שבויים אנו בין הפטיש לסדן,
ביממה של חיים שאינם חיינו.
באוויר העומד שאלה אחת:
לא אם להיות, אלא איך.

אבי, חטאתי;
שעת ווידוי. ושאלה נוספת - 
במה חטאתי, אבי? אמור לי,
ואני כבר אכפר.

רק הַצב מולי מראת חטאיי,
תמונה בה ניכר עברי,
שהרי פניי שלי לא חושפים דבר.

אבי, שים ידך על ראשי,
שלא אצטרך לכסות.
הצל אותי מעצמי, אבי.
הצל אותי, הצל.