יש את הימים האלה בוושינגטון, שכל העולם יכול להתפוצץ, הרפובליקאים יכולים לגדף את הנשיא עד מחר, פוטין יכול לשחרר הצהרות לוחמניות כמה שבא לו - הנשיא עסוק בדברים חשובים יותר. כמו, למשל, חנינת תרנגול ההודו הלאומי לקראת חג ההודיה.

זה נשמע פשוט, אבל הו, כמה שזה לא. קודם צריך להביא כלוב עם תרנגול ההודו - על זה מופקדים כמה גברים חסונים ומעונבים. אחרי זה צריך להביא את התקשורת ולתקוע אותם חצי שעה להמתין מתחת לגשם ולצלם מרוב שעמום את העוזרים מנסים לתקן את המיקרופון, ואת פנס הענק מעל דוכן הנואמים של הנשיא, שתלוי על שרשרת שמתנדנדת, ולו אני הייתי אובמה, בחיים לא הייתי נעמדת תחתיו.

כשפיט סוזה, הצלם של אובמה, יוצא מהבית הלבן, זה אומר שהנשיא יוצא עוד חצי דקה

סוף סוף אובמה מגיע בליווי בנותיו מליה וסשה,

ומכריז שזה אחד הימים הטובים ביותר בשנה להיות אמריקאי, יום של ברכות ובילוי של זמן עם אלה שאוהבים. אבל, הוא

מודה, זה אחד הימים הגרועים בשנה להיות תרנגול הודו. (תרנגול הודו בוודאי מסכים אתו).

"מקרה יוצא דופן הוא שתי הציפורים שהצטרפו אלי היום, שלום וחירות", מכריז אובמה.

השלום כנראה לא מרגיש כל כך טוב, כי לא מביאים אותו לבמה.  כמה סמלי.

"לאחרונה קיבלתי כמה החלטות שאינן דורשות את אישור הקונגרס, הנה אחת מהן - איננו יכולים לחכות לתת חנינה לעופות

האלה. באמת. אחרת הן יסיימו לצד פירה".

הבנות של אובמה לא נראו ממש מאושרות במעמד הזה. אולי קצת נמאס להן מהארועים האלה. 

"כשאנו מתכנסים סביב השולחנות שלנו מחר לחלוק את פירות הברכות, הבה נזכור, מה זה אומר. בואו נהיה אסירי תודה על מה שיש לנו ונזכור את אלה שיש להם פחות. ובואו נודה לאלה שלא יכולים לבלות את החג עם משפחותיהם - במיוחד החיילים שלנו. אני רוצה להודות לכל הגברים והנשים שלנו במדים ומשפחותיהם על השירות יוצא הדופן שלהם והמסירות".

ואז הנשיא מנופף קצת ביד מעל תרנגול בשם חירות, ומעניק לו חנינה".

(אני די בטוחה שלרעייתו של ג'ונתן פולארד אסתר שהגיעה השבוע לארה"ב היה הרבה מה להגיד על חנינה לארבעה פושעים השבוע ושני תרנגולי הודו, בזמן שבעלה סוגר 27 שנים בכלא).

משפחתו של ריצ'רד הויזינגה, החוואי ממינסוטה שתרמה את התרנגולים מתייצבת על הבמה, קורנת. 

ואז כל שאר האורחים רצים להצטלם עם התרנגול - למשל, הילדים האלה שגידלו אותם - 

לא לכל העופות היה מזל - שני עופות אחרים, שלא זכו לקבל שם, נלקחו היום על-ידי המשפחה הראשונה לבנק המזון המקומי שעוזר לעניים. 

עוד ארוע של השבוע שניער קצת את העיר הסתווית - כחמישים מפגינים וול סטריט שצעדו במשך שבועיים מפארק זוקוטו בניו-יורק לוושינגטון, הגיעו ביום שלישי העירה. היום הם כבר נרתמו לפעילות - קרי, צעדות מחאה ברחבי העיר והפגנות בבנייני הקונגרס.

המפגינים מחבבים במיוחד "לכבוש" את בניין הארט של הסנאט,

כי המשרדים בו שקופים וניתן להציץ מהם החוצה, להבדיל מהלשכות הסגורות בבניינים האחרים, - כלומר,

הסנטורים ששומעים צעקות יכולים פשוט להציץ מהחלון, לבדוק מה קורה למטה (אבל לרוב הם לא עושים את זה).

הצעדות של "לכבוש את די-סי" זה מחזה די הזוי. תשע ניידות משטרות ושלושה אופנועי משטרה מלווים פחות מ-20 מפגינים שצועדים על הכביש, וכך כל יום. בעיריה אומרים שהמחאה כבר עלתה לקופת העיריה בסביבות מיליון דולר. השאלה אם זה באמת מזיז למישהו. 

בו האן בן ה-29 בא לצעקו בבניין הסנאט ש"אנחנו 99%, הלאה עם וול סטריט והממשל! להחזיר את כל החיילים הביתה!"

על מסלול הייסורים בדרך לוושינגטון הוא סיפר : "זה היה קר, גשום, לילה אחד היתה סופת רעמים, אבל האנשים שפגשנו בדרך היו מדהימים. היו כאלה שפשוט הוציאו כסף מהכיס שלהם ונתנו לנו. היה אחד שפשוט הוריד את החולצה ונתן לנו להחליף חולצה רטובה. וזה לא בהכרח היה בגלל שהם הזדהו עם המטרות שלנו, הם פשוט התרגשו מזה שלמישהו יש אומץ לצאת במחאה. אני החלטתי להצטרף לצעדה כי הרגשתי בלב שזה רגע רוזה פארקס שלנו (האשה האפרו-אמריקאית שסרבה לפנות מקום באוטובוס שהיה מיועד ללבנים בתקופת הסגרגציה). כמוהה, אנחנו לא יודעים מה זה ישנה, אבל זה בטוח יזיז משהו. אם לא עכשיו, אז מתי? "

עכשיו האן אוסף קבוצה לצעדה הגדולה הבאה. "עוד לא החלטנו לאן. יש לך רעיונות?"