כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מראות ומאורות - (החג של החגים 3 - 1997)

    24 תגובות   יום רביעי, 23/11/11, 20:27

    מראות ומאורות

    (החג של החגים 3 )

     

     

    מומלץ לצפות בסרטון לפני הקריאה

     

    ''


     

    השנה היא 1997- ובעוד עונת החגים ,הידועה בכינוייה 'חגי תשרי' כבר על סיפו של הזמן, אצלי דווקא מתחילה להדהד עונת חגים אחרת שמסעירה אותי יותר.


    חלפה לה שנה ואני מוזמנת, לחזור לוואדי ולהציע פרויקט חדש להצבה לקראת אירועי ה 'חג של החגים' שעומדים לבוא עלינו לטובה. כפי שכבר סיפרתי, פרויקט זה מתחיל לחקוק את עצמו בזיכרון הקולקטיבי וממשיך גם לקבע  עצמו כמסורת. כל זאת כאירוע חשוב בתרבות העיר חיפה, וכחלק מאחד הסממנים שהעיר חרטה על דגלה – איחוד, דו קיום, רב תרבויות – שלושת הדתות יחד.


    הבית הערבי הנטוש שחלונותיו אטומים, כבר הפך להיות 'המקום שלי'. לאט לאט פלשתי לעוד מקום בעל פתחים מקומרים אטומים לאורכו של קיר. ובין בתי האבן הישנים, אני ממשיכה ורוקמת את הסיפור שלי עם הוואדי. המראות עוד קיימים בי ומהדהדים אלי, ואני מושכת שובל ארוך מהפרויקט של שנה שעברה 'מראות בוואדי' אל הפרויקט החדש.


    צריך לציין שבשנים הראשונות כאשר פרויקט זה רק החל לייסד את עצמו, עדיין לא היה אוצר שקבע שם או נושא מרכז. כל אמן יכול היה לבחור לעצמו את הנושא האישי שלו. רעיון העל היה וכלל בתוכו מספר מרכיבים;  שילוב ואיחוד בין החגים של הדתות השונות, עבודה בתוך מקום חי ותוסס, המסר הכללי הוא של דו קיום ושבת אחים ובני דודים גם יחד, והשכונה הערבית בלבה של עיר שמסמנת ומסמלת את המפגש. בלב הרעיון עמדה המחשבה שהאמנות יכולה לסייע לפיוס ולהדברות.


    זה מה שלווה וטען אותי כאשר תכננתי את יצירתי.  תחילה, כזכור (בשלב הראשון בשנה הקודמת), קלטתי את המראות, שיקפתי אותם, חיברתי אותם אחרת ומחדש, העצמתי אותם, הכלתי אותם אלי וביקשתי להעבירם גם לאחרים. והם שם. המראות הנראים, המראות המתגלים, המראות הפיזיות ששתלתי בוואדי, המראות שהתחלפו – חווית המראות שהציבו אותי כמו אותה עליסה בארץ המראות. ואני בוואדי.


    בשנה זו ביקשתי להתמקד בנושא 'האור'. חשבתי על כד השמן שמסמל את חג החנוכה, חשבתי על עץ הזית שמצד אחד הוא זה שמספק את השמן , ומצד שני מסמל את הכפר הערבי ואת מסיק הזיתים, ומשחשבתי על עץ (הזית) המשכתי משם לחשוב על עץ האשוח המואר של חג המולד – שהרי בחג של החגים עסקינן והחגים הם חנוכה, חג הקרבן וחג המולד.


    זה הקשר ששרטטתי לי בעיני רוחי, ומכאן יצאתי לעבודה. השתמשתי באותם "חלונות" צבועים בכחול שאתם עבדתי בשנה הקודמת. כלומר מבנים מדיקט דמוי חלון מקושת ועליהם מקובעות מראות שמעוותות מעט את מה שנשקף בהם ומהם. בחרתי אובייקט שמסמל את כד השמן ואת הכפר הערבי – כדי חרס קטנטנים.


     

    http://cafe.themarker.com/image/2435389/

    מתוך 'מראות ומאורות' - החג של החגים 1997 - נורית צדרבוים

     


    את הכדים חיברתי לחלונות ברצף ובצורה שיצרה מעין אורנמנט קישוטי. כך קיבלתי אוסף של כדים ערוכים בסדר מופתי על חלונות הראי. הכדים השתקפו במראות ובכך הכפילו את עצמם. ובעוד הכדים מביאים מראה חדש לוואדי, ומשתקפים לעצמם במראה שעליה הם שעונים, הם יוצרים מתווה על מראות הנוף שנקלטו במראה והתעוותו.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2435395/

    'מראות ומאורות' - החג של החגים 1997 - נורית צדרבוים



    מוטיב הכד מחבר , הוא מהדהד גם לכד השמן הידוע של חג החנוכה, גם לעבודת החרסים שנעשית בכפרים הערביים. באופן עריכת הכדים מאזכר בו זמנית גם את הקישוטיות של העץ של חג המולד וגם את צורת הקישוט שמאפיינת את עמי המזרח, 'הדגם שחוזר על עצמו' סוג של קישוטיות אורנמנטלית. כך ביקשתי בדרכי שלי לאחד בצורה ויזואלית את השילוב והאיחוד בין הדתות – בחג שאמור להיות אבי החגים.

     

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2435691/

    'מראות ומאורות' - פרט - החג של החגים 1997 - נורית צדרבוים


    באותו זמן גם חשבתי על מאמרם החשוב של חז"ל "המדליק נר מנר זה דולק וזה אינו חסר". לפיכך קראתי לעבודה זו מראות ומאורות. המראות הם הירושה שהבאתי אתי מהשנה שבה קבעתי את מקומי בפעילות בוואדי, ואליהם הצטרפו המאורות – כלומר האלמנטים והסמלים שאמורים לציין באורח כלשהו את אווירת האור של החג, כמו גם אור במובן של טוב ושלום ודו קיום – שכן זו תהיה באמת היציאה מחושך לאור.


    היו גם כאלה שלחשו על אזני שבאופן חתרני אני רוצה להביא כאן בשורה שהיא בבחינת 'אור לגויים', שיהיה אמרתי, שהרי אינני אחראית לפרשנויות השונות שהטקסט שלי עשוי לקבל, ולהיפך כל פרשנות מבחינתי מרחיבה את הטקסט ( ואני מתייחסת גם ליצירות אמנות כאל טקסט, וגם לתופעות).


    באותה שנה התאפשר לי להציג בו בזמנית גם במרחב החיצוני, כלומר בשכונה, וגם בגלריה שנמצאת בבית הגפן. שם הצגתי עבודה שמורכבת משקפים שעליהם הדפסתי דימוי של עץ. ושוב ברצף, כמו 'דגם שחוזר על עצמו' הצבתי שקף ליד שקף כאשר הדגם (עץ) הוא אותו דגם. גם כאן העץ מהדהד לעץ הזית הערבי ישראלי, לשמן של חג החנוכה, ולעץ של חג המולד. את השקפים חיברתי מעשה שטיח באמצעות חוט אדום, יהיה זה חוט השני שמקשר בין החלקים השונים, בדיוק באותו אופן שבו אנו מבקשים לקשור בין עמים, דתות, אנשים ולבבות.


     

    http://cafe.themarker.com/image/2435401/

    "ותאשור יחדיו' - החג של החגים 1997 - נורית צדרבוים ( העבודה בשלמותה)


    חשוב לציין שעבודה זו כבר הוצגה קודם לכן בתערוכה קבוצתית (חתרנית משהו) שנקראה 'קו אדום קו ירוק' - לכאורה אלה הם מושגים משפת הציור קו וצבע, אך בו בזמן הם מהדהדים לגישות ומחשבות פוליטיות 'הקו הירוק, האם הוא קו אדום? בחרתי להציגה כאן, בגלריה, בחג של החגים כעוד אמירה שמתייחסת לעניין הדו קיום.

     

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2435404/

    "ותאשור יחדיו" - פרט - החג של החגים 1997 - נורית צדרבוים


    העבודות שאנחנו (האמנים) יוצרים בוואדי, אמורים להישאר שם במשך כל השנה, עד האירוע של השנה החדשה. הם הופכים להיות חלק מהחיים בוואדי, חלק מפניו של הוואדי. הם לא מוצגים שם בבחינת אורח מזדמן שמקשט סביבה ונעלם לאחר פרק זמן. הם שם ובכך הם מעמיקים ומחזקים את האמירה של אירועי החג של החגים. הם מהווים מעין סמל, ונוכחות לתפיסה, לחלום, ליעד ולעשייה.


    והנה מסתבר לי, ביום מן הימים, שהיצירות שלי ממשיכות לעבוד, לחיות (או למות) וזאת גם כשידיי כבר לא עסוקות בהן. אמרו שיש ליצירה חיים משלה, והנה התגלה איך ובאיזה אופן התנהלו חייה של יצירתי זו.


    יום אחד הוזעקתי, בטלפון, להגיע לוואדי. הייתה שריפה (ריב שכנים כל שהוא. ריב שלא שייך לדו קיום היהודי ערבי, ריב ששייך לאי קיום בין ערבי לערבי). עבודותיי (החלונות הכחולים המקושתים והמקושטים – עלה כדים שבהם ועל שאר קישוטיהם) עלו באש.


    התגרה הביאה עמה הצתה, וההצתה פשטה הישר אל העבודות שלי שהיו מקובעות בקשתות שהיו לאורכו של קיר חומה. כשהגעתי פגשתי אודים מוצלים מאש. המראות אוכלו ונעלמו, הכדים התפוצצו, לוחות הדיקט נסדקו ופיח שחור כיסה את העבודות.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2435478/
     

    "אוד מוצל" - החג של החגים 1997 - נורית צדרבוים


    עמדתי נדהמת מול המראות החדשים. לפתע הסתבר לי שהשם 'מאורות' שנתתי לעבודה קיבל תפנית חדשה ומימדים חדשים. לפתע הוברר לי שגם האש שפשטה בעבודות אלה ונגסה במראות, סוג של אור, אור שפשה מן האש, אור שיצר מראות אחרים. אור שלימד אותי בפעם האלף שלמטבע באמת יש שני צדדים.

    צילמתי את המראה החדש שהתקבל, והשארתי את החלקים השרופים למשך שנה שלמה באותו מקום עד לשנה שאחריה, שבה יהיה עלי להכין עבודה חדשה.

     

    http://cafe.themarker.com/image/2435417/

    "אוד מוצל" - החג של החגים 1997 - נורית צדרבוים   

     

    רשימה זו מתכתבת גם עם שירי 'אוד מוצל'

     

    ניתן לצפות באסף התמונות בגלריה כאן

     

    ניתן לקרוא חומרים נוספים גם באתר שלי 'נוריתארט' לחץ כאן


    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/11/11 19:31:
      ג.ע. 2 - אהבתי כמובן את דברייך ותודה. וצחקתי במיוחד כאשר דברת על עניין השריפה, ואכן צדקת. לא התרגשתי מהשריפה ולהיפך, ראיתי בתוצרים שנשארו לאחר השריפה יצירה בפני עצמה. צדקת ואכן למדת להכיר אותי. תודה שאת מבקרת בפינות שלי בעקביות.
        26/11/11 19:29:
      רפי יקר, תודה
        26/11/11 19:29:
      אבי ידידי, תודה ותודה
        26/11/11 17:32:
      וואי, איזו תערוכה מקסימה. ממש אהבתי. במיוחד הצבע הכחול העז הבוהק והסדר המופתי של שאר המוצגים. כל אלו עשו לי ממש נעים בעיניים, אבל אי אפשר להתעלם גם מהמחשבה על כל פרט ופרט בדרך ליצירה ועל הצורה בהם בחרת לחבר בין כל הדתות. באמת מחשבה מקסימה. הקשה מכל הוא מה שמובא בסוף הכתבה, שתערוכה כזאת יפה "הלכה לעולמה" בטרם עת, וגם לא איפשרה לך לשמור אותה, אם כי כמי שכבר מכירה את הרפרטואר שלך אני יודעת שהיא בוודאי היתה משנה פניה בכל מקרה, על ידך (נגרסת, נשרפת ומה לא?). קראתי את שירך "Fאוד מוצל" לפני שקראתי כאן את הבלוג, וכתבתי לך שם שזה מתחבר לי לשריפה בכרמל, וזאת למרות שלא ידעתי מאום ממה שכתוב כאן. והנה, עכשיו, כשאני קוראת, אני מגלה שאכן מדובר בשריפה (גם היא, מה לעשות, בכרמל, אם כי שריפה אחרת). בכל זאת, למרות שאני יודעת שהיית משנה את התערוכה והופכת אותה לתערוכה חדשה, הקטע האחרון עשה לי ממש עצוב. מחכה לבלוג הבא שלך, ג.ע.2
        26/11/11 16:45:
      פוסט מושקע כל הכבוד ...
        25/11/11 23:38:
      יופי של פרויקט, הפקה רצינית כך גם הוידאו!
        25/11/11 09:41:
      מגוון מרתק של מחשבות ועשיה וגם ספור מצוין:) תודה נורית.
        25/11/11 09:16:
      שולה יקרה. תודה על דברייך. אכן כאשר בחרתי את מוטיב האור לא צפיתי שהוא ירחיק לכת עד לאש. לכן גם אמרתי שליצירות יש חיים ( או מות) ותכניות משלהם. שנים אחר כך ( אם זכור לך) עסקתי גם אני בשרפת עבודות ואז זה היה מבחירה. בכל מקרה, אני מודה שאני אהבתי את היצירות האלה ( בוואדי) גם במראה החדש, האחר והמפויח שלהם.
        25/11/11 09:14:
      תודה מילינה. יפה אמרת. והרי זו באמת כוונת הפרוייקט שעוד הלך והתעצם עם השנים.
        25/11/11 08:49:
      רעיונות ועבודות מרשימיות. אמנם יש קשר בין אור לאש- אבל חבל שנשרפו.
        25/11/11 07:15:
      פרויקט הדו קיום נפלא ,עבודות מחברות ,מדברות בכמה שפות ומשתלבות נהדר בנוף
        24/11/11 15:10:

      דודי היקר. קראתי בעניין רב את דברייך. אין ספק שאתה מעמיק קרוא ואף מבין וגם מאיר באור נוסף. אהבתי מאד את האופן שבו אתה רואה את הדברים, ואחר כך גם אומר אותם כאן. אמרתי לך שאתה פילוסוף של החיים. שימח אותי כמובן לראות שאתה זוכר את תגובותיי "הקטנות". בודאי יעניין אותך לדעת שהעתקתי את תגובתך זו לאתר שלי, למקום שבו אני מציגה את הפרוייקט הזה.

      והנה אם תרצה להציץ באתרי ולראות את תגובתך שם לחץ כאן

        24/11/11 14:44:
      תודה רחלי. תודה שהצצת וביקרת. תודה על הכוכב. ואכן, מסכימה אתך אני חושבת תמיד שהכל תהליכים, התכלות מביאה להתגלות והרס יכול גם להוליד צמיחה חדשה. תודה
        24/11/11 14:29:
      נורית היקרה, הצצנו ולא נפגענו. חבל שכך עלתה בעשן יצירת אומנות, והנה מתוך האוד המוצל פרחה משמעות חדשה. כל הכבוד !
        24/11/11 13:58:
      נורית היקרה,כתבת על "דו- קיום,ראיתי גם תלת-קיום. יש באפשרות לראות בעבודתך,כיווני דעות ומחשבות שהיו והשתנו עם הזמן, אם זה הטבע שעשה או האדם. האופטימיות שהתחלפה בפסיביות (שריפה) והאכזבה שלך ממה שעשית הכול ירד לטמיון. לאחר ההלם! החלטת על שנה של אבלות אומנותית, הזמן של חשיבה יעשה את שלו ואת תמצאי את הדרך חזרה ליצירה מתאימה... לגבי קו אדום-קו ירוק. רעיון מבריק שטומן בתוכו מחשבות על דו- קיום,התחיל כקו דיאגרמה ליניארית, ביחסים בין עמים. לפתע !משום מקום הופיעו פיקים קטנים שהתעצמו ושברו את הקו... וסימנו את בואה של הסנונית הראשונה לאי הצלחת הדו- קיום. השתייה של שמפניה בסוף הקליף, מסמן על כיוון של התחדשות או של פיוס ובנייה מחודשת אולי במתכונת חדשה... מעיין מחזוריות ביחסים הבלתי נגמרים... " המדליק נר מנר זה דולק וזה אינו חסר". זכרתי. אהבתי
        24/11/11 13:26:
      תודה יהל.
        24/11/11 13:23:
      מדהים
        24/11/11 11:39:
      תודה רות
        24/11/11 11:39:
      תודה לך אביבית
        24/11/11 11:17:
      יופי של עבודות והסבר. תודה
        24/11/11 11:07:
      תמונות יפות מאד
        24/11/11 10:01:
      תודה גלי על הכיכוב
        23/11/11 21:06:
      תודה לורי על הכיכוב
        23/11/11 21:06:
      תודה אנטון על הכיכוב

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין