הפקעת שעוטפת אותי שקושרת אותי בחוטים דביקים צריכה להיפרם.
כי היא חונקת אותי כי יש בה יותר מדי שקר ודברים מהעבר שאני כבר לא צריכה.
אז ביקשתי מהמלאכים שלי שיפתחו לי את החוטים שחונקים אותי כי ידי היו כבולות בתוך הפקעת עד לבלי יכולת לזוז.
הם נעתרו לי ונשארתי ללא חוטים. מאד מתומצתת.
כמעט שלא נשאר ממני כלום...
|
שלויימה
בתגובה על יחסים אמיתיים
רזאל
בתגובה על המזלג
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יאללה. זה לא מקרי שלא הבנתי את ה"פקעות" שלך....
אתה גאון איש. אין לך מושג.
לא.
עכשיו זה זמן של להיות בלי כלום.
בתוך הריק.
בפוטנציאל הטהור.