/11/11 14:27:

      צטט: קוכליאה 2011-11-20 14:00:11

      נהניתי לקרוא את הסיפור חיים והפרשנות שהצמדת לו! יהי זכרם ברוך יקירה!

      תודה תודה!!

      לזכרם! 

        20/11/11 14:22:

      צטט: איציק דור 2011-11-20 13:49:16

      סיפור חיים מרתק :) אגב .. אבי ז"ל נתן לי את השם כי נולדתי גם אני נולדתי בשבוע שקראו את חי שרה והולדת יצחק

       

      תודה!

      שמחה שקראת - לזכרו! 

        20/11/11 14:05:

      חזרתי כרגע. הפסקתי והלכתי לפוסט על בייצי החופש. איך לא?

      למה אנחנו חופשות אבאים באותו זמן. את מוכנה להסביר לי בבקשה?


      כתבת נהדר. אקרא שוב. ובין לבין ראיתי בלי שהן כאן כמה תמונות של אמא שלך, שהיו אצל ארז על שנות ה-40,

      ודמיינתי אותו. את אבא שלך. לצידה }}{{

        20/11/11 14:00:
      נהניתי לקרוא את הסיפור חיים והפרשנות שהצמדת לו! יהי זכרם ברוך יקירה!
        20/11/11 13:51:
      עוד לא נכנסתי לפלפולי ה"פאת השולחן". אבל כל בת שמשקיעה שקלא וטריא כזה בבלוג לאביה- מגיע לה כלכבוד. את דברי החכמים אקרא לכשעיני שקצת כהו- יאפשרו זאת
        20/11/11 13:49:
      סיפור חיים מרתק :) אגב .. אבי ז"ל נתן לי את השם כי נולדתי גם אני נולדתי בשבוע שקראו את חי שרה והולדת יצחק
        20/11/11 13:09:

      צטט: 2btami 2011-11-20 12:59:21

      אי אפשר להתעלם מכמויות ההומור העצמי השזור בכל סיפור המשפחה המדהים שלך , ליזי, חבוי ככה , בין הכאבים. את משהו.

       

      כמו בכל משפחה -

      כאבים ושמחה...

      תודה רבה שקראת!

      לזכרו!!!

        20/11/11 13:06:

      צטט: Ezer 2011-11-20 12:41:41

      ליז, את ממשפחה אצילה עם היסטוריה.

      היטבת לתאר ולקשר בין פרשת השבוע לפרשת משפחתך.

      הבנתי לפי סיפורך, שאת ממשפחה כזו חילונית, מהיכן הידע הזה במקרא?

       

      קראת את הכל????? ראשיתכל - צל"ש :)))

       

      אצילה - רק מצד אבי, כמובן..פולנים לא נחשבים קריצה

      ובענין הידע במקרא:

       

      ידע, הלא אפשר לרכוש בלימוד...

      את כל מה שציטטתי כאן,

      בא מכמה ספרים קטנים שיש לי בבית

      הדנים בפרשות השבוע בקצרה. 

      יש גם את נחמה ליבוביץ' - אבל לא היה לה

      שום דבר מתאים, הפעם...

       

      חוצמיזה - יש היום אינטרנט -

      רק עושים גוגל לשם פרשה או לנושא -

      ואתה מוצף - לא יודע איפה להתחיל בכלל..

      פעם עשיתי דרשה על "אישיותו של אלהים"

      ולא היה לי על זה שום חומר בבית.

      הכנסתי בגוגל ויצאה דרשה כל כך טובה 

      שאחד בקהילה שמקצועו יהדות

      ביקש אותה לשימושו.

      הייתי גאה מאד.

      אבל זה לקח המון זמן עבודה

      בגלל ריבוי החומר...

      זו כאן -

      לקח לי כמה שעות חיפוש בשבת

      ואח"כ עריכה במחשב בחול:))..

        20/11/11 12:59:
      אי אפשר להתעלם מכמויות ההומור העצמי השזור בכל סיפור המשפחה המדהים שלך , ליזי, חבוי ככה , בין הכאבים. את משהו.
        20/11/11 12:41:

      ליז, את ממשפחה אצילה עם היסטוריה.

      היטבת לתאר ולקשר בין פרשת השבוע לפרשת משפחתך.

      הבנתי לפי סיפורך, שאת ממשפחה כזו חילונית, מהיכן הידע הזה במקרא?

        20/11/11 10:36:

      צטט: הדרדק 2011-11-20 10:30:26

      את מעלה זכרונות שחלקם מוכרים, חלקם חבואים, אך דבר אחד ברור, אנו חסרים את אותם אנשים כמו אביך, ובכלל את אותם אנשים "ארזי לבנון".

      רגע רגע - רק באמצע הכתיבה...

      בודקת ומתקנת - כהרגלי:))) 

        20/11/11 10:30:
      את מעלה זכרונות שחלקם מוכרים, חלקם חבואים, אך דבר אחד ברור, אנו חסרים את אותם אנשים כמו אביך, ובכלל את אותם אנשים "ארזי לבנון".