בחצר הבית שבו אני גר עלים מצהיבים מכסים את המרצפות, עננים כבדים מסננים אל הגן רק אור אפרפר, עצים אחדים עומדים ללא כסותם, כסאות עזובים מעלים אבק והמפה הפרושה על השולחן גוונה דכבר מזמן אבד.
וברגע אחד, תנועה קלה של עננים, שאולי התרחשה רק בגלל איזה פרפר, היכן שהוא, שלפני דקות נולד ובעוד דקות ימות, העננים מפנים לרגע מקום, לקרן שמש לחדור ולהעיר את החצר, בבית שבו אני גר, ומיד מתגלים כל הציצים שזוג עלים ירוקים ורכים כעוללים פרשו כדי לספוג קרן האור, והצהוב המשמים של השלכת, מתמלא חדווה, והאדום שהיה נחבא בצל האפרוריות, מפזז כשלהבת, ובני כנף מפזזים בין ערוגות הגן.
כך זה בחצר הבית בו אני גר, לפעמים הוא משכן לחורף קר ולפעמים הוא חגיגה סביב קרן אור אחת חמימה. |