כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      1/3/13 10:52:
    נהדר! תסלחי לי שאני באופן אישי לוקחת מכאן את השוטר אזולאי :)) אולי גם קצת בגלל השיר הנפלא ההוא. ושייקה אופיר אחד המופלאים (לטעמי). תודה. גם על הזכרונות.
    0

    מבורקס לקאלט

    1 תגובות   יום חמישי, 24/11/11, 09:22

    מבורקס לקאלט

    "סלאח שבתי" הוא סרט הבורקס הראשון, הוא נעשה באופן מפתיע ע"י אשכנזי, אפרים קישון. כאמור, מפיקי הקולנוע שראו את ההצלחה ההסטרית לה זכה הסרט, רצו גם הם להביא מיליוני אנשים לקולנוע, וחיפשו את "הנוסחה", מה "דגדג" לאנשים, מה גרם להם לשלם כדי לצפות בסרט, לפעמים שוב ושוב.

     התשובה שלהם לשאלה זו (שאלת מיליון הדולר) הייתה שהקהל (כנראה רובו מבני עדות המזרח, צעירים)מאד אהב לראות את הדמויות על המסך. למזרחים לא היה כל ייצוג בחברה, לא בשמות רחובות, לא בתוכניות הלימודים, ודאי שלא בטלויזיה, שלא הייתה אז (1964), וגם לא במוזיקה. מאוחר יותר, כשהתחילו שידורי הטלויזיה, לא היה כל ייצוג למזרחים בהם, ומי שרצה לשמוע מוזיקה מזרחית, היה צריך לנסוע לתחנה המרכזית, לקנות קלטות של מוזיקה כזאת (בהנחה שלא התבייש מהשכנים). הקהל הצעיר הזה, מאד נהנה לראות דמויות כמוהו על המסך, אמנם נלעגות, סטריאוטיפיות, אבל לפחות ייצוג מזרחי כלשהו. ומה שחשוב, תמיד בסרטים האלה המזרחי היה מצליח לעבוד על האשכנזי, ובסוף גם להתחתן עם הבת שלו - סרטים רבים מסתיימים בחתונה, וכמובן הדור הבא לא יהיה אשכנזים או מזרחים אלא ישראלים. החתונה היא כמובן סימבולית - איחוד בין חלקי העם.

    בסרטים האלה האשכנזים מקושרים לממסד, יש להם מקצוע כמו רופא (גדעון זינגר משחק את התפקיד הזה בסלאח שבתי, ב"רק היום" ובעוד סרט אחד לפחות), פקיד בכיר בעירייה, וכו'. הבתים גדולים, מרווחים, כמעט תמיד יש עוזרת בית, כשמראים את הבתים של האשכנזים שומעים ברקע מוזיקה קלאסית, יש מעט ילדים או בכלל לא, האשכנזים הם אנשים קרים, צבועים.

    לעומת זאת כשמראים בית של מזרחים (פעם קראו להם ספרדים) הבתים קטנים, האיזור הוא שכונת עוני, יש הרבה ילדים, יש מוסיקת רקע רועשת. למזרחי אין מקצוע (סלאח שבתי מחליט שהוא סנדלר, כי זה נראה לו מקצוע טוב), הוא שתיין, אוהב עראק (אריה אליאס מאייש את המשבצת הזאת).

    ההמונים שנהרו לבתי הקולנוע, מצאו סרטים שהיו דומים לסרטים שהיו רגילים לצפות בהם, מלודרמות כמו הסרטים המצריים ששדרו בימי שישי בטלויזיה, סרטים אירניים, תורכיים, הודים, וכיו"ב. אלה היו סרטים שהיו רגילים אליהם ואהבו אותם. חוץ מזה אהבו לראות את עצמם על המסך. עדיף ייצוג מעליב משום ייצוג. אמנם המזרחים שהוצגו היו בטלנים, שתיינים, עילגים, (כולם חיקו את חיים טופול בסלאח שבתי והתוצאה היא דיבור עילג, לא אמין), כאמור, ייצוג מעליב, אבל יותר טוב משום ייצוג.

    והכי חשוב, בסוף הסרט, המזרחי היה עובד על האשכנזי, ומנצח אותו. וגם מתחתן עם הבת שלו, מה שלא קרה אז הרבה במציאות. מפיקים רבים קפצו על המציאה, רובם ככולם היו אשכנזים. מנחם גולן, בועז דווידזון, אלפרד שטיינהרט, כולם רצו שהסרט שלהם יצליחו כמו "סלאח שבתי". אבל בסרטים שלהם בד"כ לא הייתה סאטירה חריפה על הממסד כמו בסלאח שבתי. כזכור, אפרים קישון "יורה" בסלאח שבתי על הרבה מטרות: על הקיבוץ השכן, על שוחד הבחירות שהיה נפוץ בארץ, (מפלגות שונות היו מגייסות לצידן באמצעות שוחד את האש החזק במעברה כדי שהוא והחמולה שלו יצביעו עבורן), על מבצע הייעור ועוד. לכן, לסלאח שבתי יש ערך מוסף על סרטי הבורקס שהיו הרבה יותר שטחיים לעומתו ובד"כ לא הייתה בהם סאטירה כזאת.

    כמה מילים על אפרים קישון: נולד בשנת 1924 בהונגריה, סופר, מחזאי תסריטאי ובימאי קולנוע. זוכה פרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה בשנת 2002. קישון נולד בשם פרנץ הופמן, בשנת 1944 נכלא במחנה ריכוז בהונגריה, ונמלט במהלך העברתו למחנה השמדה סוביבור. הוא סיפר כי חב את חייו לאדם שלימד אותו לזייף חותמות רשמיות באמצעות דיו. הוא עלה לארץ עם אשתו הראשונה בשנת 1949, וכשהגיע לנמל חיפה, פקיד הסוכנות שינה את שמו, מיד עם הגעתו מ"פרנץ קישהונט" לאפרים קישון, כך, במחי כתיבה של פקיד סוכנות בנמל, אדם היה צריך לזרוק שם, זהות, עבר ולאמץ מיד זהות חדשה.

    לאחר שגר במעברת שער עליה (וקיבל השראה משכנו לדמות של סלאח שבתי) הוא עובר לקיבוץ כפר החורש. החברים בקיבוץ מאד התפלאו מדוע העולה החדש עם המבטא ההונגרי, מתנדב כל חצי שנה להיות סניטר (ניקוי בתי השימוש של בול פגיעה). הסיבה לכך הייתה שעבודה זו גזלה ממנו חצי שעה ביום ואת שאר הזמן הוא הקדיש ללימוד עברית. תוך שנה הוא כתב רשימות לעיתון "אומר" לעולים חדשים ומאוחר יותר

    היה לו טור במשך עשרות שנים בעיתון מעריב. הוא הרגיש תמיד דחוי ע"י הממסד הישראלי, וזכה למעין ריהביליטציה כשכתב, יחד עם ירון לונדון את הספר "דו שיח ביוגרפי" בתחילת שנות ה90.

    מנחם גולן סיפר שחיים טופול פנה אליו, וסיפר שלו שיש הונגרי אחד שכותב מערכונים ללהקת בצל ירוק, והוא רוצה לביים סרט. למנחם גולן לא היה אכפת להפיק את הסרט ולא לביים אותו, הוא הקים את חברת הפקות וקרא לה "סרטי נח" ע"ש אביו. אפרים קישון הרחיב מערכון שכתב ללהקת בצל ירוק לתסריט לסרט, חיים טופול, שהיה אז בן 28 והיה בין מפיקי הסרט נבחר לשחק את התפקיד הראשי, לשם כך הלך עם השחקנים למעברה וכך עבדו על הכניסה לתפקיד, והשאר, הסטוריה.

    מלבד סלאח שבתי קישון עשה את הסרטים ארבינקא (1967), תעלת בלאומילך        (1969) השוטר אזולאי (1971) והשועל בלול התרנגולות (1978). זכה פעמים בפרס גלובוס הזהב על סלאח שבתי, ועל השוטר אזולאי, היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר על סרט זה.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל