הברד חתך אותי בכביש המהיר

והוריד אותי לשוליים

מטיח בפראות בקדמת-הרכב אלפי ראשי-סיכות

לבנים, קרחים.

אני עכשו כמו ילד שצמיחתו נפסקה,

מביט מרעיד בקדקדים הקרחים המקישים בהתלהבות

על חלונות-הרכב,

מתעל את מראית חכמת-הגבר שבי,

את מקצת נסיוני המצטבר, אל הפחד הקמאי הזה,

מקפיא-הדם

שחשו כנראה למראהו אבות-אבות אבותי,

אנשי-בראשית הקדמוניים.