כותרות TheMarker >
    ';

    העט של ענבל

    חוויות מחדר מיון

    5 תגובות   יום שלישי, 22/11/11, 11:04

    לפני כשבוע אמא שלי לא חשה בטוב ובהמלצת רופא שבא הביתה הופנתה לחדר מיון.

    היא הגיעה עם אחי הבכור, עברה את שרשרת החיול,

    ונשארה להשגחה בחדר המיון למהלך הלילה.

    בבוקר למחרת אחותי עידכנה אותי שאמא נשארת בבית החולים.

    דאגתי למחליפה בעבודה, נכנסתי לאוטו ונסעתי צפונה.

    בדרך עשיתי טלפון לזור'לה, חברי היקר שעובד בבית החולים שישים בינתיים עין על אמא.

    באותו יום התפטרו עוד כמאה רופאים בכירים, וצוותים גדולים של מתמחים כבר היו בשביתה.

    כלומר, ציפיתי לראות את אמא שלי שוכבת זרוקה באיזה מסדרון ואף אחד לא שם עליה.

    הנייד שלה היה כבוי וכל הסרטים הכי רעים כבר רצו לי בראש.

    אמא בת 77 , ואמא שלה נפטרה בגיל 56 מקריש דם.

    לעומתה, סבא שלי, נפטר בגיל מבוגר מאד, עם קוצב לב, ועד הרגע האחרון היה חקלאי למופת.

    לשמחתי מצאתי את אמא מתהלכת בחדר המיון ומשגעת את כל הצוות.

    היא כל פעם היתה מאבדת את הדרך חזרה למיטה שלה.

    אחרי שהתעדכנתי במצבה, התפנתי ללכת איתה למקלחת ולקנות לה שתיה כי היא היתה מאד צמאה.

    בקבוק המים שלה היה ריק ולא היה מי שיעזור לה,

    הצוותים שם עבדו כמו מטורפים ובקושי ראו בעיניים.

    מהר מאד מצאתי את עצמי נרתמת לעזור להם בעבודה, אבל זה כבר עיניין עצוב אחר.

    אבל לא על כל זה אני רוצה לספר לכם.

    בדרך חזרה ממכונת השתיה ראיתי שהגיע לחדר המיון אסיר שב"ס,

    קשור בידיו וברגליו, מלווה בשלושה קצינים חמושים.

    נו, שוין, גם אסירים לפעמים חולים.

     כמו שהוא נראה,

     עם השנאה שנשקפה מעייניו, קיוויתי שהוא מגיע עם כמה צלעות שבורות,

    אבל זה לא יפה לחשוב ככה, הוא בסך הכל בן אדם אומלל שעשה שיקול מוטעה בגלל טמטום.

    החזרתי את אמא למיטה שלה, כשאני מפרידה בגופי בינה לבין המאנייק הזה, שעולה למדינה שלנו הרבה כסף, ולפחות שלושה קצינים חמושים שמאבטחים אותו (ואותנו.)

    המחלקות היו מלאות, אז השאירו את אמא בחדר המיון.

    אחרי כשעה בערך, אמרו לי שאמא תישאר גם הלילה בבית החולים, וכשראיתי שאמא במצב טוב, סך הכל,

    החלטתי לקפוץ לבית שלה להביא לה כמה דברים.

    נסעתי, אירגנתי לה תיק, עצרתי בדרך לאכול משהו, כי כבר נהיה ערב ולא אכלתי כמעט כלום כל היום,

    וחזרתי לבית החולים.

    כל העיניין לקח קצת פחות משלוש שעות, כולל פקקים.

    כשחזרתי לחדר המיון, האסיר כבר לא היה שם.

    הוא קיבל קדימות על פני עשרות האנשים שהמתינו בחדר ההמתנה נבדק ושוחרר,

     או עלה למחלקה כלשהיא, מאובטח כראוי , כמובן.

    ואז חשבתי על אמא שלי.

    אישה מבוגרת, בת לדור המייסדים, שעבדה קשה כל חייה, חינכה דורות על גבי דורות של תלמידים (לתלמידה הראשונה שלה כבר יש נכדים!!) שירתה בצבא, שילמה מיסים, עזרה, תרמה, היתה דוגמא ומופת לרבים.

    מגיעה לגיל שיבה, ומה היא מקבלת? בדיקת חום ולחץ דם. יופי.

    זה גם אני יכולה לעשות לה בבית.

    והאסיר המאנייק הזה, שכמו שהוא נראה , רצח לפחות אוטובוס שלם, קיבל שירות בזק ואבטחה צמודה.

    מהמיסים שאמא שלי ואני ואתם משלמים.

    אני , לצורך העיניין הייתי צריכה לקחת יום חופש מעבודה כי על אמא שלי לא צריך שלושה מאבטחים.

    אבל כדי לקבל סיוע מהמדינה אני והאחים שלי צריכים למלא המון טפסים ולעבור את כל הבירוקרטיה.

    זהו.

    היה לי קשה ועצוב היום הזה,

    אמא כבר בבית, מרגישה יותר טוב, תודה,

    אבל התמונה הזו, של האסיר בחדר המיון, לא יוצאת לי מהראש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/11 14:59:
      אני דווקא שמח שטיפלו בו מהר - זה מוכיח לכולם את העליונות של הגזע שלי על הגזע הנחות והעלוב שממנו הוא בא. אני עליון והוא תחתון. אני בן אדם והוא בהמה . זה מי שאני וזה שם אותו מי שהוא - תת אדם שבא ממשפחת תתי האדם.
        23/11/11 12:06:

      תובנות:

      1. נכון, אין צדק בעולם.

      2. לבריונים נותנים כבוד (לפי מחקר, כבר בגיל הגן. הגננת מושיבה את הבריון קרוב אליה כדי שלא יזיק - והוא לומד שהבריונות משתלמת).

      3. ולמרות הקדימות בטיפול - לא הייתי מתחלף עם האסיר.

       

      מעבר לכך, הבאת אסיר כזה, מרתקת, כפי שראית, שלושה אנשי משטרה. עולה כסף להשאיר  אותם להתייבש במיון.

      לעומת זאת הבריאות של אמך, והזמן שלך - זה חינם.

        22/11/11 18:30:
      לי תמונת האסיר כבר יצאה מהראש. גם אני ראיתי אותו:-( רק תגידי לי למה תמיד אנחנו משווים שנות חיים לשנות חיים??? הרי לכל אחד חבילתו ומכסת חייו. רק לעשות אותם הכי טוב שאפשר ולמעלה מזה... ובטח לא לקנא באסיר. בריאות לאמא היקרה ולך ולאהובייך.
        22/11/11 13:41:
      עצוב אבל עדיין מובן, מקרים כאלו מקבלים קדימות כדי להשאיר אותם כמה שפחות חשופים לציבור.
        22/11/11 11:29:
      עצוב!

      ארכיון

      פרופיל

      ענבל הופמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין