שִׁיר לְעִיר שְׁטוּפַת כִּסְלֵו אוּלַי יִהְיֶה זֶה סְתָו אַחֵר אוּלַי בַּסְּתָו הַזֶּה יִפֹּל דָּבָר וְכֹל שֶׁיֵּעָתֵר יִהְיֶה מֻתָּר גַּם הַכְּפוֹר הָעִקֵּשׁ כְּגוֹרָל הַנִּתָּךְ עַל צַוָּאר וְעַל לֶחִי וְנִכְמָר לָרְחוֹבוֹת, וּמֵשִׁיב לִתְחִנַּת הַפָּנִים וְהַגּוּף.
רַק אַתְּ עִירִי, עִירִי דַּלַּת-הַמַּיִם, קָרַת-הָרוּחַ הַמְּבַדֶּרֶת אוֹת בְּאוֹת עוֹדֵךְ גּוֹאָה מִלִּים שְׁטוּפוֹת-כִּסְלֵו שֶׁאֲפִלּוּ זֶה הַסְּתָו הַמִּתְגַּפֵּף בְּהֵחָבֵא לַמָּוֶת אֵינוֹ שׁוֹעֶה כָּעֵת לְמַרְאִיתֵךְ.
אַךְ אִם יִפֹּל דָּבָר בְּזֶה הַסְּתָו בְּכִיַּת יוֹרֶה רָצוּץ עַל גַּג לוֹהֵט חַנּוּן לַעֲנָנַיִךְ, אֲפִלּוּ אַתְּ עִירִי, עִירִי זָרַת-הַלֵּב אֲפִלּוּ אַתְּ תְּהַנְהֲנִי נִסְעֶרֶת לְנֹכַח קְצֵה קָצֵהוּ שֶׁל חֹרֶף מַאֲפִיר אֶחָד.
נובמבר 2007 |