כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    בזכות הרחבת חוק לשון הרע

    22 תגובות   יום שלישי, 22/11/11, 03:58

    קשה לי להבין כעיתונאי חוקר וותיק שגם זכה בפרס יוקרתי על תחקיר רגיש מאוד, את ההתלהמות של כל מיני "אבירי חופש הדיבור" נגד התיקון בחוק לשון הרע.

    הרי צריך להיות ברור גם לכל עיתונאי מתחיל שחופש הביטוי אינו בלתי מוגבל בשום מערכת דמוקרטית. אמצעי תקשורת אחראי אינו אמור לפרסם כל שטות ובוודאי לא שקרים. זוהי הגבלה ברורה ורצויה של חופש הביטוי המוחלט.
    התיקון החדש מתייחס רק לפירסום כוזב וצודק ח"כ מאיר שטרית הטוען שהשינוי יגן בעיקר על הקטנים ולא ישנה לגדולים. על התובע הרי מוטלת כיום, כלומר לפני כניסת התיקון לתוקף, חובה להוכיח שהנזק שנגרם לו ע"י פירסום שקרי הוא כבד וגם מה גובה הנזק. למפורסמים/ות הבעיה הזו לא קיימת. לאיש "קטן" זו יכולה להיות בעיה חמורה.
    נתניהו יכול לקבוע שפירסום כוזב לגביו או לגבי אשתו גורם לו נזק בגובה של מיליוני שקל ובית המשפט יאמין לו. את הנזק הגבוה הוא לא יצטרך להוכיח, אלא רק את העובדה שהפירסום השקרי.
    בשווייץ שהיא כידוע מבחינות רבות מדינה מתוקנת יותר מישראל ישנו מצב בלתי נסבל בתחום זה. לפני כמה שנים תבעתי עיתונאי יהודי גרמני מפורסם בשם הנריק ברודר על כך שטען בפומבי שאני לכאורה מכחיש שואה.
    עורך הדין הסביר לי שבשווייץ נהוג במקרים כאלו שאנשים לא מאוד מפורסמים תובעים פיצוי סמלי שהולך לאיזושהי מטרה ציבורית. במידה ויועלה הטיעון שנגרם נזק כספי כבד, חובת ההוכחה מוטלת על התובע וזה לא תמיד פשוט לכמת בצורה משכנעת את הנזק. אם התובע לא יצליח להוכיח שהנזק הכספי הוא כבד כפי שהוא טוען, ישנה סכנה שהוא יפסיד את כל המשפט, אפילו אם הוא כן הצליח להוכיח שמדובר בפירסום שקרי בזדון.

    אין ספק שהאשמה כוזבת בהכחשת שואה גורמת לנזקים רבים, אבל קשה מאוד למדוד אותם בפרנקים או שקלים. ברור שברגע שהתובע משוחרר במידה מסויימת מחובת הוכחת הנזק, זה יאלץ כל מיני זריזי מקלדת לחשוב פעמיים לפני שהם מפרסמים למשל באינטרנט איזה דברי לעז לא מבוססים.
    בישראל המצב היום הוא, כך הסביר לי עורך דין מוכר כאשר רציתי גם לתבוע את פרופ' סטיבן פלאוט על הפצת אותו דבר שקר עלי (הכחשת שואה),  שאפשר אמנם להגיש תביעה על סכום גדול, אבל תשלום האגרה לבית המשפט עולה בהתאם לסכום הנתבע. הוא לא הסביר לי מה יקרה אם בית המשפט לא יקבל את גובה הפיצוי הנתבע.
    בכל מקרה גם בישראל התובע ה"קטן", שברשותו אמצעים יחסית מועטים נמצא במצב נחות מזה של השועים והגבירים שממילא יש להם גם אמצעי לחץ אדירים אחרים על אמצעי התקשורת כדי למנוע פירסומים לא מחמיאים כולל אמיתיים. התיקון משפר את מצבם של "הקטנים" ולא משנה "לגדולים" שממילא מגישים בד"כ תביעות על נזק בסכומים גדולים.
    הטענה שעכשיו יהיה יותר קשה לפרסם תחקירים בעייתי היא פשוט לא משכנעת, אלא אם היא מתכוונת לכך שעיתונאים יצטרכו לבדוק עצמם יותר ושההוכחות שברשותם תהיינה טובות יותר. זאת כאשר הם מדווחים על אזרחים "מהשורה". לגבי הסלבס ממילא מתקיימים כללי זהירות רבים ובחלק מוגזמים.
    זה מצב לא סביר בעליל ש"דמוקרטים" לכאורה עכשיו נאבקים על הזכות לדווח דיווחי שקר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/11 19:30:
      ואתה גם חוזר שוב ושוב ל"אמצעי התקשורת", אבל סתימת הפיות היא כלפי האזרח הקטן. אולי ynet מפרסמים לא אחראיים, ואולי צריך למצוא פיתרון לזה, אבל הפיתרון הנוכחי הוא _לא טוב_, כי הוא מונע את יכולת הביקורת גם ממני, האדם הקטן, ומאקטיביסטים טבעוניים, וממתנגדי ההתנתקות, ומ... סתם כל אחד. אחותי הלכה במהלך המחאה החברתית עם שלט של "ביבי, תפסיק לגנוב לנו את הפנסיה". בום! הוא יוכל לתבוע אותה על דיבה. מישהו אומר "אהוד ברח" - בום! 300,000 שקל. מישהו אומר "שס פרזיטים" - בום! 300,000 שקל. "מושחטים נמאסתם" - בום! 300,000 שקל. "נייק בעד עבדות ילדים" - 300,000 שקל. אני לא מדבר על עיתונים, אני מדבר על מחאה פרטית, אני מדבר על אנשים כמוני וכמו צפרדעונית (וכנראה לא כמוך, כי אתה עיתונאי מקצועי). החוק הזה סותם פיות. לא דווקא של עיתונים - של אנשים פרטיים. החוק הזה נותן למדינה (ולחברות) יכולת לשבור אנשים שמנסים למחות כנגדה.
        23/11/11 19:22:
      גם היום אפשר לתבוע עד 50,000 שקל בלי להוכיח נזק. ההבדל הוא ש- 50,000 שקל זה אומנם הרבה, אבל זה לא ישבור את האדם הממוצע. אז הוא יכול להסתכן עם בתי המשפט אם הוא מאמין בצידקתו. 300,000 זה כבר מספיק כדי לשבור את רוב האנשים - כך שאנשים לא יסתכנו בבתי המשפט ויעדיפו פשוט לא לפרסם כלום (או לחזור בהם ו"להודות ששיקרו" למרות שלא שיקרו). אתה מאוד עקשן, וזה חבל. אתה חוזר שוב ושוב על זה ש"לגדולים יש כלים לפגוע בנו גם עכשיו", אבל עם כל הכבוד, זו לא סיבה לתת להם עוד כלים. וגם האמת - סלקום לא יכולה היום לתבוע ממני מיליונים דיבה לא משנה מה אני כותב בבלוג שלי: אף שופט לא יסכים שהבלוג הקטן שלי גרם להם נזק. כן, מה שאמרת נכון, מה שקרה לך בשוויץ זה לא לעניין. וזה לא היה קורה בארץ גם בלי התיקון לחוק - הרי היית מקבל 50,000 שקל פיצויים, ועוד 50,000 כל פעם שהוא היה ממשיך להכפיש אותך. ככה שכל הטענה שלך היא... לא רלוונטית.
        23/11/11 18:38:
      צפרדעונית, אין לתיקון שום קשר לסתימת פיות כלפי הגדולים שכן גם במצב הנוכחי יש להם אמצעים רבים להפעיל לחץ על אמצעי תקשורת כולל תביעת דיבה, אם כל האמצעים האחרים לא עובדים. התיקון לא משנה להם דבר.. אם מישהו מגיש תביעה על סכום מעל ל-300,000 ש"ח חובה עליו להוכיח את הנזק. החוק משחרר את התובע מחובה זו מסכום שהוא עד ל-300,000. אפשר אולי להתווכח על גובה הסכום, אבל ברור שכל פרסום שקרי גורם לכל אדם נזק מסויים, אם גדול יותר ואם קטן יותר. בד"כ לא יטרח אף אחד ללכת לבית משפט על נזק קטן. ההוצאות הן פשוט גדולות מדי וההצלחה בתביעה היא לא מובנת מאליה. כלומר גם לאחר התיקון אין התובע משוחרר מחובת הוכחת הדיווח השקרי. בכך אין שינוי. הדבר הוא מאוד פשוט. זה שישנם מאמצים כבירים לסתום קולות ביקורתיים לא שייך מבחינה תוכנית לחוק זה וככל הנראה גם לא לכוונת מאיר שטרית שכידוע לך אינני בדיוק נמנה על אוהדיו. כאן אבל מגיעה לו ברכה ולו קללה. כמובן שלא כל אלו שתומכים בחוק מודעים בהכרח לכוונותיו של שטרית ולמשמעות התיקון. אבל זוהי בעייתם.
        23/11/11 11:57:
      אי אפשר להתעלם שאם כל הטוב שנניח בחקיקה X ,היא באה לתת מענה לצרכים של מאן דהוא/ים כאן ועכשיו ומה אח'כ ? אלוהים גדול באחרי המבול. החוק הנוכחי בא אסלית לסתום פיות. מי כמוך מכיר עיתונאים או פובליציסטים שהעורכים בלמו/צינזרו את מאמריהם בגלל חשש מתביעות וכו..מירון רפפורט שבסוף פוטר,אורון מאירי(לזכותו :בן יזרי,הירשנזון בכלא,פרשת האתיופים בפ'ת...) שנמאס לו כי נבלם קידומו והוגבל בכתיבתו. רק עקשן כמו מר שקשוקה מיקי רוזנטל היה כ'כ אובססיבי לתחקירו על כי'ל ובעליו האחים לבית עפר ואף נתבע דיבה שמן הנמנע הוא שלא להזכיר ששום רשת טלויזיה לא הסכימה להקרין את הסרט/תחקיר מחשש לתביעת לשון הרע.
        23/11/11 10:34:

      אני חושב שזה מקרה קלאסי שבו כולם צודקים. מצד אחד אין ספק שלשון הרע - בטח ובטח עם מדובר בטעות (באופן אישי אני מעדיף להאמין שכתב לא יפרסם שקר ביודעין) עלולים לגרום עוול כבד למי שעליו נכתבו הדברים. מצד שני חוק שמתיר לגבות מכתב 300 אלף שקל, גם אם התובע לא ניזוק כלל עשוי להשתיק לגמרי ביקורות שלא לומר מאמרי תחקיר.

      במילים אחרות צריך למצוא את האיזון העדין בין היכולת של העיתונות לבקר (ולעיתים לטעות), לבין הצורך לשמור עלינו האזרחים מפגיעתו האפשרי של הפרסום השלילי והמוטעה בעיתון.

      הנה מספר קני מידה שלא נמצאים בחוק.

      1. האם הנתבע הוא דמות ציבורית (כלומר אדם שבחר לשים את עצמו במקום בו נכתבים עליו דברים, ששואב את כוחו, מקור סמכותו מהדברים שנכתבים עליו), או אדם אנונימי שלא בחר להיות דמות ציבורית. לדעתי מי שבחר להיות דמות ציבורית צריך לקחת בחשבון שיכתבו עליו גם דברים שלילים - ולכן החוק הנ"ל לא צריך לחול עליו (כמובן שנשמרת לו הזכות לתביעת דיבה).

      2. האם הפירסום הוא שקר מכוון או טעות, ועם טעות מה מידת הרשלנות העיתונאית. כמובן שבכל אחד מהמקרים היחס צריך להיות שונה לחלוטין. לדעתי אם העיתונאי הצליב עדויות - ובדק את מהימנות מקורותיו ועדיין טעה - הוא אינו צריך לשלם, אם התובע לא הוכיח נזק.

      3. האם הפרסום השגוי מכיל עובדות שגויות או פרשנות. את אמיתותן של עובדות ניתן להוכיח, אך אם עיתונאי יענש על פרשנות - כלומר על תפיסת עולם - זה קיצו של חופש הדיבור.

      אני מניח שניתן למצוא עוד מספר רב של סייגים, אך נראה לי שהחוק במתכונתו הנוכחית הוא רשלני, ואינו יכול לשמש ככלי מאזן בין חופש הדיבור לבין מניעת לשון הרע.

        23/11/11 07:54:

      צטט: Mosheshy 2011-11-22 15:18:02

      חולק עליך.מיוחסת לחשמן רשלייה האימרה : "תן לי שישה משפטים שאדם חף מפשע אמר,ואמצא ביניהם סיבה לתלות אותו". ולכן ,כעת,בעקבות העליהום הכללי ,רבים שכן יש להם מידע אמיתי ובדוק יחששו להתעמת עם בעלי הכח וההון. מה הם צריכים את כאב הראש וההפסד הכספי ?

      ועל כל אלה הכותב מתעלם שבחוק המוצע "אין חובת הוכחת נזק". מה אמתי בכך? וברור שמערכות מדיה [טלוויזיה ועיתונות] יצמצמו את התחקירים שהרי ידוע שהם לא נעשים ביום אחד וכבר נאמר בכנס החירום של העיתונאים כי לפני כל פרסום תחקיר נוחתות בפתחם מכתבים מעורכי דין המאיימים לתבוע אותם וכל זה קרה בטרם החוק האומלל הזה היה פה. הפוסט הזה סובל בעיקר מנטייה לשכנוע עצמי- Autosuggestion

        23/11/11 04:56:
      ברור לי שהתיקון עדיין לא נכנס לתוקף (ומקווה שמשהו עוד יעצור את האיוולת הזו) - ואינני מבינה איך זה רלוונטי לעניין. צר לי, אבל אתה ממשיך לא לדייק ולהכפיש. אין מדובר ב"אי הבנה קנטרנית" מדובר בעניין מרכזי ומהותי בהתנגדות לחוק, ואתה ביססת את הטיעונים שלך בעד החוק תוך הסתמכות על עובדה לא נכונה, שבמקרה הטוב - מקורה בטעות ובמקרה הרע - בהטעיה ודמגוגיה.
        23/11/11 04:39:
      עצבים, התיקון עדיין לא נכנס לתוקף, אלא רק עבר קריאה ראשונה בכנסת. לכן זהו תיאור מדוייק של המצב הנוכחי. לשם מניעת אי הבנה קנטרנית, אני אכניס שינוי קטן בנוסח בהתאם.
        23/11/11 03:47:

      צטט: עצבים 2011-11-23 03:44:05

      צטט: עצבים 2011-11-23 03:39:39

       

       אתה לא מדייק. אתה כותב:

       

      "על התובע הרי מוטלת חובה להוכיח שהנזק שנגרם להם ע"י פירסום שקרי הוא כבד ומה גובה הנזק." - אבל החוק החדש לא דורש הוכחת נזק:

       

      מכה קשה לחופש הביטוי, בגיבוי ובעידוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו: הכנסת אישרה אמש (יום ב') את "חוק ההשתקה", המבקש להכפיל פי שישה את סכום הפיצוי על לשון הרע, גם ללא הוכחת נזק, ל-300 אלף שקלים. למרות הפצרותיהם של חברי הכנסת מהאופוזיציה, שהזהירו מפני פגיעה קשה

       

      למיטב הבנתי, גם אתה, "כעיתונאי חוקר ותיק" כתבת ביקורת על "התלהמות של כל מיני "אבירי חופש הדיבור" כדבריך - מבלי לבדוק ומבלי לדייק בעובדות - אתה סבור שזו עילה מספקת לתביעה על פי חוק לשון הרע החדש?

       

       

       

       

        23/11/11 00:59:
      החברות הגדולות מתנכלות לאנשים פרטיים גם בלי התיקון והן לא צריכות את התיקון מכיוון שקל להן להוכיח את הנזק והתביעות שלהן תהיינה ממילא בסכום גבוה יותר. נאמר אם פלוני יכתוב באינטרנט משהו שלא מתאים לתנובה ותנובה תוכל לשכנע בית המשפט שמדובר בטיעון שקרי, תנובה תגיש תביעה על מיליונים והתיקון לא משנה לה הרבה.
        22/11/11 23:11:
      נתתי הרבה דוגמאות לתביעות דיבה מתנכלות שחברות גדולות הגישו מול אנשים פרטיים. אני לא אחזור עליהן, אבל חבל שאתה מתעלם מהם. יותר מזה - אתה משכיל ועוסק בתחום - אתה יודע בערך איך להזהר בלשונך. אבל "רוב העם" לא יודע והוא חסר ניסיון. זו סכנה אמיתית לחופש הדיבור של כלל העם.
        22/11/11 22:55:
      @guyguy, גם למצב של גופים גדולים התובעים קטנים אין החוק מביא שינוי מכיוון שאם כתבתי משהו לא נכון על על בל"ל, אז הם לא היו מתביישים לתבוע אותי בגדול ולא רק על סכום של 300,000 ש"ח. הפירסומים שלי הסבו ללא כל ספק נזק לבנק והם נלחמו כמו אריות למנוע את פרסומם ובחלק בהצלחה ובחלק פחות. הם אבל לא איימו בתביעת דיבה (גם בשיחות אישיות רבות שהתקיימו), שכן הם ידעו שאין להם שום סיכוי. הם גם חיפשו דרכים להתנכל לי כפי שהתנכלו גם לרו"ח יהודה ברלב. דוגמאת וענונו היא בוודאי יותר טובה. לדעתי אין לו בסיס סביר לתביעה, מסיבות שלא אפרטן כעת. אבל נאמר שכן היה, אז הוא היה במצב שהוא כקטן לא היה צריך להוכיח שנגרם לא נזק וזה לדעתי טוב שכך. התיקון החדש מאלץ את כל מי שכותב באינטרנט ולא רק עיתונאים להתאמץ ולהזהר יותר וביקורת שכזו כוללת גם אותו שכן אינני רואה עצמי צדיק בסדום, אלא פשוט מנסה לא להיות צבוע. צפרדעונית (אם אינני טועה), רק מכיוון שישנה התפתחות בלתי סימפטית לגבי חוקים אחרים לא אומר שיש לראות חוק זה באותה מסגרת. הכנסת מחוקקת גם חוקים אחרים ולדעתי אין צורך לקרוא זאב לשווא, אלא לבחון דברים לגופם. התיקון לא נועד לסתום פיות סתם, אלא דברי שקר המכוונים לקטנים. אם היו כאלו משני צידי המתרס שהבינו משהו אחר זה לא משנה את מה שהשינוי קובע. כלומר זה סביר בהחלט שרבים מהתומכים חושבים ובטעות שהתיקון יגביל את העיתונאים, בלוגיסטים והטוקבקיסטים בביקורתם כלפיהם.
        22/11/11 20:41:
      כל נימוקיך צודקים ומשכנעים למעט העובדה שהחוק הזה מתווסף בדבוקה לעוד כמה וכמה חוקים דרקוניים שבאים לשרת את החונטה השלטת היום במקרה זה סתימת פיות לעיתונאים (שיפחדו,גם ככה חלקם פוחדים) ובחוקים האחרים לחנוק את כל מי שמעיז לצייץ ולהתנגד כולל לשפוך את המים עם התינוק של עמותות שהשילטון הפריט את השירותים שהן ממנות מתרומות כאלה ואחרות. ואם בתרומות ובהתערבות חיצונית נגעתי אז החונטה וחוקקיה שכחו את המימון ממעצמת העל האמריקאית ,אייפק וכל המוסקוביצים ,אדלסונים,לאודרים וכדומיהם
        22/11/11 20:34:
      כל נימוקיך צודקים ומשכנעים למעט העובדה שהחוק הזה מתווסף בדבוקה לעוד כמה וכמה חוקים דרקוניים שבאים לשרת את החונטה השלטת היום במקרה זה סתימת פיות לעיתונאים (שיפחדו,גם ככה חלקם פוחדים) ובחוקים האחרים לחנוק את כל מי שמעיז לצייץ ולהתנגד כולל לשפוך את המים עם התינוק של עמותות שהשילטון הפריט את השירותים שהן ממנות מתרומות כאלה ואחרות. ואם בתרומות ובהתערבות חיצונית נגעתי אז החונטה וחוקקיה שכחו את המימון ממעצמת העל האמריקאית ,אייפק וכל המוסקוביצים ,אדלסונים,לאודרים וכדומיהם
        22/11/11 19:13:

      אני מצטער אם גם אני אחזור על עצמי. אתה מדבר על גופים גדולים שתובעים גופים גדולים. עליהם באמת זה לא ישפיע.

      אבל מה עם גופים גדולים שתובעים גופים קטנים, או יותר נכון אנשים פרטיים כמוני וכמוך?

       

      זו לא סתם פרנויה שלי - יש לכך כ"כ הרבה דוגמאות שבאמת זה נושא שחייב התייחסות כשכותבים חוק כזה. אתה מדבר על "עיתונאים" כל הזמן, אבל החוק לא מפלה בין עיתונאי ל"סתם אדם פרטי". הסתכלתי לך בבלוג קצת - ואתה כותב הרבה דברים על הרבה אנשים וגופים. עכשיו תאר לעצמך שטעית בפרט קטן כאשר העברת ביקורת על אדם / ארגון. לא פרט משמעותי כלל, פרט שלא גרם שום נזק, למרות ששאר הפוסט שלך נכון לגמרי. ע"פ החוק החדש אתה תקנס ב- 300,000 שקל! הרי אין צורך בהוכחת נזק.

      ספציפית - כרגע ואנונו יכול לתבוע אותך על סכום של 300,000 ש"ח, בעקבות הפוסט שלך על ענת קם. ואני לא מתכוון תיאורטית. מעשית, למרות שאין שום חשיבות לפליטת הפה שלך, אין שום חשיפה אמיתית לבלוג שלך ואין שום נזק ממה שאמרת - הוא יכול עדיין לתבוע אותך. כמובן שבמדינת ישראל הוא לא יזכה, אבל זה רק בגלל שהוא ואנונו.

       

      יותר חמור - אתה לא חייב לטעות, רק לא להכיר את "המינוחים החוקיים". ז"א שאפילו אם לא התכוונת למשהו, אבל חוקית המשמעות של המילים שלך הן דיבה, אז אתה חשוף. וזה קורה:

      באנגליה אדם בשם סיימון סינג נתבע ע"י אירגון הכירופרקטים כי הוא כתב על הכירופרקטים שהם

      happily promotes bogus treatments

      למרות שלטענתו הוא לא התכוון שהם ידעו שהטיפולים כוזבים, אלא רק שהם מפרסמים אותם בשימחה, ובמקרה הם כוזבים (שאת זה הוא יכול להוכיח), בית המשפט קבע שהניסוח שלו, חוקית, דווקא כן קובע שהם ידעו שהטיפולים כוזבים.

      בסוף הוא זכה בגלל שהוא הצליח להראות שאכן הם ידעו שהטיפולים כוזבים. אבל יצא שהוא היה צריך להגן על עצמו ממשהו שהוא לא התכוון לטעון מלכתחילה.

       

      מה לעשות - "אנשים פשוטים" לא מכירים מונחים משפטיים. החוק הזה מונע מאנשים פשוטים - אני ואתה - מלהביע את דעתנו ומלבקר אירגונים, אפילו בפורום יחסית מצומצם.

       

      אז אני חוזר ואומר - נכון, החוק יעזור לכמה "אנשים פשוטים" שהוציאו את דיבתם. אני מצטער שזה קרה לך, אבל זה לא מקרה כ"כ תדיר. מצד שני זה יסרס את היכולת של אותם "אנשים פשוטים" (כולל אותך!) מלהביע ביקורת. ולכן במקרה זה - הנזק של החוק גדול בהרבה מהתועלת.

        22/11/11 18:22:
      אני מצטער אם אחזור על עצמי. יש כאן אי הבנה בסיסית. התיקון לא נותן דבר לגדולים שממילא, אם הם תובעים הם הולכים על סכומים מעל 300,000 ש"ח. זה פשוט קטן עליהם. אם כבר אז הם הולכים ישר על מיליונים. לעומת זאת מישהו קטן שפירסום כוזב הרס את חייו החברתיים למשל יהיה לו קשה להוכיח את הנזק הכספי שנגרם לי. זו אחת הסיבות שבשווייץ לא מפרסמים מיד בד"כ שמות של חשודים לא מפורסמים. כעיתונאי אחראי אני חייב לבדוק ולחזור ולבדוק אם המידע בידי נכון, לבקש את תגובת הנוגע בדבר וכו' וכו. התיקון החדש יגביר את מודעות כל מי שכותב, כולל באינטרנט, לכך שלהשמצות פרועות וחסרות אחריות יש גם מחיר. כל עיתונאי חייב להביא בחשבון תוצאות של פירסום כזה או אחר ועל כך שבמחי מקלדת אפשר להרוס למישהו את החיים. אני כותב זאת כמי שפרסום אחד שלו הוביל להתאבדות. אמנם פירסמתי דבר אמת, אבל כאשר מושא הכתבה התאבד ואולי אפילו נרצח בגלל הפרסום לא בדיוק הרגשתי נוח עם זה.
        22/11/11 16:28:
      לכאורה דבריך נכוחים ומשכנעים. מי אינו רוצה בטובתו של האזרח הקטן, זה שאמצעיו מוגבלים ותעוזתו כמעט אפסית? אבל בשינוי החוק האמור תחול האימרה הצרפתית : "הטון קובע את המוסיקה". אם שינוי החוק זקוק לפרשנות כל כך מפורטת, מרבים אשר מצדדים בו, יש חשש שאולי הוא יגרום למה שהעיתונאים מתריעים? באופן כללי, כל שינוי של מה שהיה נהוג במשך שנים, גורר אחריו פולמוס חריף. רק העתיד יראה מי צדק, המצדדים או המתנגדים. ובינתיים, תודה שהעלית את הנושא לדיון.
        22/11/11 16:21:
      "האיש הקטן" לא מרוויח, כי אין לו עורכי דין כרישים ואפילו לא דגיגונים להגיש תביעה (תשלום אגרה) ובטח לא לנהל מאבק משפטי נגד בעלי עיתונים, ערוצים, או פוליטיקאים שמכפישים את השמאל
        22/11/11 16:08:

      אני מבין את מה שאתה אומר - והדוגמה על שוויץ אכן משכנעת. אני מודה שלא חשבתי על זה קודם.

       

      מצד שני אתה צריך להבין את הבעייתיות הרבה בחוק הזה - בעייתיות של "תביעות סרק" שמטרתם רק השתקה של ביקורת ציבורית (אפילו צודקת). חברות גדולות יכולות להרשות לעצמם משפטים ארוכים ועתירי תקציב, כאשר לאדם הקטן אין את היכולת לעמוד מולם. לכן אותו אדם פרטי יצטרך או לוותר ולהתנצל פומבית ולהודות שהוא שיקר (אפילו אם הוא לא שיקר), או לקחת את הסיכון (של 300,000 שח!) שעורך הדין הקטן שהוא יכול להרשות לעצמו ינצח במשפט מול סוללת עורכי דין מומחים ללא הגבלת תקציב. יותר מזה - אפילו אם מה שאותו אדם קטן טען הוא אמת לאמיתה ואין שום דרך לעשות על זה ספין - הם יכולים למתוח את המשפט במשך כ"כ הרבה זמן שאותו אדם קטן יפשוט את הרגל.

       

      דוגמה: באנגלייה חבורה של טבעונים חילקו פליירים ברחוב על הנזקים שסביבתיים שמקדונלדס גורמת. מקדונלדס החליטה לתבוע אותם. הם - להבדיל מאחרים שנקלעו לאותה צרה - החליטו לא להתנצל אלא באמת לעמוד על שלהם בבית המשפט.

      המשפט הזה - שהיה אמור להגמר תוך ימים - נמשך במקום זאת שנים (!) והפך לארוך ביותר בהסטורייה של אנגלייה (!!). הם כמובן לא יכלו לממן את המשפט בעצמם ונאלצו להסתמך על תרומות. בסופו של דבר עורכי הדין של מקדונלדס ניצחו בית המשפט קבע כנגדם (הוא קבע שלמרות שרוב הטענות בפלייר היו נכונות, היו כמה טענות שהם לא הצליחו להוכיח בבית המשפט). אבל המצב של המשפט היה כ"כ לא מאוזן, שהאיחוד האירופי קבע שהפעילים "לא זכו למשפט צדק" וקנס את אנגלייה על כך.

      http://en.wikipedia.org/wiki/McLibel_Case

       

      זה מה שמפחיד אותי - ארגונים גדולים ישתמשו בחוק הזה כדרך להפחיד אנשים מלהביע ביקורת, אפילו צודקת, בגלל שמי יקח את הסיכון של 300,000 שקל שאולי העורך דין שהוא מצא בדפי זהב יוכל לנצח סוללת עורכי דין מומחים?

       

      אנחנו רואים את זה בעוד דברים: אדם משתמש בחומר שתחת זכויות יוצרים בצורה חוקית ומותרת (נניח לצורכי מחקר או סאטירה - שזה מותר). למרות זאת הוא מקבל מכתב מפחיד מחברת ההפצה שאם הוא לא יוריד את זה הם יתבעו אותו. מעט הם האנשים שיסתכנו במשפט ארוך (של שנים) שבסופו הם אולי יפסידו, ואפילו אם ינצחו המחיר שזה יעלה להם הוא אסטרונומי.

      דוגמה: אתר קטן בשם failblog שאוגר שגיאות מצחיקות שאנשים עשו - שם שגיאה מהאתר של "ספר השיאים של גינס" כי (באופן די מצחיק) ליד השיא למספר האנשים הכי גדול שנהרגו בהתקפת טרור, הם שמו לינק ל- "בוא תנסה לשבור את השיא הזה". אז גינס איימו לתבוע אותם, למרות שמה שהם עשו הוא בבירור חוקי. ולמרות שזה די הצחיק את בעלי האתר, ושהם כתבו תגובה מצחיקה על זה והכל, הם בכל זאת צינזרו את עצמם והורידו חלקים מהפוסט המקורי, למרות שהחוק לצידם. למה? כי, האמת, שאין להם את היכולת להגן על עצמם בבית המשפט מול אירגון גדול כמו "ספר השיאים של גינס", והפסד יעלה להם הון תועפות

      http://failblog.org/2009/07/13/omg-u-fail-so-hard

       

      זה למה אני מתנגד לחוק. לא כי אני רוצה להגן על זכותי לשקר, אלא כי אני לא חושב שבית המשפט תמיד צודק - אני כן מאמין שעורכי דין יותר טובים מגדיל את הסיכוי לפסק דין לטובת "העשירים" אפילו אם הם טועים ואני צודק.

      אז אם פעם הייתי מסתכן רק בפיצוי על כמות האנשים שראו את הפוסט שלי ב- themarker, או שקראו את הפליירים שחילקתי (ז"א לא כזה פיצוי גדול, כי הרי אני לא כזה איש משפיע), עכשיו אני מסתכן בפיצוי של 300,000 שקל - ובשביל "האיש הקטן" זה ההבדל בין חיים נורמאליים ופשיטת רגל ומגורים ברחוב.

       

      עכשיו תחשוב על זה הלאה: אם מישהו אומר ש"סלקום גנבים" (או אפילו ש"חברות הסלולר גנבים") בפוסט קטן ב- themarker שרק 5 אנשים קוראים - פתאום יכולים לתבוע אותו ב- 300,000 שקל! ולפני שתגיד שזה לא יכול לקרות - תראה שזה כבר קרה! אישה בארה"ב גילתה שבבית שלה (אותו היא שוכרת מחברת דיור) יש עובש. כשהיא התלוננה החברה סירבה (או לפחות התמהמה) לסדר את זה. אז מתיסכול היא כתבה בטוויטר: "כנראה שבעלי הבית שלי חושבים שזה בסדר לישון בבית מעופש". היו לה רק 15 אנשים בטוויטר שעוקבים אחריה. למרות זאת - החברה תבעה אותה על הוצאת דיבה בסכום של 50,000$ (הרי הם לא באמת חושבים ככה, לכן טכנית מה שהיא כתבה זה שקר...). בסוף השופט לא קיבל את התביעה, אבל... היא נאלצה לשכור עו"ד, לוותר על ימי עבודה, ובקיצור למרות שהיא זכתה - כל הסיפור עלה לה הרבה כסף, והיה סיכוי שעם שופט אחר או ניסוח אחר של הטוויט או חוק טיפה שונה היא דווקא היתה מפסידה.

      http://en.wikipedia.org/wiki/Horizon_Group_v._Bonnen

       

      אני מבין ומצטער על החוויה שעברת. אני יכול רק לדמיין את חוסר האונים של אדם שעומד מול שקרים, ואין לו יכולת להעניש את המשקרים. למרות זאת, אני מעדיף שמדי פעם יוכלו להוציא דיבתו של אדם פרטי כדי שכולנו נוכל לדבר בחופשיות על דעתינו על חברות גדולות / אנשים חזקים. תסתכל על הפוסט שלך! אותו הנריק ברודר יוכל עכשיו לתבוע _אותך_(!) על הוצאת דיבה (בעיקר אם כשלת אפילו קצת בלשונך בפוסט, ויש רק פרט אחד פיצפון שהוא טיפה לא נכון) - ולקבל ממך 300,000 שקל. הרי הוא לא צריך להוכיח נזק, אז מספיק טעות קטנה, או שופט טיפה לא אוהד, או שעורך הדין שלך יפשל קצת, כדי להוציא ממך כמות לא סבירה של פיצויים.

       

      בקיצור - אתה צודק, האיש הקטן שהוציאו דיבתו מרוויח מהחוק הזה, אשר בגרסה הקודמת הגן רק על ה"מפורסמים". אבל מצד שני האיש הקטן לא יוכל יותר להביע דיעה על אירגונים גדולים מפחד שאפילו שהוא צודק - איזושהי פליטת פה טכנית או סתם עורך דין פחות מוצלח יעלו לו בכל מה שיש לו. על אירגונים גדולים זה עדיין לא כ"כ ישפיע שהרי מה זה בשבילם 300,000 שקל?

       

        22/11/11 15:32:
      הסיבה שעיתונים לא עושים תחקירים היא כלכלית - זה לא משתלם. רכילות משתלם, תחקירים לא.
        22/11/11 15:18:

      חולק עליך.מיוחסת לחשמן רשלייה האימרה :"תן לי שישה משפטים שאדם חף מפשע אמר,ואמצא ביניהם סיבה לתלות אותו". ולכן ,כעת,בעקבות העליהום הכללי ,רבים שכן יש להם מידע אמיתי ובדוק יחששו להתעמת עם בעלי הכח וההון. מה הם צריכים את כאב הראש וההפסד הכספי ?

        22/11/11 14:46:

      אה, אני חושב שאתה קצת מפריז בערכם של ה"דמוקרטים" - יותר משהם נאבקים על זכותם לדווח שקרים בזדון, הם מנסים להיאבק על זכותם לדווח שקרים על בסיס עבודה עיתונאית עצלנית ורשלנית. דוגמא? בבקשה. לפני יומיים שלושה "דיווח" גדעון לוי על אומללותו של איזשהו פושע מלחמה פלסטיני, כזה ששוחט נערים ברחוב, מהסוג ששרידי השמאל רוחשים כלפיו הערצה אירוטית עזה. אותו רוצח פלסטיני נידון לשני מאסרי עולם. אחד על הרצח המחריד שביצע. השני?... ללוי "לא היה מושג" על מה נגזר מאסר העולם הנוסף. יכול להיות, כמובן, שלוי שיקר - והיה לו דוקא מושג. אבל סביר יותר שהשרלטן-לכאורה, בעצלנותו ורשלנותו לכאורה, פשוט התעצל לבדוק. לכאורה. לא עיתונאים, אתה יודע. ליצנים בשירות הימין הערבי. אתה יודע מי עורך את המאמרים ב"הארץ"? אלון עידן. מי הפרשן המדיני? עקיבא אלדר. וזה העיתון הכי רציני בארץ...

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין