למען הילדים אנחנו צריכים לקחת בחשבון[מה שאיננו עושים],גם כנשואים,גרושים –שחיינו והחלטותינו יצופו בכל מיני זמנים ויהיו על שולחן ניתוחיהם של פיות האנשים אך הפיות החשובות ביותר ,הם של ילדינו. מעטים האנשים אשר פגשתי ,שלא סיפרו גם את מה שעוללו הוריהם להם מחוץ למחמאות [שחלקם, גם את זה לא נותן להוריהם]. הקושי הגדול ביותר לגרושים,היא הילדים אשר החברה מאד דואגת לשלומם[ובצדק],אך שוכחת שההורים אשר החליטו להתגרש[וסיבותיהם עמם]-באותה נקודת זמן היו במצב ושיקול דעת שונה -אשר הביא אותם לפעול ולעשות דברים שבנקודת זמן אחרת,עם שיקול דעת יציב יותר[שהרי הגירושין ממוטטים זמנית את עולמו של ההורה]-היו נוהגים אחרת. העניין הוא שכשהילד מנתח את חייו [בגללך ובגללה-הוריו]-הוא פסקני,כואב,נחוש,חש צודק-ומכיוון שנסיונו בחיים מועט -הרי הוא אומר מטיח בך, שהוא היה פועל אחרת ואתה הרסת לו ..וכאן הוא מונה את מסכת האשמותיו. או קיי ,אתה הורה.אתה אמור להכיל את דבריו של התינוק שילדת שהפך להיות הקטגור של חייך.הוא זקוק לך -אבל גם שופט אותך ויש לציין באכזריות לא מועטה. ולא הייתי אומרת שיש לדרדק זמן להקשיב למניעך ומצוקתך וגם רצונך לומר שגם את טובתו לקחת בחשבון. ומכיוון שכולנו תלמידים בכל שלב בחיינו של החיים-הרי כמה שתאמר לקטנטן שבגר ,שגם אתה ילד של החיים,שמעולם לא ידעת איך לנהוג ולמדת מהניסיון וכו..בעיניו לפחות עד הגיל שהוא עצמו הופך לאב ואם ומתחיל לחוות את החיים וילדיו בעצמם יש להם מה לומר על התנהלותו..הרי אתה חשוף לביקורת על דברים שבאותם זמנים עם הנתונים שהיו בידך- כך הבנת שעליך לפעול. וכמו שנאמר :"אל תדון את חברך לפני שתגיע למקומו.."הכאב הגדול ביותר הוא משפטם של הילדים ולפעמים מניחים לך אותו-עם העונש שגזרו דרך המסקנות שהגיעו אליהם. ואנחנו אומרים שאנו עושים למען הילדים... |