כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    פרטי ומוסדי בחינוך

    0 תגובות   יום חמישי, 24/11/11, 09:08

    השאלה מי אחראי להצלחת הילדים בבית-הספר תלויה ועומדת בין המורים להורים כבר יובל שנים. לאחרונה הביא דה-מרקר (21.11.11) מאמר מאת תום פרידמן הקורא להורים להיות "טובים יותר", כשהוא מתבסס על מחקרים עכשוויים בנושא מעורבות הורים בחינוך הבית-ספרי. אבל זה אינו חדש. כבר ב-1966 הציג הסוציולוג ג'יימס קולמן (James Coleman) את חשיבותה הקריטית של הרשת המשפחתית והקהילתית להישגי התלמידים, במחקר שעורר בשעתו התרגשות רבה. הוא השתמש במונח "הון חברתי" ומימצאיו, שאותם חיזק במהלך השנים, הדגישו במיוחד את השפעת המצב הסוציו-אקונומי על ההישגים. קולמן ביטל במידה רבה, על פי טענתו, את יכולתו של בית-הספר להשפיע על הישגי תלמידיו, בהשוואה להשפעת הסביבה שממנה הם באים. מאז מחקריו, הדיון על הורים או מורים אינו חדל וספרות עניפה התפתחה אודות האינטראקציה בין שני הגורמים.

     

    המחקרים שמביא עכשיו פרידמן שייכים לסוג הדיון הזה, אלא שאצלו הגורם החברתי-כלכלי מובלע. המחקר של צוות פיז"ה (במסגרת OECD) הדגיש את מעורבות ההורים בכיתה א', אבל ציין השפעות חשובות גם בשנים שאחר-כך, כולל כיתה י' שנבדקה במיוחד.

     

    הורות היא דבר שיש בו חוסר איזון: סמכות מלאה לעומת אחריות מוגבלת. אין – למעט סין – הגבלה על עשיית ילדים, אבל גם אין יכולת לחייב את ההורים לאחריות מובנית על גידול הילדים שעשו. מצב בעייתי זה מגלגל לפתחנו את סוגיית ההכשרה של הורים להורותם ואת הגורם המוסדי שאחראי לכך. בית-הספר הוא הגורם היחידי שבאפשרותו לנהל הכשרה מתאימה עבור כלל ההורים, אבל רק חקיקה יכולה לממש אופציה כזאת. מבלעדיה אין כאמור אפשרות לחייב את ההורים ליטול אחריות להתפתחותם הקוגניטיבית והרגשית של הילדים הקטנים.

     

    זה באשר לצעירים, אך כשבוחנים את המצב לגבי הגדולים יותר, עולה בעוצמה בעיית הסמכות המתרופפת של הוריהם. אבדן הסמכות הוא כללי, אבל אין כמו בעיית הסמכות ההורית הנחלשת לפגוע בילדים. הסיבות להתרופפות נעוצות בעיקר במידע בלתי-מוגבל שעומד לרשותו של כל פרט, ומידע הוא כוח. במובן זה הילדים "יוצאים לעצמאות" בגיל צעיר מאד, ללא השוואה לעידן של טרום תקשורת ההמונים והאינטרנט: הם "יודעים לבד" ואף אחד לא יגיד להם.

     

    נקודה זאת מחזירה אותנו אל הקשר שבין ההורים/קהילה לבין בית-הספר. הרצון לחזק את סמכותם של המבוגרים מחייב "ברית" ביניהם. התנאי שיכול לאפשר לבית-הספר לסייע להורים הוא כמובן – רמת הסמכות שיש לו עצמו. סמכותו של בית-הספר הישראלי היום היא חלשה, וזה מתבטא ביכולתו המוגבלת לטפל באופן אפקטיבי בנושאים חברתיים-אישיים ובהשכלה רלוונטית של תלמידיו. הסיבה היא כפיפותו המוחלטת-כמעט להנחיות ובחינות מלמעלה, ולמיעוט האוטונומיה הנתונה לו. אוטונומיה כלפי תכניות לימודים, שיטות פדגוגיות ושיטות הערכה היא-היא הבסיס לסמכות, שתאפשר אחר-כך מתן סיוע להורים לסייע לילדיהם.

     

    ובכן, הסיכוי של החברה הישראלית לקדם את הישגי התלמידים, במישרין או באמצעות תמיכה בהורים, תלוי ברביזיה מרחיקת לכת במערכת החינוך כולה: ביטול מרבית הבגרויות, מתן אוטונומיה רחבה לבתי-הספר להתאים עצמם לתלמידים, ודרישה מעוגנת בחוק לשילוב ידיים בין הפרטי למוסדי. בלי אלה הקריאה של פרידמן להורים לא תועיל, ולעומתה יוסיף לעלות השימוש בריטלין כמזור בלעדי לקשיים לימודיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין