בפרשיות הקודמות אותן קראנו בשבתות האחרונות, עסקו בסיפור תולדות חייו של אבי האומה, במאבקיו מול עובדי האלילים שסביבו, בניסיונותיו הרבים בהן עמד בהצלחה, ובפעולותיו למען הפצת אמונת הייחוד. בפרשיות אותן נקרא מהשבוע הבא, נעסוק בסיפור תולדותיו של יעקב אבינו, בקשיים שניצבו בפניו מול אחיו עשו, מול לבן הרשע ובבניין האומה הישראלית שיצאה ממנו. בתווך עוסקת פרשת השבוע בתולדותיו של יצחק אבינו. מעט מזעיר אנו מוצאים בתורה הקדושה בסיפור חייו של יצחק אבינו. פגשנו אותו אמנם כבר בפרשה הקודמת, אבל זאת אגב סיפורו של אברהם. בתחילה בהרחקת ישמעאל ממנו כדי שלא לפגוע בחינוכו,לאחר מכן בפרשת העקדה, שהיא מסופרת כאחד מעשרה ניסיונות בהן נתנסה אברהם אבינו, ולבסוף סיפור ´השידוך´ של יצחק עם רבקה, שאף הוא נעשה על ידי אליעזר עבד אברהם, בשליחותו של אברהם אבינו.

גם בפרשת "תולדות" בה מסופר על יצחק אבינו, הרי זה בקושי ´על קצה המזלג´, כאשר רוב הפרשה עוסקת דווקא בבנו יעקב, הן בקניית הבכורה מדי עשו והן בפרשת הברכות בה מקבל יעקב את הברכות אותן ייעד יצחק אבינו לבנו עשו. בתווך מופיע סיפור אחד בלבד, העוסק כל כולו ביצחק אבינו, והוא סיפור ירידתו של יצחק לגרר בשל הרעב שפקד את הארץ, לקיחתה של רבקה על ידי אבימלך וחפירת הבארות. אין לנו כל השגה במעלת האבות הקדושים, ואין הכוונה לעסוק בדמותם, אלא רק ללמוד תורת חיים מדברי התורה הקדושה, אשר דווקא בבואה לספר על יצחק אבינו, היא ממעטת לעסוק בסיפור חייו, ומה שהיא מספרת סובב בעיקר סביב אביו אברהם וסביב בנו יעקב, והלא דבר הוא!

ברם דומה כי דווקא סיפור חפירת הבארות, טומן בחובו גילוי מעמיק באשר לדמותו של יצחק אבינו בייסוד האומה. ברור לכל כי סיפור חפירת הבארות אותן חפר אביו ולאחר מכן סתמום פלישתים, אינו עוסק בבעיות המים של ארץ ישראל... זהו סיפור מאבקו של אברהם אבינו מול גויי הארץ, במאמציו לקרוא בשם ד´ ולהפיץ את האמונה בו, דווקא במרכז האלילות שהיה בארץ כנען. בארות המים אותן חפר אברהם אבינו, היו חלק בלתי נפרד מפעולותיו של אברהם אבינו להפצת האמונה. בספרים הקדושים מדובר על עומק הכוונה באותן בארות מים חיים ו´אין מים אלא תורה´, אבל גם לפי פשוטו של מקרא, היה לבארות הללו ובעיקר לשמות שניתנו להן, חלק מרכזי בפעילותו של אברהם אבינו.

הנה כך כותב בעל "הכתב והקבלה" בעניין הבארות: "ככה עשה אברהם בבארות אשר חפר, שקרא את שמם בשם ד´, ולפי שהיתה מידתו של אברהם להשתדל בכל מאמצי כוחו להשיב רבים מעוון ללמדם דעת את ד´ ולהורות להם שאין ממשות באלילים שהיו מוטעים לעבדם, וכדי להמציא מציאות רוחנית למכחישי הק-ל, המציא תחבולה נפלאה להכניס על ידה את המוטעים אל תחת כנפי השכינה: כל באר אשר חפר, קרא אותה בשם אשר יורה על אמיתת מציאות ד´... קרא שם הבאר ´ד´ ק-ל עולם´, או ´ד´ אלוקי צבק-ות´, בזה הרגיל בפי הבריות הבאים לשאוב מים מבארו, באומרם נלכה נא לשאוב מים מבאר הנקרא כך, שנתעוררו על דעתם המשובשת ויתנו לבם אל השגה אמיתית..."

היינו, חפירת הבארות נועדה להנציח את האמונה בבורא, וכשם שקרא אברהם אבינו למקומות בהן עבר בשמו של הבורא (ד´ יראה´; ´בית א-ל´; ´ד´ נסי´; ´באר לחי רואי´), כך גם קרא לבארות בשמו יתברך, כדי שיהיה שם הבורא שגור בפי בני הארץ. כאשר נפטר אברהם אבינו, סברו הפלשתים כי בכך הגיע הקץ לאותה ´תעמולה´ שביקשה לעקור את האלילים מן הארץ, ולקרב את יושביה אל בורא העולם. לכן פעולתם המיידית היתה לסתום את בארות המים החיים הללו ולמחוק כל זכר מפעולותיו של אברהם. מחשבתם היתה כי אברהם היה תופעה חד-פעמית, בלי שיהיה לה המשך. כאן התייצב יצחק אבינו מולם כדברי הכתוב: "וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם, ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו". יצחק אבינו אינו פותח בחפירת בארות חדשים. הוא גם לא נותן שמות חדשים. הוא שב וחופר את אותן בארות שחפר אביו, ואף נותן להן את אותן שמות שנתן להן אביו, להכריז בפני עולם ומלואו: אברהם אבינו חי וקיים. הוא לא מת. יש לו המשך בעולם. זו אינו תופעה חד-פעמית שאמורה לחלוף, אלא תחילת עידן חדש בבריאה, שאמור להימשך לעד ולנצח נצחים.

יצחק אבינו היה איפה מי שעל שכמו הוטלה המשימה הכבדה, להמשיך את פעולותיו של אביו ולהבהיר לעולם ומלואו כי הפצת האמונה תימשך לעד ואף תגבר ותלך. יצחק אינו מסתפק רק בחפירת הבארות של אביו, אלא גם חופר בארות משל עצמו, להכריז כי הולך הוא בדרכי אביו ומגביר עוד ועוד חיילים על פי מידתו ומדרגתו. זהו המסר המרכזי של יצחק. יש דור המשך הצועד בדרכו של אברהם אבינו. הרי מכל אותם אלו שגייר אברהם וגיירה שרה כפי שאומרים רבותינו, לא מוצאים אנו דורות המשך, לפיכך יכלו הפלשתים ושאר עמי הארץ לחשוב כי תופעת אברהם חלפה עם מותו, ושוב אין להם לחשוש מפני הפגיעה באמונת ההבל שלהם. יצחק אבינו היה זה שהתייצב מולם בגאון ובאומץ בהכריזו כי האמונה נצחית, עד שאבימלך מלך פלשתים יחד עם פיכול שר צבאו, נאלצו להודות בפה מלא: "ראה ראינו כי היה ד´ עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך".

דברים מופלאים מופיעים בדברי חז"ל במסכת שבת (פט:) בעניינו של יצחק אבינו וכך נאמר שם: "לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו (- אמר הקב"ה: אומר ליעקב שהיה לו צער גידול בנים, יתכן שהוא יבקש רחמים עליהם.) אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך... אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם ´בני בכורי´, עכשיו בני ולא בניך?... פתחו ואמרו ´כי אתה אבינו´. (- כך מופיע בדברי הנביא ישעיהו: "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו"). אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי קלסו להקדוש ברוך הוא... מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ד´ אבינו גואלנו מעולם שמך".

דברי חז"ל כמובן עמוקים מני ים וטעונים הסבר מעמיק, אבל עולה מהם דבר ברור: לעתיד לבוא יזכו כלל ישראל בדינם, לא בזכות אברהם ואף לא בזכות יעקב אלא דווקא בזכותו של יצחק אבינו. ואולי משמעות הדברים היא, בשל העובדה שכל מהותו של כלל ישראל זו ההמשכיות, ההליכה בדרכי אבות, הדבקות באמונה ובתורת הנצח, ומי שהשריש את ההמשכיות בבריאה, היה יצחק אבינו, ´הממשיך´ הראשון, והוא אשר סלל את הדרך בפני האומה הישראלית לדבוק בדרכי אבות, ללא חת וללא מורא מול ´הפלשתים´ שבכל דור ודור המבקשים להתנכל להם ולסתום את בארות המים החיים אשר חפרו האבות.

זהו המסר המרכזי העולה מפרשתנו: עם ישראל לדורותיו ´ממשיך´ את האבות. הוא אינו מחדש דרכים חדשות, אלא צועד בדרך המסורה מדור דור. הוא יכול וצריך למצוא דרכים לחזק את הדרך, להסיר את המכשולים, אבל בשום פנים ואופן לא לסטות ממנה כמלוא הנימה. בכל דור ודור יש ´סותמי בארות´, לעיתים הם מופיעים כ´פלשתים´ אשר סכנתם ברורה וגלויה, אבל לעתים הם מופיעים גם כ´אחים´ לדעה, כמי שמודאגים מאותה המשכיות ומנסים לסלול דרכים חדשות, בטענה כי אלו הישנות כבר אינן תואמות את הדור החדש. אך יודעים אנו בבירור כי מה שהיה טוב באלפי השנים האחרונות, בכל התהפוכות, בכל הגלויות, בכל המצבים, טוב וראוי גם בימינו, ומי שימשיכו בדרך הזו, מובטחים הם שיזכו כי ´הממשיך´ הראשון יליץ עליהם זכות לגואלם במהרה בימינו.