א
שהנתיב ישוב ויאכוף דרך
על ארץ ותעלה השאלה ותעיב קירות הלב יזובו טיח פריך,
על שיח ועץ השדה וטיב האדם התהיות יהמו ויתחמו מדרכת בפלך רחוב
עזוב ה-מודה באותות ומופתים באשמות ששם עודה אם האהבות בסמטאות מחפשת את ילדיה
בלב פרוור עזוב פורשת ידיה לאנחות
אז אולי יעופו אבני השפה לעבר כל הרוחות ויתחמו עוד גדה במדרכת בשפה רפה, בהצטלבות פינת הבשמים לאורך מבואות השנים מה עלה מהטיט מה
מהלבנים
והחומות הנפולות מה היו הכוונות
שנתנו בהן שמות
שנכתבו על שפת החופים החולפים ;כיסופים מנפשות
תועות בעוד העיניים ממתינות לאות ששממית תתחפר בדיונות
ללא רודפים ותיעזב סתמית
אז לנגד יקשרו הטוטפות
יספרו לעיניים העצומות
את תולדות הדתות והאותות
האמונות יבשרו מי שמע בלי עיניים
מי שתק בלי אוזניים
מי ראה בלי מישוש ידיים
מי נגע רוחף על דרך בלי שכפות הרגליים יעלו אבק ויראו מבעד הסדק הדק
שם יכלה הקול לעלות
לנגד עור ונשל ומעוף ושפתיים חתומות
פה ימלא חותם ממכתם
הכל ישתוק השקט ירעש
הארץ תלחש
באחת רוח על המוץ והקש והקוץ
תסער
האדמה תחשוף בצבע
מקצה ועד קצה סוף
תנפה שכבות
כאובות ב' בשפת חוף המילים האחרונות
במחזוריות על חלום ושיברו
ינפנף אגודל היד בתנועה טועה
לשוב לכת מחלום ומה שלום ומלחמה
ישאיר רגע יתום חרוט על קיר
יגיד פעם הייתה פה עיר שם יהיה אפשר לצקצק בלשון
ולכרוך את הרום בתהום
לטמון דף גמרא
על התרמית והתבנית
בשעה שאומרה בתפילה
במסכה ערולה על פי המדרש והדרש והנדרש
בדיקדוק הדוק ונאמן
כמו לולב מנוער
שנעקר מלב כפות תמר
שאתרוג מהודר
יעיד על כל התרי"ג
שרפרוף כנפי שרף
יראה בעין מי שיאמין
יכין טלית מתנפנפת כדגל כחול
מוטבע על בד בלוי או יטול קורה מהיכן ולאין זה
לא יהיה חשוב שם כתב סת"ם בבית תפילין
יבשר דרך תמימים ויסיט את החול מהעיניים גם מי שלא יאמין יושר לו
שיר המעלות
לימי חולין
ג'
עכשיו יהיה אפשר להשליך מטבעות
כתר מלכות ונזר
ויתר הסמלים על הכללים
ולהגיד עזרי היה מטוב
ועד רע, בכוף ראש
לראות כיצד יום ראשון
ניברא על ארץ הדלות והעוני
שהחומר פרח כתמר
כמו שזקן מת אתמול
בקור בירושלים
הבנויה שם תישאל השאלה על מה
עולה כף הרגל יחפה
שארץ המדבר תוחמת עוד קו
לאין הסנה יגיד מכאן אוכל השיח
ומשם דיבר האדם
ד' בין הלב לבין לוחות הדעת
מלאך אחרון יחתום דבריו
את סדום איש לא יחפור
עמורה תתכסה בשכבה. כמאז שלא רואים אותם
מלבד זכר נציב מוצב צופה
מאשת לוט על מליחותה אני אגיד שהדרך הייתה תהום
מתוהו ובהו והפנים נסובו לאחור הדברים יהיו כתובים על הקיר
של עיר
שהרשות הייתה בה נתונה
והלב התקשה ללוחות
ולא נשרה משם הברת דיבר
ולו אחת שנעזבו לעת זיקנתם
שמישהו יזכור גם אותם
ויספור
כיצד הם מתים לאור ונוכח הכפור
שמישהו מביא מתורת הנזירים
נזיד מילים ארוזות בקערות אורז
ומספר שראה אור שם הקול יהום
יהלום בשנית יתפרץ ויונח
מטוב ועד רע
בתום מנעד הד המיתרים
מתוך ההברות ינשרו הדיברות
על הדתות עורלת הבריתות
צווחת תום התינוקות
ברקבוביות תאי העור
את המוליכות המליחות
בים הנמוך בעולם כיצד המלח עודו נלחם במים
ומעלה עוד גוש בחורב
בוהק ממליחותו מבהיק
למרחוק, וודאי לקרוב אז נגיד
הייתה גם שם שארית מלכות
שקפאה מזהות מלוחה על רוחה
שעודה נושאת תואר וגוון
ושמות ומיקרא ומי קרא ומי ירא
ומי ראה
עסוקה עוד במלחמות בני חושך בבני-אור
המונחות על במות בתוככי זכרונות
ככתובים גווילים במערות קומרן על אווילים עכשוויים ששום איש לא עזב את בית אביו
וחיק אהבתו ולבש בשר כאיש תם
כולם היו חצי אלוהים
ואימם אלה קדמונית
שבמצחה קרן ונגחה ולא נצחה
את האייל
הסבוך בשיח
ה' מה עוד אגיד:
שרוח מרחפת
שהקוצים עטופים רעלת פעלולי פנים
אופפת בקו האופקים
שהמתים בקלות הבלתי נסבלת ברחובות
ללא שמיכות שהשחקים נשחקים ומכאן רואים
את רחל ששכחוה הבנים
כורעת בגד לכסות באבות בזקנים
שעוד זילות שופעת נוזלת
מקוננת במתים
ולא הגדיל להבדיל
את האור מהחושך
לתמיד
מהלבנה ממשוא פנים שמכאן עוד זוכרים את הגר הולכת
בשתיקתה המאשימה
שכאן זכרתי מה אמר אברהם לכוכבים
שגירש כך את בנו למרחבים שכלי המלחמה מונחים ריקים
והכיסים נמלאים יכולתי לספר לך על הדמים
הגלדים השלדים
עדים שתוקים ריק חמת המים נושבת
עודה בכלים תוהו שם אגיד היה רקיע וארץ
והיה בוקר וטל נופל
על עוד גופה לקול יונה שאינה משיבה
המיה ולו משב כזית
שעודה שאינה מבדילה
מלבד מלקטת נוצתה
מעורב קורא את החושך מהאור עוד יקווה השקט
ואד יברא
שיעלה רחש השכחה
על תולדות קדם אז אגיד שנית
אלה תולדות הימים העזובים
מהצלע ועד אות הקין
אקרא בבראשית
את מידות החסד והדין
ואטמין
כממטווחי קשת
מילד נטוש ומזקן
שאכן לא ימות במוות פשוט בשלישית אבין פעמיים
עד תום החושים
ומעל מראית העין את חמשת החומשים
אלמד ברביעית בערבית אספור בחברון פתיתי קור
שהרוח תהיה עומדת בחצי סהר
על צריח מסגד
אלמד בדרך העולה לבית לחם
כיצד המולד נולד מה שוויתי לנגד עיניי
מה נפלו מבין אצבעותיי
על אם הדרך לחותם מה ניקח ומה עוד נלמד
על, ומכך.
התשובות תעלינה
שארץ החול תחדל מלשאת בעול
מעגלי וגל מימי ישקוט
מלהתנפץ שוב ושוב לשונית.
מי אסף מהן את יתרת החולות
מי קבר את החלומות
ששם שיניים גורסות ינסו לפנות אבנים
מכיכר המתים
לחפש מתחת להריסות
ילדים נעדרים
אני אספור לך כמה ארצות מבצבצות מעפר היבשות כמה שקעו בנשיית השוניות
כמה חלומות נותרו בערים הקורסות . |