מבלי להיכנס לשאלה אם משה קצב אכן אשם אם לאו כי לא הייתי שם, אני נאלצת לצדד, לדאבוני, בחלק מטענותיו העכשוויות, על הדורסנות של מערכת המשפט אשר יכולה או עשויה לרסק אדם. טענות אלה נכונות עקרונית בעיניי, גם אם משה קצב אשם ואף על פי שהוא זה שאומר אותן. בין אם אלה הם טקסטים ששתלו בפיו יועצי תקשורת ממולחים או שהוא מדבר "מדם ליבו", ובין אם הוא חלאה או צדיק תמים - עדיין יש בטעות אלה יותר מקורטוב של אמת.

ואינני באה לסנגר כאן על משה קצב. אף לא לרגע.

שופטים הם בני אדם, כמוני וכמוכם. הם מושפעים ממה שהם קוראים ושומעים במדיה. יש להם דעות קדומות, חלקם מקובעים בדעותיהם. יש ביניהם עבריינים, תחמנים, שקרנים וסתם אטומים. כשעושים שטיפת מוח בתקשורת וחוזרים עשרות או מאות פעמים על אותם סיפורים, על אותן האשמות או השמצות, כותבים פרשנויות "מלומדות" ל"עובדות" (שאולי הן השמצות

ואולי הן אמיתיות) וכותבים כתבות מגמתיות וממוקדות  אין לנאשם שום סיכוי למשפט צדק, אם מושג כזה קיים בכלל.

כשמטפטפים ומדליפים יום-יום, שעה-שעה,במשך תקופה ארוכה, בשם "חופש העיתונות" ו"זכות הציבור לדעת", או נכון יותר - בשם תאוות המציצנות גרידא - פרטים סנסציוניים מתוך המשפט - פרטים וסיפורים שעשויים להיות סיפורי הברון מינכהאוזן מצוצים מהאצבע - גם השופטים החכמים והנבונים ביותר, שלא לומר הבורים והנבערים שביניהם -  לא יישארו אדישים, חסינים ומוגנים מפני טפטופי הרעל הנשפכים בראש חוצות.  

לא צריך את משה קצב כדי לזכור, שכבר הורשעו אין ספור "אשמים" ברצח והוכנסו לכלא למאסר עולם או אף הוצאו להורג (בארה"ב, למשל), והיו מי שזוכו אחרי שנות סבל רבות (ראו מקרה עמוס ברנס, למשל). שלא לדבר על כל מיני עוולות קטנות שנעשות יום-יום ושעה-שעה בערכאות השיפוטיות הנמוכות. 

להוותי, יצא גם לי ל"זכות" לא פעם ב"מכות" משופטים "רחמנים בני רחמנים", שקמו בבוקר במצב רוח מבואס, כי האישה שלצידם משתכרת פחות מהנאשם, או כי הם משתכרים פחות מעוה"ד שמייצג את הלקוחה, או כי נמאס להם לקרוא שוב ושוב את הטענות ולהתעסק בתיק הספציפי הדוחה הזה, או כי אינם מכירים ואינם מסוגלים להבין את האדם העומד מולם ואת משמעות דבריו  - במיוחד אם הוא חריג ושונה מאחרים, כמוני.

אז כמי שחוותה השמצות, שקרים, רצח אופי, כוחנות ודורסנות מצד תובעים ונתבעים, שלא נמחו ע"י שופטים "חנונים", שלא לומר סובלניים, שלא לומר סבלנים - כי לא נתקלתי בכאלה צדיקים, חכמים ונבונים הראויים לתואר ו"מרוממים מעם" - אני חרדה מהסמכות שניתנה בידם של מעטים לחרוץ גורלות של רבים אחרים כמותם, טובים או גרועים מהם. 

ולכם, אנשי התקשורת, שגם בידיכם ניתן הכוח לבנות או להרוס, אני אומרת: זהירות עם ה"עליהום" הזה שלכם. אין לכם גבולות וזה מסוכן. מסוכן מאוד.