רק להבין, אתה נשוי, עם ילדים, נכון?

נכון

אני רוצה לזיין אותך

לא כל כך ברור לי הקשר אבל... שאני אבוא?

הוצאת לי המילים מהפה

שמח שהפה התפנה

אז מתי אתה בא?

עכשיו תשע וקצת, תני לי עשרים דקות, אני אתקשר כשאהיה למטה.

כעבור כרבע שעה הוא התקשר, אני למטה, אמר. הצצתי מהחלון, הרכב חנה בפינה, אפילו לא כיבה את האורות. הצצה אחרונה במראה ואני למטה. התישבתי במושב לידו והחיוך שלו הסגיר טרף קל.

אז מה, לאן?

ללבונטין, יש הופעה של איזה בחור צעיר, ניתן לו צא`נס.

נסענו. חנינו קרוב למועדון, שריינו לנו מקום להופעה הראשונה. לא ראיתי סיבה לדחוק גם את השניה. באופן מפתיע משהו די מלא בפנים. הנאשם עולה לבמה ופותח פיו, גם על הסאונדמן.

רוצה לשתות משהו?

אני בסדר, תשתה אתה, תספיק לפני שהסאונדמן לוחץ על הכפתור האדום.

מממ..בקצב הזה לא נראה לי זה יקח הרבה זמן עד שהבמה תעוף באויר.

והוא? נראה לך?

נחמד אבל שטוח, לא נופל ממנו, אולי אני צריך לשתות עוד.

לא, זה לא יעזור

מה איתך? רק אוהבת או גם מנגנת?

ניגנתי והפסקתי

למה?

לא מספיק טובה

את ארית?

מה?

`לא מספיק טובה` זה נאצי

תסביר

הפסקת לנגן כי את לא מספיק טובה, כמו תורת הגזע הארי - או ארי או כלום, מוות לחלשים, לפיסחים, להומואים...

טוב... הבנתי את הרעיון. זו גם זוית להסתכל על זה

לפי התאוריה שלך אם אני לא תומאס מאן, מרקס או מורקאמי אין לי זכות לכתוב ומין הראוי שלא אשחית נייר או זמן מיקלדת לשווא.

אני לא אומרת שאין לך זכות, אבל אני לא מספיק טובה.

אז את נאצית רק לעצמך.

אני מוכנה.

הלכנו?

אהמממ

שואו מי דה וואי טו דה נקסט וויסקי בר...

איי ויל...

המשכנו לתחנה הבאה, הבר. כעבור עשר דקות הליכה אנחנו שם. צלילי המוזיקה שבוקעים לא מאירים פנים במיוחד.

אוי, אני מקווה שהם לא החליפו את היום של האייטיז להיום

ומה כן היה היום בדרך כלל?

לא אייטיז

יהיה בסדר, אחרי כמה כוסות לא תבדילי ממילא

פה בפינה זה טוב?

זה מצוין

סיבוב ראשון כמעט מגיע לסיומו וג`יימס בראון קצת מציל את המצב. עם הוודקה השניה, כשבילי איידול מצעיד את הזוג לחתונה לבנה, הוא מבקש את החמישיה הפותחת של שנות השמונים. לחשוב שהדבר הזה היה חתרני בזמנו והיום... כל כך הרבה תמימות. אנחנו מגרדים חמישיה פותחת ותום יורק מרגיע ברקע. אוהבת את השיר הזה ואני מזמזמת איתו. שני הבארמנים, ילדים שזופים עתירי טוסטסטרון, מציעם לנו עוד משקה, וסיבוב על חשבון הבית שנחתם בחצי גינס לשנינו. מבצע שחרור עודפים כרוך בטיפוס לולייני שיכולנו לו שנינו. שילמנו וצעדנו החוצה. כיכר הבר ריקה, הוא ואני  ו... התנפלנו אחד על השניה כמו שני אסירי עולם. אהבתי את המגע שלו, את השפתים, הידיים שחרשו בי כל פיסת עור צמאה למגע. עם כל צעד קדימה נוספו דקות עמידה, תאווה. הו.. הבחור רעב וטוב שכך. זוג תוהה חלף על פנינו, הציץ והמשיך. אספנו את הרכב וחזרנו אליי.

סע מעבר לפינה ותוכל להחנות בלי עניני דוחות. אה, ומקווה שאין לך בעיה עם כלבים או חתולים, כי יש לי משניהם. למרות שנראה לי שעכשיו גם אם היית אומרת לך שיש לי דינוזאור בבית היית אומר שאתה בסדר עם זה.

חחח.. אם להם אין בעיה אז גם לי לא. איך קוראים להם?

בוא, מכאן יותר קצר. אה... דריקס ומאו

מיאו מאו... חחחח

ואני גם חייבת להוציא את הכלב, אז רק אחליף לקצר ונצא?

אחלה

הנה הם כבר מגרדים את הדלת, לקבל את הליטוף, בטח גם אתה תזכה ב...

הנה זכיתי.... מממ.... חמוד. אז זה דריקס?

זה אח של דריקס

אה... לא רוצה לחשוב מי היו ההורים שלהם חחח... טוב תחליפי ונרד

החלפתי לקצר ושמתי לדריקס רצועה. ירדנו במדרגות ופנינו ימינה. החלטתי על המסלול הקצר, צריך להספיק לשלוש בלילה. ברחוב המקביל הסתובב לו בחור שחיפש את הכלב שלו. לא ממש יכלנו לעזור לו. עשרים דקות לקח לנו להקיף עד שחזרנו. מייד לאחר ששיחררתי את דריקס מהרצועה הוא עטף אותי. לא יודעת אם שתיתי הרבה או שזה באמת היה לי טוב, אבל זה היה, אז זה לא באמת משנה למה. עמדנו עדיין חבוקים ודבוקים באמצע הסלון הקטן, ברווח שבין הטלוויזיה לקיר. ידיו השילו מעלי את הגופיה הצמודה וחפנו את השדיים. גם המכנסיים נפלו שלל די מהר תחת הכיבוש הזוחל. מצאנו עצמו על הרצפה, מתפתלים בחום הלילה. באופן מפתיע היה בו משהו עדין, לפחות אם מסתכלים על הממדים שלו, הכתפיים, הזרועות המאסיביות, ופתאום כל כך הרבה רוך, רוך אנד רול, על הרצפה. הוא נשכב מעלי והעיניים שלו על שלי. במילימטר שבינינו ראיתי אותו מחייך, לא אומר הרבה אבל מחייך, והעיניים מפיצות חום, הרבה חום. התבוננתי בו וראיתי ילד מתוק, עדין, אוהב. יכולתי ממש לראות איך בזמן אחר וסיטואציה אחרת היינו מתחברים, ויכולתי לראות איך הייה מתאהב בי. במובן מסויימים נרגעתי ואמרתי לעצמי שמזל שיש לו ילדים, יש לו אשה.

אני חושב שהבנתי את הקשר

על מה אתה מדבר?

כששאלת אותי אם אני נשוי

עכשיו אני לא מבינה

מצטער אם זה ישמע נדוש וקלישאתי אבל את כמו שגרירות ארצות הברית. רצית לוודא שיש לי עוגן עלי ואז נתת לי את הויזה אלייך, הרגשת בטוחה שהעוגן יחזיר אותי למקום אליו אני שייך, הרגשת מוגנת מספיק כי ידעת שבבוקר אלך.

חחח.... מענין

וחוץ מזה?

אולי, אולי... כנראה שכן, ובכל זאת יש משהו בחיבוק שלך, במאסיביות של הגוף הגברי שלך, במבט שלך ובמילים שלך שגורמים לי להרגיש כל כך יפה. בטח כשאתה אוהב אתה כל כך אוהב ואני רואה איך אני יכולה להתמכר לזה: באופן שבו אתה מנסח את עצמך, במילים שזורמות ממך, בצחוק השובב והסקסי שלך ואני חושבת...שאם הייתי מקבלת אותך, או מישהו כמוך, אבל במינונים המתאימים לפיק ברכיים שלי הייתי אולי מצליחה להתמודד עם המפלצות שלי.

אני יכול להכיר לך את המפלצות שלי

אחת אני כבר מכירה

כן, גם הוא סוג של מפלצת אם תרצי

איך?

אהממ.. לא בטוח ש... את מכירה את הסיפור אני מניח

ודאי.. עף, נמס בשמש...

את רואה את זה? היה פה פעם סרטן קטן. לא סיפרתי לאבא שלי. איזה יום הוא הסתכל עלי ואמר שיש לי איזה פריחה על האף וכדאי שאראה רופא. פריחה זה שם נחמד לסרטן, או לשאריות שלו. אז גם אני, כמו איקרוס, התקרבתי מידי לשמש ונכוותי. את יודעת, חור באוזון וכל הזבל הזה... נכוויתי. אז אנשים הם השמש שלי וזה אוכל בי. זה כואב, אני שם קרם הגנה, והקרם הזה מבודד. אני לא יודע, ייתכן וזה אני ויתכן ולא, אבל עייפתי מהחשיפה ועייפתי מהבידוד. אבל... מה אני מזיין לך עכשיו פה במוח? יש קטע יפה בספר של עוזי וייל - ביום שבו ירו בראש הממשלה, בימים שלפני שירו פה בראשי ממשלה, ושם הוא מדבר על בחור שמאוד הזכיר לי אותי בצעירותי, ואולי גם היום, אחד שלא עוזב, והיום זה שונה, ואולי זה רק הערב. לא יודע. אבל הרי ברור לנו שבבוקר אני אלך, אז אין לך מה לדאוג.

היי.. עזוב, בוא למיטה, אני עייפה, רוצה לישון, כבר כמעט חמש. רק לפני שאתה בא תפתח ותסגור את הדלת בבקשה

את מחכה לאליהו או מה?

עזוב נו..סיפור ארוך, ככה מופעל המזגן אוטומטית ואני מתה מחום

בסדר... את לא איזה אורי גלר או משו אה? טוב נו, כל עוד לא תכופפי לי... ואם כבר אז רק אשים שעון כי  בשבע אני חייב לזוז.

נרדמתי עוד לפני שהתכסיתי בשמיכה. הרגשתי את הידיים שלו נכרחות סביבי וזה היה נעים. חום ידיים, רגליים, שפתיים, חום. לא יודעת כמה התלחתי לישון כשהרגשתי אותו מגשש עלי שוב. לחישות באוזן, ידיים מלטפות שהעירו אותי שוב ושוב מחדש. משהו במגע שלו כאילו כישף, עורר ואני עוד ישנה. הוא אהב אותי שוב, ברוך, בעדינות. נשארנו חבוקים עוד זמן מה כשאור הבוקר כבר מילא את החדר כמעט במלואו. הסתובבנו אחד אל השניה, אף אל אף, עיניים מחייכות בוקר טוב. אלוהים, כמה קיטשי, כמה נעים.

אני אוהב את התריסים הישנים האלה

מממ.... אני צריכה לצבוע אותם

צבעי כמו ביוון, כחול של ים

מממ....לא יודעת

את יודעת, היה לי נפלא הלילה הזה איתך. באמת. כמעט כל רגע שאני מצליח לשחזר מעלה חיוך על פני. אפילו עכשיו שאנחנו ככה, צמודים במיטה וכבר אור בחוץ. הענין הוא שבים הכייף הזה נהיה לי גם קצת עצוב, להבין, או יותר נכון להזכר כמה זה חסר לי, האושר הקטן הזה של הבוקר, להתעורר ליד מישהי עם חיוך, לחייך ולדעת שזה... אלוהי. התגעגעתי, מתגעגע לזה, מאוד.

אז...

עזבי נו

אני יכולה לראות אותנו הופכים לחברים טובים

ממ....איפה אני חותם?

אתה מקסים, יש לי פינה מאוד חמה בלב עם המון אהבה אליך

לא היית צריכה לשתות כל כך הרבה

ססססאמק

הוצאת לי המילים מהפה

אז אם כבר התפנה לך הפה...

בשמחה