
הברד חתך אותי בכביש המהיר והוריד אותי לשוליים מטיח בפראות בקדמת-הרכב אלפי ראשי-סיכות לבנים, קרחים.
אני עכשו כמו ילד שצמיחתו נפסקה, מביט מרעיד בקדקדים הקרחים המקישים בהתלהבות על חלונות-הרכב,
מתעל את מראית חכמת-הגבר שבי, את מקצת נסיוני המצטבר, אל הפחד הקמאי הזה, מקפיא-הדם
שחשו כנראה למראהו אבות-אבות אבותי, אנשי-בראשית הקדמוניים. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה