זה כבר כמה פעמים שרציתי לראות את הסרט הזה של סקורסזה, החבר'ה הטובים, אבל אין לי אומץ.

אין לי אומץ לראות אותו כי בכל פעם שאני רק שומע את השם הזה, אני מייד נזכר באחי שאהב את הסרט.

די לי רק לראות את שם הסרט וכבר כמו אוטומט הזכרונות מציפים אותי, ואתם הכאב העצום על אבדנו של אחי ז"ל.

מי היה אחי ?

סתם בחור תמים ועדין שאתרע מזלו להיוולד ולגדול בשכונת פשע מטורפת. מקום וחברה בה חונכת שהפשע משתלם , כי הפשע זו הדרך היחידה לצאת מגזרת חיי העוני. דרך מהירה , דרך עם כבוד, דרך של גברים. ככה לימדו אותו.

אחי, כמו עוד כמה בשכונה, היה "חייל" באיזו קבוצת פשע. מוקף ב"חברים" טובים ש"נתנו לו גב" כמו שאומרים. הוא ניסה להשתקם, לצאת מחיי הפשע, לצאת מכל הסביבה, התגייס לצה"ל וניסה להיות חייל טוב, ממושמע, צייתן. לצאת מכל הראש הקרימינלי שגדלנו עליו. אחד המפקדים קלט את העניין והחליט לנצל אותו תוך שהוא מאיים בהרס עתידו של אחי. אחי הסתבך, לא הצליח להשתקם.התמוטט נפשית ולבסוף התאבד.

כל פעם שאני רואה את שם הסרט "החבר'ה הטובים" אני נזכר בחיוכו של אחי, ברגעים היפים, ברצונו לצאת מכל הפשע הזה, שיישאר רק בסרט אבל לצערי הפך למציאות טרגית עבורי.

אחי נפטר בגיל 24. בלי ילדים בלי אשה בלי שום זכר. ילד טוב שכמעט ומעולם לא היה לו סיכוי.