הם מסיתים ללא שמץ חשש נגד הציבור החרדי ונגד אורחות חייו. הסתה אלימה ממש נשמעת לא פעם מתחת לכל פנס רחוב (לתלות את החרדים) ובכל שכונה (לרסס אותם). ככה חיים היהודים של מדינת ישראל. 

אביגדור ליברמן, שר החוץ בינתיים, "תקף בגסות עיתונאים העומדים על משמר החוק הצדק והדמוקרטיה". כך נכתב בתקשורת. "נציג מועצת העיתונות חיים שיבי, טען כי מדובר בהסתה לרצח עיתונאים ובפגיעה אנושה בתקשורת דבר שימוטט את הדמוקרטיה במדינת ישראל".

מי שציטט את הידיעה הזאת הוסיף וכתב: "השאלה היא מדוע מותר לעיתונאים לבקר ולהשמיץ ככל העולה על רוחם על פוליטיקאים, לשים אותם לצחוק, להגחיך אותם, ועל הפוליטיקאים נאסר להגיב באותו מטבע? מדוע השתלחות עיתונאית באיש ציבור לא תיחשב כהסתה לרצח?... נכון שעובדה היא שפוליטיקאים חושבים אלף פעמים לפני שיתקפו עיתונאי כי הם יודעים את המחיר הכבד שישלמו... אבל עובדה זו, היחס הלא שוויוני במשוואה הזו, הרגילה את העיתונאים לחשוב שהם מעל ביקורת וכי פגיעה בהם תהרוס את הדמוקרטיה, כאילו הדמוקרטיה איננה אמונה של העם באורח חיים חופשי ודמוקרטי".

עת הקרב 

מה נשאר לנו? לקחת את המילים האלו ולשנות את היעד. מליברמן לציבור החרדי. השאלות הן אותן שאלות. ההסתה החילונית היא חלק מהפבסדו דמוקרטיה הישראלית. ואנחנו, היהודים של מדינת ישראל, לומדים לספוג ואפילו מתנצלים מדי פעם.

ולמה נזכרנו בזה? בגלל עיתונאי. עוד עיתונאי שנדבו ליבו לתקוף בגסות את הציבור החרדי במדינת ישראל. אם הדברים שהוא כתב אינם הסתה, נצטרך לחטט עמוק כדי למצוא הגדרה אחרת למושג הסתה.

העתונאי, האחרון לפי שעה, הוא יונתן שם אור שהואיל לכתוב את הדברים הבאים:

"ישפך פה דם... עוד מעט יקומו ממורמרי הכורסה, מגדפי בית הקפה, מעוותי הפנים מול התועבות הנראות, וישלחו יד אל הנשק. עוד מעט. עוד מעט תיגדש הסאה, ומי הזעם שממלאים את הנפש טיפה אחרי טיפה ישטפו לתוך הוורידים המתפקעים מכעס. עוד מעט והרוב הדומם יפסיק לדמם ויצא לשפוך דם.

זו לא תהיה מלחמת אחים, מפני שאלה אינם אחינו. אבל אלה שנצא מולם הם אזרחים למראית עין, על תנאי, מוצצי לשד האומה, חולבי דמה וזוללי בשרה. הם ופאותיהם המתנפנפות ברוח הקודש... והטירוף בפיהם. הם, וישיבות הדמים שלהם, שבהן, לפני שיתגייסו ליחידות הלוחמות, לומדים כי מצוות הרב עליונה על פקודות הצבא... עוד מעט והם ישתתקו. עוד מעט והם יטבעו בדמם שלהם. תהיה מלחמה, וישפך דם. אבל התוצאה ברורה. העם יקום ויעמוד.

אלה או אלה, המדינה או הגטו. חיים או מוות.

הגיעה עת הקרב.

שלא נשכח את הכותרת: "הגיע זמן הדם". העתונאי הזה כמו אחרים דומיו לא הרגיש פחד, לא רתיעה, שום דבר כזה. הוא הרי מדבר בשם חופש העתונות, לא? ובכל זאת, אם להתייחס לדרך צמאת הדם בה הוא התבטא, הוגשו נגדו תלונות שבעקבותיהן החליט המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, החליט להעביר תלונות אלו לטיפולה של משטרת ישראל, על מנת שתפתח בחקירה. ניצן סבור כי מדובר בפרסום המעלה חשד לביצוע עבירה של הסתה לאלימות, לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

המקרה הזה יטופל, אם מותר לנו לשער, במשך כמה שנים והתוצאה תהיה דומה לקודמותיה. הציבור החרדי, ויש לומר שגם הציבור הימני ובפרט הדתיים שבהם והמתנחלים, זוכים יותר מפעם להדגמה חיה על משמעות "ראשית צמיחת גאולתם".

על גזענות לא מדברים כאן. מה פתאום? גזענות היא הסתה נגד ערבים. להסית נגד חרדים זה לגיטימי וזה הולך ומתעצם. כבר ראינו כתובות קיר, אתרי הסתה בתקשורת המקוונת, התבטאויות של אישים פוליטיים. חילול בתי כנסת. מה לא.

גידול לא מבורך 

לפי מחקר שנערך על ידי "מנוף", המרכז למידע יהודי,  אירעו בין השנים 97-98  שמונים תקריות על רקע  דתי. זה היה אז. ומה היום? בגדול, עולה ההסתה בכל שנה במאה אחוזים, לפי נתוני "מנוף". בין השאר אנו עדים להצתות ומעשי ונדליזם בבתי כנסת, חילול מצבות, עקירת מזוזות, לכלוך גס על דפי תנ"ך, מעשי אלימות פיסיים נגד חרדים.

בתקשורת המקוונת הכל מותר והכל נעשה. "הם שחורים, טורדנים ומתרבים בקצב מחריד", "אין כניסה לכופים". מי הם אותם שחורים וכופים? מיותר לפרט. אבל לא רק כותבי בלוגים בתקשורת שהתנאים בהם הם כותבים מספקים להם מקלט מפני חשיפת זהותם, מרשים לעצמם להתבטא כך. לא מעט אנשים המוכרים מאוד בציבור אמרו דברים קשים לא פחות. גם הם אינם חוששים לדבר. קבלו דוגמאות מעטות:

"צריך לתלות את החרדים על עמודי חשמל"; לשון הזהב של עוזי ארנן בעיתון "כל העיר".

"אני פונה לציבור החילוני השפוי: צאו לרחובות, עשו מהומות, שלא יתנו להם להצביע";

"הגיעה השעה לקבור אותם"; אורי אבנרי, עתונאי שמאלני. אורנן יקותיאלי, מי שהיה חבר מועצת עיריית ירושלים, מסביר איך מגיעים לשעות הקבורה המומלצות: "צריך להיכנס למאה שערים עם זחל"מים ומקלעים אפס חמש ולרסס".  "הם (הדתיים) צריכים להיקבר".

"הייתי לוקח את כל  האנשים המוזרים האלה מש"ס  והאגודה ודגל התורה והייתי קושר את כל הזקנים שלהם ביחד ומצית גפרור. אה, כן גפרור אחד".

"להרוג אותם כשהם קטנים".

שולמית אלוני, כן זו מכפר שמריהו, אמרה בהיותה חברת כנסת כי "החרדים הם עלוקות. יושבים עלינו כפרזיטים שותי דמים תרתי משמע, שופכי דמים תרתי משמע". אלו המשפטים המופיעים ב"דברי הכנסת". הבנתם את עומק ה"תרתי משמע?"

לא תמיד הם יודעים נגד מי הם מסיתים בדיוק, אבל הם, ברוב המקרים, מכוונים נגד החרדים, גם כשהם מתארים דתיים לאומיים. כך, למשל, הופיעה ב"המקומון" כתבה תחת הכותרת "מכה שלא כתובה". הכותב היה איציק אל-רם שתאר ביקור ב"ישיבת הסדר בבני ברק" ושיחה עם תלמידי הישיבה וראשיה. תלמידי הישיבה נחשפו, איך לא, כתומכים ברצח רבין, אליבא דאותו איציק. הנ"ל ביקר בישיבת הסדר בבני ברק, שוחח עם לובשי השחורים, צעירים ומבוגרים שלמדו שם, והסיק שבני ישיבה זו תומכים באותו רצח המכונה נתעב.

יש, בכלל, ישיבת הסדר בבני ברק? ולו היתה שם ישיבה כזו, האם היה ניתן למצוא בה "צעירים ומבוגרים מתנועעים בלי הרף לקצב?"? "בישיבה נמצאים נערים התפילה , ממלמלים את הפסוקים בינם לבין עצמם שקועים בלימוד גמרא". את הכתבה גם מעטרת תמונה של אברכים לבושי שחורים.צריך לומר שבישיבת הסדר לא לומדים מבוגרים ולא לובשים שחורים?

האיציק ההוא שפרסם את הכתבה ה זו זמן קצר לאחר רצח יצחק רבין לא הועמד לדין על הסתה נגד ציבור גדול. רק שנה, בדיוק , לאחר פרסום הכתבה, הגישה חנה גלבוע, סגן בכיר לפרקליט מחוז תל-אביב, כתב אישום נגד יצחק אל-רם. בכתב האישום נאמר כי הנאשם כתב כתבה "שכותרתה "מכה שלא כתובה בתורה", המספרת על ראיון שערך הנאשם בישיבת הסדר בבני ברק והמצטטת דברי רבני ותלמידי הישיבה התומכים, בין היתר ברצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל".עוד נאמר בכתב האישום: "בפועל לא קיימת ישיבת הסדר בבני ברק וממילא לא יכול היה הנאשם לראיין את רבני ותלמידיה וכל אשר נכתב בכתבה הינו פרי דמיונו של הנאשם".

ההמשך המובן מאליו הוא האשמת האיש בהסתה. כנראה שאצלנו יש דברים שאינם מובנים, אחרת איך ניתן להבין כי כתב האישום התלונן על כך שבדברים שכתב "ניסה הנאשם לקבל במרמה תשלום עבור כתבה המבוססת על ראיון אשר לא התקיים"? באמת לא יפה מצידו.

השעתיים של ספירו 

המתנחלים והדתיים הלאומיים שמעולם לא יצאו מעורם כדי להגן על מותקפי הציבור החרדי סופגים גם הם, ועוד איך. ב- 25 למאי 2001 הגישה נדיה מטר בשם תנועת נשים בירוק תלונה במשטרת תלפיות בירושלים, נגד פרופ´ זאב שטרנהל איש שלום עכשיו, על התבטאויותיו במאמר בעיתון הארץ ב 11/5/2001 הקורא לרצח יהודי יש"ע ומצדיק את הטרור הערבי. בנוסף מבקשת נדיה מטר להוציא את תנועת שלום עכשיו מחוץ לחוק. פרופ´ שטרנהל המליץ להרוג את המתנחלים בהזדמנות (לא בלשון זו, כמובן).

האם הועמד הנכבד הזה לדין? באמת. הפרקליטות ומשטרת ישראל החליטו שלא להעמיד את פרופסור שטרנהל לדין בעוון הסתה לרצח. למה? ככה.

זה לעומת זה. ראש עירית הרצליה, יעל גרמן, זעמה זעם גדול על רבני העיר. וכל כך למה? משום שהם קראו לא למכור בתים לערבים. זכורה למישהו מקוראי "יתד" הבעת זעם על קריאה שלא למכור לחרדים בתים? נשמח לשמוע.

בראיון ששודר בתקשורת הביעה גרמן זעם על הרב שלום צדוק שחתם על פסק הלכה האוסר למכור בתים לערבים היא גם קראה לפטר לאלתר את הגאון רבי יצחק יעקובוביץ שליט"א, רב העיר הרצליה.  הרב שלום, כמה נורא, היה אחד מעשרות רבני ערים אשר חתמו על פסק הלכה האוסר מכירה או השכרה של דירות לערבים. בתקשורת לא הסתפקה גרמן בדרישה לפטר את רב העיר הרצליה, אלא גם לשקול העמדתו לדין בגין הסתה לגזענות.

לדבריה: "רבנים המסיתים לגזענות, בניגוד לחוק ובניגוד לעקרונות הבסיס של הדמוקרטיה ושל מגילת העצמאות, אינם ראויים לכהן בתפקידם", אומרת גרמן. לדבריה, מעשה הרבנים פוגע בבסיס של היכולת לחיות במדינת ישראל בדו קיום לאורך זמן. גברת ראש עיריית הרצליה הודיעה כי היא בודקת את הכלים החוקיים העומדים לרשותה על מנת לפטר את הרב יעקובוביץ´ מתפקידו. היא אפילו הודיעה כי עד שתתקבל החלטה בעניין, היא לא תזמין את הרב לאף אירוע של העירייה ותדיר את רגליה מאירועים בהם הרב ישתתף. איך הרב עמד בסנקציות האלו? באמת מעניין.

ישנו עתונאי שמאלני פעיל מאוד בשם גדעון ספירו, אוהב ערבים מושבע. חוקרת של משטרת תל אביב עצרה את גדעון ספירו בחשד לכתיבת מאמר מסית. ספירו שוחרר כעבור שעתיים, לאחר התערבות עורכי דינו.

למרות קריירה ארוכה בשמאל הרדיקלי זה היה המעצר הראשון של ספירו. העילה: במאמר שכתב הוא קבע שכאשר מתנחלים נושאים נשק, יש להתייחס אליהם כאל חברי מיליציות ובהתאם אין לראות אותם כאזרחים רגילים;

צרור באדמור

שעתיים במעצר זה לא מעט. תודו. במקרה אחר בו נפתחה חקירה נגד ארגון שקרא לסירוב פקודות צוטט היועץ המשפטי שהדגיש בפר את מדיניותה הכללית של התביעה להמעיט ככל האפשר בהעמדה לדין בגין התבטאויות. "עקרון חופש הביטוי"  כך הסביר  "הוא עקרון יסוד במשפטנו, שבגינו מחליטה התביעה במקרים רבים, כי למרות שלכאורה ישנן ראיות לביצועה של עבירה, אין עניין לציבור בהעמדת אדם לדין, וזאת כדי להימנע מלפגוע, ככל שניתן הדבר, בחופש הביטוי הבעת הדעה. הכל תלוי בטיב הביטוי, כנראה. זו פרשנותו של עו"ד שי ניצן שקבע כי קריאות "השמד כל חרד, דרוס כל דוס, צרור באדמור ומחסנית ברבנית"  אינן הסתה לאלימות או לגזענות / קריאות לרצח המוני של חרדים שפורסמו באתר המקוון של "התנועה לאיכות השלטון" אינן מהוות, לדעת ניצן, הסתה. לכן "המטה למען ארץ ישראל" מהיועץ המשפטי לממשלה להדיחו על רקע זה.

הקטעים הבאים פורסמו באתר המקוון של "האגודה לאיכות השלטון" באוגוסט 2010. הכותרת: "חרדה מחרדים" אותו כתבה אחת, אורית אגמי:

"אני זוכרת את הפנטזיות שהיו לילד אחד בכתה שלי שנחשב אחד השובבים. היינו בני 13 בערך. הוא תיאר לנו בצבעים חיים סרט פעולה שבו הוא נכנס עם שריונית למאה שערים ומכריז ברמקול כל מיני דברים כמו השמד כל חרד, דרוס כל דוס, צרור באדמו"ר ומחסנית ברבנית. מצמרר נכון? לא המצאתי את זה ואני מתנצלת על הביטויים הללו שהקלדתי כאן. אני לא זו שפיתחה אותם והם לא מבית המדרש שלי שגורס: לפעול תמיד על פי חוק ואף פעם לא באלימות. אבל, אלה היו הדברים מפי הילדים הירושלמים של שנות השבעים והשמונים. ציטוט מדויק." למה זה מעלה אסוציאציה של ילדים אירנים קטנים הלומדים להפעיל רימונים נגד יהודים?

הכותבת מסתייגת מתוכן הדברים, כך זה נשמע. אבל לא זו האמת. בהמשך היא קוראת ל"מלחמת גוג ומגוג" לגירוש החרדים מירושלים:

"על פי הסטטיסטיקה, הסיכוי לעוד ראשי ערים חילוניים בירושלים הולך ופוחת. העיר הזו נכבשה. ירושלים הפכה לעיר של החרדים. מאחר שזו עיר בירה של מדינה ישראל זה עקום לגמרי. ירושלים היא הבירה של כולם ועליה להיות עיר לכל הדתות ולא עיר חרדית. עיר פלורליסטית וצבעונית ולא עיר בשחור."

...פרצה פה מלחמת גוג ומגוג בין הציבור החופשי לציבור שחלקו, אף אינו מכבד את מוסדות החוק של המדינה ואינו מכיר במדינה ובדגל (וגם שורף אותו ומזלזל ביום הזיכרון לחללי צה"ל מאחר שזה יום שאינו רלוונטי עבורו..).

החילונים וכך גם חובשי הכיפות הסרוגות והמסורתיים, הפכו בעצם לחוטבי העצים ולשואבי המים במדינה. הם אלה המספקים לציבור החרדי דמי קיום והגנה מפני צבאות פולשים. איך אנחנו מוכנים לשלם מיסים גבוהים, להתגייס לצבא, לסכן את חיי בנינו, בין היתר בהגנה על החבר´ה האלה מסולסלי הפאות".

במטה למען ארץ ישראל, עמותה העוסקת בין השאר במאבק המשפטי ובאפליה נגד הימין והחרדים בפרקליטות המדינה ובבתי המשפט, סברו שהתיאור הפלסטי הזה הינו הסתה מזעזעת לאלימות ורצח המוני של חרדים במסווה של סיפור על "ילד שובב".

בנוסף, סבר המטה כי הקריאה למלחמת "גוג ומגוג" נגד החרדים וגירושם מירושלים כדי שלא תהפוך ל"עיר בשחור", היא הסתה ברורה לגזענות נגד חרדים. על פרסומים חמורים פחות בהרבה מאלה הועמדו פעילי ימין לדין בגין הסתה לאלימות ולגזענות בהוראתו הישירה של עו"ד שי ניצן מפרקליטות המדינה. בהתאם לכך הגיש יו"ר המטה, עו"ד אביעד ויסולי, תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד הכותבת ומפרסמי המאמר, בגין הסתה לאלימות וגזענות.

התלונה הועברה, כצפוי, לידי עו"ד שי ניצן שדחה, כמובן, על הסף את הבקשה: "באשר לציטוט דברי הילדים שהובא בכתבה, הכותבת מבהירה, מיד לאחריו, כי היא סולדת מדרך של חשיבה שכזו ודוגלת בפעולות מחאה שאינן אלימות, הנמצאות במסגרת החוק".

"בנוסף, יש להבהיר, כי לא ניתן להתייחס לציבור החרדי כציבור ממוצא לאומי-אתני מסוים, ועל כן התבטאויות נגדו, אינן מהוות הסתה לגזענות". כמה מרגיע.

נגד החלטתו זו הוגש ערעור. כמה מנימוקי הערעור מעניינים. "החלטתו של עו"ד שי ניצן מהווה אפליה ברורה ואכיפה בררנית ממניעים פוליטיים פסולים ביחס לאירועים קודמים שבגינן הורה שי ניצן להגיש כתבי אישום בגין הסתה לאלימות וגזענות, והם פחותים בחומרתם בהרבה מהקטעים שצוטטו לעיל. וכך נכתב בערעור:

עו"ד שי ניצן נתן הוראה גורפת למשטרה לעצור ולהעמיד לדין כל אוהד בית"ר ירושלים הקורא "מוות לערבים" במגרשי הכדורגל. קריאות אלה קריאות עידוד לקבוצה לנטרל את שחקני היריב. האם אפשר להשוות לקריאה: "השמד כל חרד"? "דרוס כל דוס?" הרי מדובר כאן בקריאה מפורשת ופלסטית לרצח  המוני, אם לא רצח עם!

עו"ד שי ניצן הורה לעצור ולחקור לא רק את הרבנים שכתבו את הספר ההלכתי "תורת המלך", אלא גם את הרבנים שהביעו הסכמה כללית לספר זה:

..."פיקוח נפש של יהודי מתיר לעבור על כל איסורים שבתורה. אלא שבאיסור שפיכות דמים, כיון שהאפשרות להצלת ראובן היא על חשבון חיי שמעון, לכן שוב לא שייך ההיתר של פיקוח נפש. אבל כאשר הצלת ראובן היא על חשבון חיי יפת הגר התושב, אזי ההיתר של פיקוח נפש עומד בעינו, שהרי סוף סוף יש כאן הצלת נפש אחת בישראל, שדוחה את כל התורה".

אם נשווה את הקטע הנ"ל לקריאה להכנס בשיריונית למאה שערים ולקרוא: "צרור לאדמו"ר ומחסנית לרבנית". מי מהם, לדעתך, אלים וגזעני יותר? הערה: על הספר "תורת המלך" כתב נכתב בעבר ב"יתד נאמן" בנימה שאינה אוהדת, אך לא זה הנושא שלנו אלא האפליה הבוטה בלבד.

עו"ד שי ניצן הורה להעמיד לדין פעיל ימין על האמירות הבאות: "או אנחנו או הם" ו"לגרש את האויב הערבי". איך הוא התייחס לקטע שאמר כי "העיר הזו נכבשה. בירת ישראל. הפכה לעיר של ערבים. מאחר שזו עיר בירה של מדינה ישראל זה עקום לגמרי. ירושלים היא הבירה כו-לם ועליה להיות עיר לכל הדתות ולא עיר ערבית. עיר פלורליסטית...

מאז הקריאה היצירתית של אותו ילד לדרוס כל דוס בתוספת הוראות יצרן מפורטות עבר זמן, אבל לא עברו מן העולם דברי ההסתה נגד הציבור החרדי. התבטאות ממש טריה היא התבטאותו של אפרים הלוי, מי שהיה ראש המוסד. האיש אמר מה שאמר בכינוס עמותת בוגרי הפנימיות הצבאיות. הוא הסביר שההתחרדות מביאה להתבדלות והעמקת הקרע בעם היהודי, בעוד שאחדות היא תנאי הכרחי להתמודדות עם איומים מחוץ כמו זה הנשקף לישראל מטהרן. בין היתר הזכיר את קווי המהדרין, סוגיית שירת נשים בצה"ל ובאזרחות ודרישת חיילים חרדים שלא לראות חיילות בכל תקופת השירות. אין ספק שללא שירת נשים בצה"ל בטחונה של מדינת ישראל עומד בסימן שאלה גדול. קוי המהדרין הם בכלל איום שאינו נופל מפצצה גרעינית. הלוי יודע. תסמכו. "לא נכון מדור לדור לחפש החמרות נוספות", קבע הלוי, ודרש לאמץ את פסיקותיו ההלכתיות המתונות של שלמה גורן כרב ראשי לישראל וכרב צבאי ראשי, כמו, למשל, הכשרת האח והאחות הממזרים לבא בקהל.

להתנצל על הדברים? לא ראש המוסד לשעבר שסירב בתוקף להתנצל על דבריו, עד אשר תיפסק ההקצנה הדתית בפרהסיה הציבורית. רוצים דווקא? טוב, בסדר. הוא מצטער על כך שרבים נפגעו מהם. "אולי הדוגמה של האיום האיראני היא דוגמה קיצונית, אבל לא זו השאלה", אמר, "אני מצטער אם אנשים נפגעו. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע באנשים, אבל אני גם לא רוצה שאנשים יפגעו בי".

פרזיטים וגם תולעים

ועדיין לא נגענו בקצה של ההסתה האנטי יהודית. לא הזכרנו, למשל, את גבי גזית שאמר בתוכניתו ברדיו שיש לגרש את החרדים לחו"ל או לרכזם בשכונות משלהם, ללא מים או חשמל, לא לפני שכינה אותם, אותנו, "עלוקות", "פרזיטים" ו"תולעים". "החרדים האלה נהנים מהקדמה שהביאה להם המדינה: הביאה להם כבישים שנבנו, הם צורכים את החשמל ואת המים ואת הניקיון, רחובותיהם סלולים ומערכת החינוך החשוכה הפרימיטיבית שלהם ממומנת על ידי המדינה.  החרדים האלה מיוצגים בכנסת על ידי שותפיהם שלא טובים מהם לאמונות הקיצוניות. הם מקדשים עצמות, הם מקדשים שטויות, הם משתמשים בשדות התעופה שלנו בדרכם להפיץ את שנאתם למדינה בכל ארצות העולם וכל ישותם והווייתם לא הייתה יכולה להתקיים אלמלא המדינה הסבלנית הטיפשית הזו הייתה מחזיקה אותם בחיים.  בתמורה הם לא עומדים בצפירת יום הזיכרון כי זה מנהג הגויים הם אומרים, הם לא מכבדים את הנופלים כי זה מנהג הגויים הם אומרים, ובמוחם שטוף השנאה המפעפעת נגד כל מה שהוא ישראלי הם מפיצים את שנאתם באמצעות שריפת דגל ישראל ביום העצמאות.  ואנחנו מתבוננים ושותקים, כי אנחנו אומרים: הם כאלה, זאת אמונתם, זה כאילו הקטע שלהם, אבל עד מתי ננהג בהם בסבלנות ובסלחנות שכזו? עד מתי ניתן להם לבזות את הערכים הישראלים האלה שהם שלנו, של כולנו? מתי נבין שאנחנו צריכים לכלוא אותם בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקדמה, להותיר אותם לבד, בעליבותם ובשנאתם?"

לא הזכרנו גם את ראש עירית תל אביב רון חולדאי שאמר כי "מדינת ישראל מממנת ומטפחת ציבורית שלמים של מתבדלים ואם תרצו בורים — שמספרם הולך וגדל בקצב מבהיל המסכן את חוסננו החברתי והכלכלי". לדבריו, "אם יש סכנות שהציבוריות הישראלית מתעלמת מהן, קוברת את ראשה בחול ומסרבת להכיר בהן — חובה לשוב ולהתריע באוזניה. חובה לחזור ולומר את הדברים שוב ושוב", אמר חולדאי במהלך הכנס שהתקיים בקאמרי בת"א והסביר כי "אין מנוס אלא לדבר בגלוי על קיומם של שני צדדים בחברה הישראלית: אלה התורמים לביסוסה ופריחתה — לא רק להגנתה ולביטחונה, והצד של אלה הממומנים באמצעותם. חלקו של המגזר היצרני בחברה הישראלית הולך ומצטמק בעוד המגזר האחר רק הולך ותופח בעידודה של המדינה ובמימון ציבורי".

...החרדים מלמדים רק את מה שהם רוצים ואינם מוכנים ללמד את הליבה האזרחית של מקצועות שכל מדינה מודרנית רוצה שתהיה נחלתם של כל האזרחים, כדי שיידעו מה פירושה של דמוקרטיה ויהיו מסוגלים לקיים את עצמם כבוגרים ולא ליפול כמעמסה על הקופה הציבורית".

נדלג ברשותכם על התקפתו של נחמיה שטרסלר, גם הוא עתונאי, שפרסם דברים נטולי שחר לחלוטין על כך שהחרדים קונים ברבע מחיר... כלכלן שאינו מסוגל להרים טלפון ולבדוק מה מחיר עוף שנמכר בהכשר רבנות רגיל לבין מחירי העוף הנתבעים מאיתנו. אפשר להמשיך בכתבה זו לאורך גליונות הרבה, אבל את העקרון כבר הבינו הקוראים שלנו, למרות שהם, כידוע, בורים שלא למדו מעולם אזרחות.

שורה תחתונה: אנחנו לא בבית, אנחנו בגלות. הגיע הזמן שאנחנו נבין את עובדת היסוד הזאת.

נחמיה שטרסלר שיקר בשידור ישיר:

"החרדים קונים ברבע מחיר"

נחמיה שטרסלר, הפרשן הכלכלי של ערוץ 2 מצא את האשמים במשבר: החרדים והמתנחלים. בשידור-חי, הוא הסית: "לחרדים אין בעיה לקנות דירה ברבע מחיר, לקבל משכנתאות, לקבל טיפול בילדים עד ארבע עם ארוחת צהריים כמעט בלי מחיר. הגיע הזמן שהמעמד הבינוני לא יסחוב אותם על גבו".

איך הפכה מחאה חברתית, לכאורה תמימה, למפגן הסתה פרוע נגד החרדים? הפרשן הכלכלי של ערוץ 2, נחמיה שטרסלר, ניצל את המהדורה המרכזית בערוץ להשמעת דברי הסתה חמורים וחסרי-בסיס נגד החרדים והמתנחלים, כשלא ניתנה לאף אחד מנציגי המגזרים הללו זכות התגובה. המגישה, יונית לוי, נתנה לו לדבר ללא הפרעה.

אחרי שדיבר בקצרה על המחאה החברתית ובעיקר על מחאת הדיור המתרחבת, אמר שטרסלר: "בואו נדבר על כמה סקטורים שמופלים לטובה כבר כמה שנים. נתחיל עם החרדים", אמר שטרסלר בלהט, "שאצלם אין בעיה לקנות דירה ברבע מחיר, לקבל משכנתאות, לקבל טיפול בילדים עד השעה ארבע עם ארוחת צהריים כמעט בלי מחיר. את הדברים האלה הגיע הזמן לשנות שהמעמד הבינוני לא יסחוב אותם על גבו".

קראתם מה אמר הפרשן הכלכלי (שעובד במקביל גם בעיתון ´הארץ´)? החרדים מקבלים דירות ברבע מחיר, משכנתאות, טיפול כמעט חינם בילדים. מישהו מהגולשים שמע על אחת מההטבות הללו?" 

ושטרסלר המשיך: "נעבור לדבר השני שהוא די רגיש — ההתנחלויות. גם המתנחלים וההתנחלויות מקבלים שם תנאים מטורפים, תנאים מצוינים שאין את זה באף עיירת פיתוח. גם שם צריכים לקצץ ולהוריד ולהעביר משאבים משם למעמד הבינוני".

יצוין כי בתקופה האחרונה שטרסלר, כמעט בכל הזדמנות, מנצל את המיקרופון להחדרת דעותיו האנטי-חרדיות בנושאים הכלכליים.

ובכל זאת, אם להתייחס לדרך צמאת הדם בה הוא התבטא, הוגשו נגדו תלונות שבעקבותיהן החליט המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, החליט להעביר תלונות אלו לטיפולה של משטרת ישראל, על מנת שתפתח בחקירה. ובכל זאת, אם להתייחס לדרך צמאת הדם בה הוא התבטא, הוגשו נגדו תלונות שבעקבותיהן החליט המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, החליט להעביר תלונות אלו לטיפולה של משטרת ישראל, על מנת שתפתח בחקירה.

"כולנו" נגד החרדים

28 באוגוסט 2011 שייך לנושאים מה בוער

כצפוי, האירועים המצערים בדרום הארץ הסיטו את תשומת הלב של רבים מן המחאה החברתית אל האיומים הביטחוניים, ואפשר שגם אלמלא היו מתרחשים, הזמן שעבר מאז תחילת המחאה נותן את אותותיו. נוסיף לזה את התנהלותם התמוהה של חלק מהנחשבים למנהיגי המחאה, ונבין מדוע בהפגנות אמש השתתפו מעטים יחסית. אך אל דאגה. המארגנים נזכרו בטריק הישן, המעורר כל לב יהודי חם, וגם כמה לבבות ערביים כמסתבר: הסתה נגד חרדים.

"אל תביאו לפה חרדים", "לא להביא את החרדים אלינו", זעקו העשוקים, כלומר זעקנו, אנחנו, יחד, יהודים וערבים, כולם!

החרדים הם הקבוצה השנואה ביותר במדינה, והם אינם נהנים ממנגנוני הגנה שיש לקבוצות האחרות. המתנחלים הם ככלות הכל בורגנים טובים, שמשרתים בצבא ומשלמים מסים, ויש להם אפילו כמה נציגים בתקשורת; והערבים אמנם שנואים ביותר, אבל חל איסור לתת לשנאה זו ביטוי פומבי בכלי התקשורת המרכזיים (ע"ע "צעירים"), בתרבות הפופולרית ובאקדמיה. לאן נוליך את השנאה? החרדים הם פתרוננו. החרדים הם אסוננו.

בשבוע האחרון חשפה שלי יחימוביץ את שנאת המתנחלים העזה של הקבוצה החברתית הנחשבת להנהגת השמאל. הנה סקופ: יחימוביץ גם איננה שונאת חרדים. היא אמנם מאמינה שיש לעודד אותם לצאת לעבודה ולהכריח אותם ללמד מקצועות ליבה, אך עם זאת היא מעריכה את אורח החיים האידיאולוגי שלהם, ועל כל פנים לא שונאת אותם. כך שמעתי מפיה ממש. שנאת החרדים היא תופעה חמורה הרבה יותר בעצמתה משנאת המתנחלים, וגם רחבה הרבה יותר בהיקפה. אם השבוע התמודדה יחימוביץ עם דובריו הרהוטים של השמאל הפוסט-ציוני, הרי ששונאי החרדים הם קהל גדול ומגוון לאין ערוך.

כמו המתנחלים, וכמו הערבים שכלפיהם אסור בכלל להפנות את ההאשמה הזו, גם החרדים אינם הסיבה למצב הכלכלי שמדינת ישראל יצרה לעצמה (ולא חלילה "נקלעה" אליו). הם אמנם אינם משרתים בצבא (וגם הערבים, אגב), וזה דבר חמור מבחינה מוסרית ודתית, והתנהלותם כקהילה בעייתית בתחומים רבים. אבל אין לזה שום קשר להנחה במס החברות, לחוק ההסדרים, להפרטה האגרסיבית של כל המערכות הציבוריות ולשאר הביטויים של האידיאולוגיה הקפיטליסטית. כל אלה יימשכו באין מפריע גם אם יתגשם חלומו של "הישראלי", והחרדים כולם ייעלמו באישון ליל.

יתרה מזאת. החרדים, כפרטים, סובלים בדיוק כמו כולם, אם לא יותר, מהמצב הזה ובייחוד ממצוקת הדיור. ההתעלמות ממצוקתו של זוג צעיר או ממצוקתה של משפחה, בטענה ש"הם בחרו בזה" (כלומר: מנהיגי הציבור שהם משתייכים אליו בחרו בזה לפני עשרות שנים), היא אנטי-הומניסטית, ובצדק לא הייתה מתקבלת במקרה הערבי. ובכל פעם שמדובר במצוקת הדיור של הציבור החרדי אנו נתקלים בשלוש תגובות, האחת גרועה מחברתה:

"למה הם מסתובבים לי בחצר ומשתלטים לי על השכונה? שיבנו להם עיר לחרדים ולא יתקרבו לפה".

"למה בונים להם עיר לחרדים ולא בונים עיר לחילונים? שינסו לקנות דירה בעיר כמו כולם" [סותר את משפט 2 אך בכל זאת עשוי להישמע מפי אדם אחד בשיחה אחת]

הבחירה להפנות את המחאה נגד החרדים, במקום לנסות לצרף אותם אליה מן הסתם איננה בחירתה הרשמית של "המחאה" אלא של גורמים מסוימים בתוכה, בעידוד התקשורת. זוהי בחירה צפויה, ובכל זאת מצערת.