והפרצוף שלה מורכב משלל דמויות שאיש הגון ידיר רגליו מחברתם.

כמו בפתגם העממי האומר שהדג מסריח מהראש, כך ראש הממשלה שלנו קיבל לא מזמן "תעודת שקרן בינלאומי" מפיהם של סרקוזי ואובמה. לא נעים לישראלי לשמוע זאת מפי זרים, אף שרבים בישראל לא יערערו על הקביעה. מעשי ביבי עמוסים בהוכחות לכך. אין כל ספק שהוא עומד מאחורי החקיקה המטורפת והתזזיתית בכנסת. אבל מה שמטריד לא פחות היא הסתתרותו מאחורי שליחיו הנשכבים על הגדר עבורו. התחמנות, הנכלוליות והרמייה הן מורות הדרך בדרכו הפוליטית. זה מה שהצליח להבין מתלמודו ב- M. I. T. : כך הוא מבין את תורת השיווק, שהפכה לא מזמן למקצוע אקדמי, - אפשר למכור כל דבר בהצלחה אם תתמיד לשקר. כן, אפשר לשקר את כולם כל הזמן ולהצליח. לגרום בהסתתרות מאחורי גבם של אחרים לקבלת חוק בכנסת המעלה פי חמש את העונש על הוצאת דיבה ללא צורך בהוכחות ולטעון שזה חוק שדואג לדמוקרטיה: להכניס מצלמות לאולם הישיבות של הממשלה ולומר אליהן, מבלי להישיר מבט אליהן אף לא לשנייה אחת!, כי החוקים שממהרים להעביר בכנסת כעת בקריאה ראשונה הם "דאגה לדמוקרטיה". 

עוד פרצוף לא מלבב בפסיפס שמרכיב את פרצופה של ישראל כיום הוא זאב אלקין, יושב ראש הקואליציה. אדם חסר עקרונות ומעצורים שברח ממפלגת קדימה והצטרף לליכוד כדי לשרת את נתניהו כמצליף הקואליציה. נראה שלמד משהו מהמשטר הסובייטי - שם הוא נולד: כוחנות, צביעות, תאוות שלטון ותמיכה בכל מי שחזק כרגע והתעמרות מופגנת בזחיחות דעת כלפי כל מי שחלש פוליטית. לי הוא מזכיר דמות ידועה מן המהפכה הצרפתית: ז'וזף פושה.

ליברמן, בהכרזותיו דוגמת תקיפת סכר אסואן, הדיר עצמו מהפסיפס המרכיב את פרצופה של ישראל וייפה אותו מעט עם הסתלקותו: אף אחד לא סופר אותו יותר לא בעולם ולא בישראל. תודה לאל. הוא אפילו לא מאיים יותר באמת על הרואליציה. אין לו לאן ללכת ונקווה שמפלגתו תתפוגג אט אט יחד אתו. למצביעים המאמינים בדרכו יש כתובת רצינית יותר: האיחוד הלאומי.

פסיפס הדמויות שמרכיבות את פרצופנו הקולקטיבי תהא לוקה בחסר אם לא נזכיר את סגן שר האוצר מש"ס יצחק כהן. זה האיש הציני שביבי מצא עבורו תפקיד ההולם אותו ככפפה ליד: משיב לשאילתות בכנסת בנושאים של משרד האוצר. הוא עולה לדוכן מלא מעצמו, עם חיוך חסר בושה כשהוא מקריא תשובות שכתבו לו פקידי האוצר, מתבלבל לפעמים בביטויים שאינו מבין בהם, אך מחייך בשביעות רצון עצמית מופלגת כאומר: אני בשלטון יחד עם ביבי ונעשה לכם מה שבא לנו. מה תעשו לנו? יש לנו רוב. חה-חה-חה. רואים שהוא נהנה מן ההתעמרות ביריביו הפוליטיים. אצלנו בשכונה היו קוראים לטיפוס מסוגו - "עבד כי ימלוך".

עוד דמות אפלה עם פנים חמוצות תמיד, תואם עוזי לנדאו, הוא יריב לוין. איש שהאינטליגנציה שלו בולטת למרחק. אבל משתמש בה כדי להרע ליריביו הפוליטיים. אחד הבודדים בכנסת שנראה כי יודע מהו פשיזם ומאמין בו באמת ובתמים וכיצד משתמשים בו.

לשם הוספת צבע לפרצופנו הלאומי, אך במקרה לגמרי וללא כוונת מכוון, אפשר לצרף לו את דמותו של אופיר אקוניס. ליצן פוליטי שנהנה לשרת בנאמנות קיצונית את נתניהו בכל מה שיטיל עליו ומבלי לחשוב פעמיים. הוא מצטיין בתזמון מצוין כמו שחקן במה מנוסה: יודע בדיוק מתי לצרוח כדי שלא תשמע מעל דוכן הכנסת דעה פוליטית המתנגדת למעשיו הנלוזים של הבוס שלו - ביבי.

צבע שונה מעט ולטובה מטיל על דמותנו הקולקטיבית רובי רבלין - יושב ראש הכנסת. דברן נלהב ומתלהם שמנדב ללא הפסק בדיחות קרש חוזרות ונשנות. בעל אובססיה להיות נשיא המדינה, שמתווכח עם כמעט כל נואם בכנסת. תומך ומחניף במופגן לחברי הכנסת הערביים, בד בבד עם הזכרת תורת ז'בוטינסקי שחשב עליהם, בבחינת "שלח לחמך על פני המים". הרי גם חברי הכנסת הערבים מצביעים כשהכנסת בוחרת נשיא. מתווכח מושבע עם בג"צ מבלי לשכוח להוסיף מיד ובצמוד שהוא דמוקרט אמתי על פי תורתו של ז'בוטינסקי. ביבי מניח לו לעתים להצביע נגד הממשלה, כמו אתמול למשל. אוף! אין לביבי סבלנות לאנשים כמו רובי ריבלין.

ולצדו של פסיפס דמויות אלו המובילות את ישראל, לאן בעצם?, יושבים שותקים ומהורהרים: בני בגין, בוגי יעלון, דן מרידור ויוסי פלד. הם עדיין מאמינים שהאידאולוגיה שלהם תוגשם על ידי ביבי-אלקין-לוין-אקוניס. חידה לוטה בערפל היא אם יצליחו להתעורר בזמן ולהבין את גודל טעותם. נראה שאותו "זמן" עבר זה כבר והספינה שטה לעבר התנגשות עם הקרחון. בטיטניק לפחות נגנה תזמורת באותו זמן. כאן גם אין תזמורת אלה זעקתם הנחלשת של "הישראלים החדשים" המתרחקים מן התודעה יחד עם הקיץ שנאסף.