סוס הפרא שלי הצמיח כנפיים חזקות אני האצילית, אדומת הרעמה רעיתי באחו הקדוש עוד האש זורה בי אי שקט, מרחבים נותרו עוד לכבוש. תלינו את הפרסה, נחיריו התרחבו קלעתי ברעמתו אהבה טיפות זיעה מבועתת זלגו על לחייו האכלתי אותו אגסים שקהו לו כבוסר יצא כעסו כאד מנחיריו ,כאבו שריריו ממאמץ הרסן וגבו מעצמת המבחן.
הודיתי על כל כפיס שנכנס בין פרסותי הוא היה לי רעב גלוי על פנים מאורכים ושיר על רקיעים שעטף אותי חום. הניצוץ בעיניים זהר בדרכי על אדמה מאובקת וכבר הייתה רעמתו חיוורת.
|