16 שנים חלפו מאז רצח רבין. יגאל עמיר נמק בכלא, אחיו חגי עומד להשתחרר, אך תעלומה אחת נותרה על כנה, נדחקה לפינה, כי מישהו, ליתר דיוק הרבה יותר ממישהם, רצו לדחוק אותה לפינה.

לתעלומה הזו קוראים אבישי רביב, סוכן השב"כ שכונה "שמפניה".

לטובת מי שאינו זוכר או לצעירים שאינם יודעים כמה מפורסם היה רביב בשמונה השנים שלפני הרצח, וכמה היה מזוהה עם הימין, נזכיר כאן שהאיש הצליח להיות הגורם הכי מזוהה עם הימין, עם המתנחלים, עם מאבקיהם ועם האידיאולוגיה שלהם. קחו את השמות המייצגים כיום את הימין? אלה שמופיעים בתקשורת, שמארגנים הפגנות, שמתראיינים? אבישי רביב היה השם החם בשנים הללו (87´-95´).

רביב התפרסם לראשונה כאשר ערך מסע הסתה כנגד ערבי שהתמודד לראשות אגודת הסטודנטים בבר אילן. הוא ארגן הפגנות נגדו והשמיע ביטויים גזעניים בתקשורת, בשלב מסוים נעצר כאשר צייר על קירות האוניברסיטה כתובות נאצה גזעניות נגד המועמד הערבי. הוא נעצר וכמובן לא הביע חרטה, אבל פרסום הוא קיבל, ובזכותו — כל המגזר הימני.

כיום ידוע שמי שאישרה את ציור הכתובות הגזעניות היתה לא אחרת מאשר דורית בייניש — כיום נשיאת בית המשפט העליון. מדוע עשתה זאת? תיכף תבינו.

מכאן ואילך לא היה שבוע בו רביב לא היה בכותרות. הוא הצטרף בתחילה לתנועות לגיטימיות כמו מולדת והתחיה אבל סולק מהם. השב"כ מימן לו להקים ארגונים כמו אי"ל, ו"חרב דוד", הוא היה מארגן קייטנות לנוער ומלמד את הנערים כיצד להתנכל לערבים, כמובן שטקסי החניכה צולמו על ידי התקשורת הישראלית .

רביב היה פרובוקטור אמיתי, לא בחל לפעול כנגד ערבים וכנגד אנשי שמאל ובעיקר לא בחל להתבטא בתקשורת כמעט מדי יום ביומו בהציגו עצמו כמייצג הציבור הימני.

השיא היה כמובן בימי אוסלו כשרביב וחבריו הקרובים עשו מסע הסתה כנגד רבין, הובילו ארון מתים והפיצו כרוזים בהם הוא לבוש כאיש אס.אס או חבוש בכפייה. הם ארגנו שבתות בהתנחלויות אליהן סחבו סטודנטים דת"ל לחמם אותם ולסחוף אותם למעשים קיצוניים.

ומי היה החבר הכי צמוד של אבישי רביב? אחד נמוך, רזה, שתקן. יגאל עמיר שמו.

ובמוצאי שבת אחד, שניהם משתתפים בהפגנת השלום של רבין, שלאחריה רבין יורד במדרגות אל רכבו ויגאל עמיר רץ, נדחק בין מאבטחיו ויורה בו שלוש יריות.

ברגע שזה נודע, הולך אבישי רביב ומודיע בביפרים של העיתונאים כי ארגון "חרב דוד" לוקח אחריות על הרצח.

זה היה הרגע האחרון בו ראו אותו העיתונאים מרצונו. מכאן ואילך הוא נעלם מהזירה הציבורית, ולמעט מפגש בבית המשפט בו כמובן זוכה מכל אשמה ואחריות לרצח רבין, וצילומים חטופים במארב — האיש נעלם לגמרי מהציבוריות הישראלית.

וזה לא צריך להיות כך. האיש, או לפחות הדמות שגילם, חייבת לעמוד ולהתנוסס כדגל מול השמאל השולט כאן במדינה.

רוצים לדעת מה היתה הסיבה שהשב"כ בגיבוי בייניש, אנשי השמאל והתקשורת הולידו מפלצת כמו אבישי רביב?

הם יאמרו שכדי לזהות אנשים מסוכנים חייבים לייצר דמות שתסחוף אליה את כל המשוגעים וההזויים כדי שניתן יהיה לפקח עליהם ולעצור אותם.

אבל יש בעיה כי כמה מהמשוגעים שהיו לצידו כמו נ. ועוד פעיל בשם ל´ היו גם הם סוכני שב"כ, כלומר כל הפעילות הבעייתית כולל אלה שנסחפו אליה היו סוכני שב"כ (ועדיין רב הנסתר על הנגלה בנוגע ליגאל עמיר עצמו) אז מה הרווח כאן?

אז הנה הרווח:

השמאל, עליכם לדעת אינו טיפש כלל. הוא שונא דת, הוא שונא כל מה שריח יהדות נודף ממנו, הוא מעדיף את איראן על הדתיים והחרדיים, אבל טיפש הוא לא.

זה לא התחיל כאן בארץ, עוד בגולה בארצות אירופה המשכילים עבדו כך, תמיד בפקחות שטנית ומרושעת, ניסו ודי הצליחו למצוא את הדרך להמאיס את הדת על הגויים, ולאחר מכן אצל החלשים שבתוך היהודים, כשהם מרחיבים את החולשה הזו וחודרים לכל מקום שרק רצו.

הם עשו זאת במגוון שיטות. בראש ובראשונה הם היו בקשר עם השלטון הגויי ודרכו גזרו גזירות כנגד ציבור יראי ד´. אך הזירה היעילה ביותר, אפילו מהרדיפה, היתה דרך התקשורת, העיתונות המשכילית דאגה להציג את היהודי שומר המצוות בצורה הכי מבוזה ונואלת שניתן להעלות על הדעת. הם העמידו סופרים וכתבים שיכתבו שירים, מחזות, שילעגו לדמות היהודון שומר המצוות ובשבח ההשכלה והציונות. את התוצאות לא צריך להציג.

למרבה השמחה היו במחנה יראי ד´ אנשים שהקימו עיתונות חרדית שנלחמה בשטיפת המוח הזו בשיטת "ליטול את החנית מיד המצרי" וכאן ניתן להבין את התועלת הרבה בעיתונות זו.

בארץ ישראל הם הצליחו לתפוס את השלטון בתחילה בדרך הדמוקרטית (ובעזרת הכרטיס האדום), ולאחר שההמון המסורתי מאס בהם והשליך אותם מהשלטון מצאו להם דרך חליפית בדמות בית המשפט שמחליף את השלטון הדמוקרטי.

אך המאבק החשוב ביותר, כך ידעו תמיד — היה על דעת הקהל.

אז הם הקימו תקשורת שכללה עיתונות כתובה, משודרת ונצפית שכל כולה על טהרת השמאל ושנאת הדת, בתקשורת זו מושמעות דעות שמאלניות וכפרניות ביחס של 95 אחוז מול חמשה אחוז.

וכעת תבינו כמה הם מתוחכמים. היתה להם בעיה עם חמשת האחוזים. הם ידעו שתעמולת שקר יש לה כוח רב אבל די באלומת אור אחת, בדברים נכוחים שיגרשו את כל החושך. היתה להם בעיה, מצד אחד הם חייבים "תגובה", מצד שני התגובה הזו יכולה להרוס את כל המלל שהם משקיעים בכתב, בעל פה ובצילום מבוים.

מה עושים?

לוקחים איש שמאל ומחפשים אותו לאיש ימין. הוא יציג את הימין והדתיים בצורה כזו מבוזה, נואלת, אלימה ועילגת, שתהפוך את חמשת האחוזים לעוד חמישים אחוז לטובתם.

זה מה שעשה אבישי רביב לימין הישראלי!!!

הוא השניא אותו על הציבור הנורמטיבי, הוא הופיע בכל עיתון, בכל ערוץ ובכל מרקע וייצג את הציבור הימני, וזה האחרון היה שבוי בידיו. השמאל חגג שהצליח לשלוח נציג מטעמו שיעשה חוכא ואיטלולא מהתגובה שיכולה היתה להיות.

זה מה שרצו אנשי השמאל ששלחו את אבישי רביב לעורף האויב שלהם. לא ביטחון ולא שלום, לא ימין סהרורי ולא מידע חסוי.

פרובוקציה, השחרת הימין וחיזוק שלטון השמאל.

עלינו לדעת זאת גם בנוגע לציבור החרדי. השקט, העדין, שוחר השלום, בעל נועם ההליכות ובעל הקודים המחמירים ביותר בכל הנוגע להנהגה אישית בדרך ארץ ובכבוד הזולת.

גם לתוכנו הם שולחים אנשים. אולי לא כמו אבישי רביב, שכן קשה להם להתערות בתוכנו. הם לוקחים אנשים משולי המחנה שהסתבכו או תאבי פרסום ומשועממים, משלמים להם, מעלימים עין ממעשיהם ומצפים רק לדבר אחד — להשחיר את פנינו.

לזהות אותם זה פשוט מאד. כמה אנשים "אלימים מטעמי דת" אתם מכירים? מעט מאד. יתכן ואלה שאתם מכירים — אלה הם האנשים.

וכדי שלא נטעה ונחליף אותם באנשים קנאים אמיתיים לד´ ולתורתו הפועלים באמת ובתמים לש"ש ניתן את הסימן הבא: אנשים קנאים באמת אינם מחזיקים טיבותא לנפשיה, אינם תאבי "כבוד, פרסום וכסף", הם יעשו מלאכתם בחירוף נפש ותוך הקרבה עצמית גדולה. לא תראה אותם צוברים רכוש, לא ארגונים, לא כסא ולא נזר. הם גם לא מתראיינים ולא מצטלמים,

אותם אפילו החילוניים מעריכים כי הם מזהים את מידת האמת שבהם, ואילו לגבי האחרים "סהדי שקרי זילא אאוגרייהו", הם עצמם מזלזלים בהם.

אבישי רביב נמחק מהמפה לפני 16 שנה. אך ראוי שהשיטה שבשמה פעל לא תימחק מזיכרוננו.