צביעות שיפוטית 

ברגע האחרון נסוגה בייניש מהדיל שסוכם עם שר המשפטים נאמן 

הציבור החרדי ונציגיו, אינם שותפים פעילים ב"מחול החרבות" המתנהל בעניין מינוי השופטים לבית המשפט העליון. יתכן מאד שאף לא היינו צריכים לסקר זאת. אולם במשטר השיפוטי הקיים בארץ, גם הליכים פוליטיים לגיטימיים מגיעים לבית המשפט העליון, שם כבר נכנסים השקפותיהם האישיות של השופטים לפסקי הדין. הדבר משפיע רבות גם על הנושאים שהם ציפור הנפש של היהדות החרדית, כפי שהיה במקרים רבים לאורך השנים.

הצביעות השיפוטית בארץ חוגגת, והדבר כבר אינו בגדר סוד. השופטים קובעים וחורצים משפט בהתאם להשקפותיהם האישיות, ולכן חשוב להם למנות שופטים נוספים, שינהגו בדיוק על פי השקפת עולמם שלהם עצמם. זו הסיבה שבית המשפט העליון נראה מקשה אחת ונשלט על ידי האליטה האשכנזית החילונית.

פה ושם יש אמנם שופטים דתיים-לאומיים, שופט ערבי לקישוט (ואף לא שופט מזרחי אחד), אך התמהיל נשאר והוא באותו הטעם ובאותו הריח. הדברים מובאים בהרחבה בספר "העליונים", שכתבה לפני כמה שנים עיתונאית (חילונית), בו חשפה את הסיפורים המאפיינים את בחירת השופטים ואת כל מה שמתנהל סביב.

השבוע ניתן היה לראות כיצד פועלים הדברים, כאשר רוב התקשורת יחד עם נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש עשו הכל כדי למנוע מהשופט הדתי-לאומי, נועם סולברג, המתגורר באחת מערי יו"ש להבחר לבית המשפט העליון.

הכל היה סגור ומסוגר. הדיל היה קיים והוועדה היתה צריכה לאשר מינוי שלושה שופטים וסולברג בינהם. אלא שלהפתעתו של שר המשפטים, יעקב נאמן, הודיעה בייניש, כי באוירה הציבורית הקיימת, אי אפשר לבצע את בחירת השופטים החדשים.

גלעד ארדן החבר בוועדה, ביקש לברר מהי "האוירה הציבורית הקיימת", ובייניש מיהרה להשיב: "לא יתכן שהשופט סולברג מוצג על ידי הוועדה כשופט המייצג מגזר ימני". כדי לאזן את דבריה הוסיפה: "השיוך הזה גורם לסולברג עוול". מיד אחר כך המשיכה במתקפה: "עוד לא קרה דבר כזה בוועדה, ששופט מצורף לעליון על תקן ´שופט ימני´. סולברג הוא שופט טוב ומוערך, אבל אסור שיבחר על כרטיס פוליטי".

עד כאן דבריה של בייניש. ועכשיו יש לפנות ל"מאחורי הקלעים", כדי לספק הסבר לדברים הללו ולהתנגדותה של בייניש למינויו של סולברג לבית המשפט העליון.

השמפניה והפרוטוקול

מה עומד מאחורי התנגדותה של בייניש למינויו של נועם סולברג

זה קרה לפני 16 שנים. יצחק רבין ראש ממשלת ישראל נרצח. התקשורת מיהרה להציג את ההסתה שקדמה לרצח והתעכבה על אותה הפגנה גדולה בירושלים, בה נראו ראשי הימין, ובכללם בנימין נתניהו עומדים על המרפסת בככר ציון.

למטה בככר נשמעו קריאות בוז לשמאל ובעיקר לרבין ופרס — אדריכלי הסכמי אוסלו. כתבי התקשורת חיפשו את הסיפור המרכזי של ההפגנה. לפתע אורו עיניהם. הם פגשו באבישי רביב כשהוא מחזיק את תמונתו של רבין במדי אס.אס וחבוש בכאפייה.

התמונה הובלטה והפכה לסמל. "זו ההסתה שהביאה לרצח", קבעו כלי התקשורת, ודרשו מנתניהו לבקש סליחה. "כיצד לא ראית ממקום עומדך במרפסת את שלטי הכאפייה", נשאל אז שוב ושוב. לא עזרו לו כל טענותיו, כי אי אפשר היה לראות מלמעלה כלום עקב אור הזרקורים ומלבד ההמונים מולו, לא ראה שלטים ולבטח לא השגיח בתמונות שהחזיקו המפגינים.

כמה ימים לאחר הרצח, עוד בימי השבעה, חשף אחד מבכירי התקשורת את העובדה שאבישי רביב הוא בעצם סוכן שב"כ, שכונה בשם "שמפנייה". תפקידו היה לעורר פרובוקציות כדי למשוך אליו אנשי ימין קיצוניים. אותו "שמפנייה" הוא שהחזיק כאמור בתמונות של רבין בכאפייה ובמדי אס.אס.

הגילויים גרמו להד תקשורתי נרחב. הימין מיהר להאשים את השב"כ במעשה פרובוקציה והתנער מאחריות לרצח רבין. לימים הודה אותו כתב תקשורת, כי במחשבה שנייה, לא היה צריך לחשוף את עובדת היותו של רביב- סוכן שב"כ.

באותה תקופה שימשה דורית בייניש כפרקליטת המדינה. או אז התברר כי בייניש היא זו שאישרה את פעילותו הפרובוקטיבית והבלתי חוקית של סוכן השב"כ אבישי רביב. מי שהיה אז העוזר המשפטי של בייניש, הוא נועם סולברג, שרשם את פרוטוקול הישיבה, בה הוכיח כי בייניש עומדת מאחורי האישור.

לימים, כשדלף הפרוטוקול לתקשורת ופגע בשמה של הפרקליטה הבכירה, היא מיהרה להאשים את העוזר שלה ואמרה: "סולברג לא יודע לכתוב פרוטוקולים". מאז לא שכחה ולא סלחה. הפרעון הגיע השבוע.

במצב נורמאלי, הפולמוס שפרץ אז בין בייניש לסולברג, אמור היה להיות מוכרע בהשלכתו של אחד מהם מהמערכת המשפטית. לפי רשימת האישים שתמכו בגרסתו של סולברג, הרי שבייניש היתה צריכה ללכת הביתה. אולם העניין הושתק אז, קודם שהפך לסערה של ממש, עקב סמיכותו לרצח רבין והאוירה שהיתה אז בארץ. כל פשפוש נוסף במדוחי השב"כ, עלול היה לפגוע בו פגיעה ללא תקנה.

בייניש כאמור לא שכחה מהעניין. מבחינתה היתה מוכנה לסלוח אפילו לזורק הנעליים עליה, אך לא לסולברג. עכשיו הכל איפוא ברור. בייניש לא תתן יד למינוי של סולברג, עליו אמרה כי הוא "אינו יודע לכתוב".

הפרשה הזו הוצנעה משום מה בתקשורת השבוע. היא הוזכרה רק בשוליים. הכתבים ניסו למצוא נימוקים הגיוניים, מדוע מתנגדת ביייניש לסולברג. משום מה הסיפור של השמפניה נשכח.

המאחז בעליון

התקשורת לא סולחת לסולברג על פסק הדין שלו בפרשת סרן ר´

מי שהוביל את הקרב נגד מינוי סולברג לביהמ"ש העליון, היה עיתון הארץ. באמצעות קמפיין אגרסיבי, כינה אחד מפרשני השמאל של העיתון את האפשרות שסולברג ימונה לבית המשפט העליון, כ"עבריינים בעליון".

הפרשן הסביר: "מעולם לא היו מתנחלים בבית המשפט העליון, ולא בכדי. הם מתגוררים על אדמה שנגזלה, לפעמים בהונאה ולפעמים באלימות... החדרת מתנחלים לעליון היא עכשיו המאחז הלא חוקי הבא שלהם. הם ישיגו את מבוקשם, דבר לא יעצור בעדם. במדינת חוק זה לא היה יכול לקרות".

כתב משפטי אחר ניסה להסביר כי "סולברג אחראי לשורה של פסקי דין שעוררו מחלוקת ציבורית". הכתב הצליח לאסוף שלושה מקרים: משפטה של העיתונאית אילנה דיין, בה הרשיע אותה (בהמשך) זיכוי טכני של פעיל הימין איתמר בן-גביר ואישור להחלטה מנהלית של שר הפנים.

התקשורת התגייסה כאמור גם היא נגד סולברג, בגלל פסק הדין שלו נגד אילנה דיין בפרשת סרן ר´. מאז אותה פרשה הוכרז כ"אויב החופש העיתונאי". בניגוד להתקפות על סולברג, לא תקפה התקשורת את הפרופסור אסא כשר, למרות שגם דעתו היה זהה לזו של השופט "המתנחל".

גם אסא כשר סבר כי התחקיר של אילנה דיין על סרן ר´ לא היה הוגן. "זה היה תחקיר במרכאות כפולות", אמר כשר. "אתה נבהל כשאתה רואה איך הכל בושל בצורה שהיא לא אתית בעליל". מיותר לציין כי פרופסור כשר, אינו איש דתי, לא מתנחל, ואפילו מחזיק בהשקפה שמאלנית.

הכל איפוא כשר (לא אסא), כדי לחסום את סולברג ולא למנותו לעליון. אם ימונה, יגיע בעוד מספר שנים לכהונת נשיא בית המשפט העליון, וזה עוד יותר מפריע לאותה קבוצה משפטית שלטת, המבקשת לשמור את מוקד הכוח הזה בידי השמאל.

אילו רוב האזרחים, ורוב הח"כים והממשלה היו אכן שייכים לצד השמאלי של המפה הפוליטית, אפשר היה להסביר כך גם את השמאלניות של העליון, אבל כאשר המצב הפוך לחלוטין, אין סיבה שהשמאל ישאר לשלוט ללא מיצרים בביהמ"ש ויחסום את כל מי שאינו נמנה על השקפתו.

ב-96 הצליחה המערכת המשפטית לסלק את יעקב נאמן מתיק המשפטים. נאמן נלחם על שמו וחזר כמנצח לאותו משרד. עכשיו הם מנסים לסכל את מינויו לעליון של נועם סולברג.

הטענה של השמאל היא שהם מגנים על מערכת המשפט. בפועל הגיע הזמן שהדמוקרטיה הישראלית תאפשר לאזרחים מהמרכז-ימין, גם אם קוראים להם סולברג, להבחר לעליון ללא חסימות שמאליות בדרך.

המתווך החשאי

מה מחבר בין עסקת שליט לסכסוך הקיים בין מדינת ישראל לטורקיה?

יום אחד נתעורר בבוקר והכותרות יבשרו: אין עוד משבר בין מדינת ישראל לטורקיה. הצדדים הגיעו להסכם, פרשת המרמרה נשכחה, והכל שב על מקומו בשלום. זה עשוי לקרות ממש כמו שערב אחד, התבשרו תושבי המדינה, ללא כל הודעה מוקדמת, כי החייל השבוי, גלעד שליט, עומד להשתחרר בתוך כמה ימים.

ולמי שתוהה מה הקשר בין שני המקרים הללו — שליט וטורקיה, התשובה היא: דוד מידן.

נתניהו מינה את מידן לראש צוות השבויים והנעדרים, במקומו של האלוף במיל´ אילן בירן. זאת לאחר הצלחתו של מידן בעיסקת שליט. מדובר בתפקיד רגיש ביותר, שמטרתו לרכז את הפעילות בארץ ובחו"ל לאיתורם של ששה נעדרי צה"ל.

הנעדרים: הנווט רון ארד, שנפל בשבי ארגון אמל בלבנון לפני יותר מ-25 שנה, נעדרי קרב סולטן יעקב במלחמת לבנון: זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ, חייל התותחנים גיא חבר שנעלם באיזור הגולן לפני 14 שנה, ומג´די חלבי — חיל דרוזי שנעלם לפני כ-6 שנים.

מידן לא מסתפק בתפקיד הזה, והוא עושה עבור נתניהו עוד כמה שליחויות מדיניות, ובהן ניסיון לפתור את הסכסוך עם טורקיה. עבודתו לאורך השנים במוסד, לימדה אותו כי אם רוצים להצליח, צריך לנהל הכל בחשאיות, להשאר בצל, ולא למהר וליטול קרדיט על פעילויות שמסתיימות בהצלחה.

מידן נוהג לסגור את כל הפרטים, כפי שעשה בעיסקת שליט, ורק אז הכל יוצא החוצה. הוא עצמו נשאר בצד, ממעט להראות את עצמו, ואפילו בטקסים לאחר נחיתת שליט בארץ, העדיף לעמוד מהצד, אף שהיה השושבין הראשי של העיסקה.

כך צפוי להיות עם הטורקים, באם יצליח כמובן לרצות את ראש ממשלת טורקיה ארדואן. הדבר נעשה באמצעות קיום מגעים חשאיים ישרים בין מידן איש המוסד, לחקאן פידאן — ראש האם.אי.טי. השירות החשאי הטורקי. השניים מדווחים ישירות על המגעים שלהם לראשי הממשלות נתניהו וארודאן.

כל זה מוביל כאמור לאפשרות, כי בקרוב יהיה אפשר לבשר על סיום הסכסוך בין מדינת ישראל לטורקיה. השאלה כמה זה יעלה? כמה פיצויים, אם בכלל יקבלו משפחות הרוגי המרמרה, האם תהיה התנצלות רשמית? והאם הכל יסגר ויונח הצידה?

ולכל זה יש קשר לסכסוך שפרץ בין המוסד למשרד החוץ. נתניהו סיים השבוע את הסכסוך הזה, אבל לאמור לעיל יש כאמור קשר ל"דם הרע" שעבר בין שני הארגונים הללו — המוסד ומשרד החוץ. תחילה הרקע — בקטע הבא.

ההדורים יושרו

מה עמד מאחורי הסכסוך (שבינתים הסתיים) בין "המוסד" למשרד החוץ?

בעיצומו של משבר הבריאות, כאשר נציגי המתמחים נפגשו עם האוצר בבג"צ, ובעיצומו של המשבר במינוי השופטים, ביום בו החליטה הוועדה למינוי שופטים להתפזר בלי לקבל החלטה, "התבשר" עם ישראל על "ישוב הדורים" בין משרד החוץ למוסד הישראלי.

לשכת ראה"מ פירסמה הודעה לפיה נתניהו הפגיש בלשכתו את ראש המוסד תמיר פרדו, עם שר החוץ אביגדור ליברמן כדי ליישב את הסכסוך שפרץ בין שני הגופים בראשם הם עומדים. בהודעה נאמר כי משרד החוץ יפסיק לאלתר את החרם על המוסד, ואילו המוסד יקפיד שלא לפעול מאחורי גבו של משרד החוץ בכל הקשור למדינות זרות, והכל ישוב למקומו כבתחילה.

מאחורי הסכסוך הזה הרבה חוסר פרגון ומערכת יחסים עכורה בין שני הגופים. בכיר במשרד החוץ, יעקב ליבנה, המשמש כמנהל מחלקת אירו-אסיה, מספר כי המוסד פועל פעמים רבות באופן פרטיזני ומזיק לאינטרסים ישראלים במקום להועיל. לדבריו, יש כל מיני נספחים כאלו ואחרים מתחומים ביטחוניים, הפועלים תחת חסות משרד החוץ וסמוכים על שולחן משרד החוץ בכל נושאי המנהל, דוגמת קבלת משכורות, וכן רישום ילדיהם לבתי ספר בחו"ל.

כאשר נוצרות תקלות מבעיות של המוסד, הרי שהשגריר או הקונסול, הם הראשונים לסייע לארגון החשאי הזה, ביום ובלילה. התמורה הנדרשת: גישה מקצועית של אנשי המוסד ועבודה הדדית. "במקום זאת אנו מוצאים ניסיונות בלתי פוסקים למידור ועקיפה של משרד החוץ", אומר ליבנה.

ליבנה משמש גם כנציג ועד העובדים במשרד החוץ, ויש הטוענים כי הסכסוך עם המוסד החריף, כאשר עובדי משרד החוץ השביתו את פעילות המשרד בארץ ובחו"ל לאחר שדרשו העלאת שכר. בדיוק אז נדרש נתניהו לביקור ביוון.

עובדי משרד החוץ שאמורים היו להכין את הביקור, כפי שהם נוהגים לעשות תדיר, הודיעו כי לא יכינו את הביקור. מטרתם היתה להעלות את הבעיה שלהם לסדר היום בצורה חריפה יותר. אולם נתניהו לא ביטל את הביקור, ומי שהכינו אותו היו עובדי המוסד. הדבר גרם כאמור להחרפת הקרע עם עובדי משרד החוץ, שבינתים שבו לעבודה, אך לא שכחו מה עולל להם המוסד.

עקב המתיחות, הורה לאחרונה ליברמן לנתק את הקשר עם המוסד, לא להעביר מברקים לארגון ולהקפיא את הנפקת הדרכונים הדיפלומטיים. וכיצד כל זה קשור לקטע לעיל ולדוד מידן? מתברר שיש קשר.

מעקף ליברמן

צעד ענישה של נתניהו?: מידן עקף את שר החוץ בתיווך מול טורקיה

הניסיון של מידן לשקם את היחסים בין אנקרה לירושלים, עומד לצנינים בעיני ליברמן. הוא הרי מתנגד בכל תוקף להתנצלות ישראלית על פרשת המרמרה. בעוד שרים אחרים היו מוכנים זה מכבר להתנצלות כזו או אחת, נותר ליברמן בסירובו. לפיכך הוא אינו רואה בעין יפה את שיגורו של מידן לתווך עם טורקיה. שר החוץ חש כי מידן הפועל בשליחות נתניהו, בעצם עוקף אותו.

ליברמן זעם על כך וזה מה שהביא לפרוץ המשבר הקולני בין משרד החוץ למוסד. בלשכת נתניהו ניסו לגמד את העניין ואמרו כי מידן אינו נציגו של ראה"מ למגעים עם טורקיה, והיו שניסו לומר כי מידן פועל אפוא מטעם המוסד בלבד, לאור הצורך בחידוש הקשרים המודיעינים בין שני הארגונים החשאיים — המוסד הישראלי והאם.איי.טי. הטורקי.

השאלה היא האם עתה לאחר שיושבו ההדורים בין משרד החוץ למוסד, ימשיך מידן במלאכת התיווך, או שיש התחיבות (סודית) של נתניהו להפסיק את פעילותו הטורקית של מידן.

כך או אחרת, בעיתונות הטורקית כבר נכתב כי קיימת טיוטה בת ארבעה עמודים שנועדה לסיים את המשבר, והיא כוללת התנצלות ישראלית והתחיבות לתשלום פיצויים. האם המשבר עם טורקיה אכן עומד בפני סיום, והאם הדבר יביא למשבר חדש והפעם בין ליברמן לנתניהו? פרטים בקרוב.

הסכם בסכנה?

מצרים: מה יקרה לאחר ש"האחים המוסלמים" יתפסו נתח שלטוני

לפני 32 שנים נחתם הסכם השלום ההיסטורי בין מדינת ישראל למצרים — הגדולה שבמדינות ערב. על ההסכמים חתומים מנחם בגין ששימש כראש ממשלה, ואנואר סאדאת — נשיא מצרים. 32 שנים עברו, ויש החוששים לעתידו של ההסכם.

בשנה האחרונה ולמעשה מאז מהפכת ינואר במצרים, הגביר צה"ל את ההערכות המודיעינית שלו בזירה הדרומית. מדובר בשינוי גישה משמעותי, כיון שטרם המהפכה במצרים, הוקדשו רוב המאמצים המודיעינים לזירה הצפונית בכיוון של החיזבאללה בלבנון ולכיוונה של סוריה. המהפכה במצרים שינתה את כל התמונה, והפיגוע שהתרחש בדרום, הוכיח שאכן יש לשים יותר דגש על הגבול הזה.

השבוע התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני לדיון שארך יותר משמונה שעות, בהערכת המודיעין השנתית של אמ"ן, השב"כ, המוסד ומשרד החוץ. החלק המרכזי בדיון עסק במצב במצרים ובסוריה, וכן בגל ההפיכות בעולם הערבי. במשרד החוץ העריכו, כי גם אם השלטון המצרי יוחלף בעקבות הבחירות לפרלמנט ולנשיאות, הרי שיש סבירות נמוכה ביותר לביטול הסכמי השלום או לפרוץ עימות מלחמתי בין המדינות.

גם האחים המוסלמים, שהולכים לכבוש נתח נכבד מהשלטון המצרי, אינם מעונינים במלחמה. הם רוצים לשלוט בעם המצרי, לצנן עוד יותר את היחסים עם מדינת ישראל, אבל לא להיגרר לעימות חזיתי. החשש הוא שהשלטון הבא לא יוכל להבטיח שקט ברחובות, ומראה כמו זה של הפריצה לשגרירות הישראלית, יהפוך לסכנה מוחשית, שתאלץ את מדינת ישראל לסגור כליל את השגרירות בקהיר.

המודיעין צופה סיכוי נמוך מאד למלחמה, אבל יש גם תחזית קודרת אחרת, שנשמעת מפי שר הביטחון לשעבר, בנימין בן אליעזר. אין זה סוד שבן אליעזר היה תמיד קרוב לשלטון המצרי וקיים קשרים אישים הדוקים עם מובארק.

כל ראש ממשלה שרצה למצוא חן בעיני הנשיא המצרי לשעבר, היה נוטל עימו את פואד, ויחד טס עימו לארמון המלוכה בקהיר, או לפגישות בשארם א-שייח. די היה לראות את החיוכים וטפיחות השכם בין פואד למובארק, כדי להבין את גודל הידידות ביניהם. פואד הפך עם הזמן למומחה לעניני מצרים, ותחזיותיו נלקחות בחשבון על ידי גורמי המודיעין והצבא.

בימים אלו נשמע פואד מאד פסימי. "אני מכיר את מצרים כבר עשרים שנה", הוא אומר. "מצרים לא תהיה יציבה לפחות בחמש השנים הקרובות, וגם גורמים צבאיים מתחילים להבין שהיא צועדת לקראת עימות עם מדינת ישראל".

התחזית של פואד אינה תלושה מהמציאות. בצבא כאמור עוקבים בדאגה על כל מה שקורה מעבר לגבול הדרומי. "אנו פוקחים שבע עינים על הנעשה במצרים", אומרים גורמי מודיעין. "ההתפתחויות שם מאד מדאיגות וצריך לעקוב בזהירות אחרי הסכנות".

גורמי המודיעין במדינת ישראל, העבירו גם מידע לעמיתיהם מארה"ב, לפיו האחים המוסלמים מפיצים סקרי דעת קהל כוזבים, כי הם ישיגו לכל היותר 30( מהמושבים בפרלמנט. אולם להערכת גורמי המודיעין בארץ, האחים המוסלמים ישיגו יותר מחמישים אחוזים, ולכן על האמריקאים לחשוב כיצד לבלום את עליית כוחן. בשורה התחתונה: מדינת ישראל נכנסת לעידן ארוך של אי ודאות בכל הקשור ליחסים עם מצרים.

האמנם סקטוריאלי?

הקשר בין מפעל פרי גליל, מצוקת העיר אילת וקשיי אלמנות הצבא

אין פוליטיקאי שלא מחפש הישגים כאלו או אחרים, וחותר להגיע לכך בכל דרך, אך יש פוליטיקאים שהאתגרים והבקשות לפיתרון, מגיעים דווקא אליהם ולא ההפך.

השבוע בדיון בועדת הכספים שעסק בפיטוריהם של חמישים עובדי המפעל "פרי גליל" בחצור הגלילית, נכחו בעל המפעל, נציגי הממשלה, חברי כנסת רבים וכן נציגי העובדים במפעל. הדיון היה שגרתי וכל צד אמר את דברו.

כאשר הגיע תורו של יו"ר ועד העובדים של המפעל מוטי חזיזה, ביקש מהנוכחים שקט מוחלט ופנה לחברי הכנסת. "אנחנו כבר מדברים על הבעיות במפעל שנים רבות עם כל הפוליטיקאים בעולם ומאסנו בהנהגה הפוליטית וכעת יש לנו בקשה אחת בלבד". הח"כים חיכו לשמוע במה מדובר, אבל דווקא אז פנה חזיזה לח"כ הרב גפני, "אנחנו מכירים את נחישותך, יכולותיך לפתור בעיות והאכפתיות שגילית בנושא. אנחנו לא רוצים יותר לדבר עם איש, לא שרים ולא אף אחד, אנחנו רק מבקשים שתיקח על עצמך את ניהול הנושא כדי להביא לפיתרון שימנע את פיטוריהם של העובדים".

למרות עומס הנושאים הרב בהם מטפל יו"ר וועדת הכספים, הוא לא היסס וברגע שקיבל את האתגר המורכב לידיו, פנה לבעלים של המפעל "האם תיתן לי את הצ´אנס למצוא פיתרון?" בעל המפעל הנהן בראשו, אבל גפני לא ויתר, "האם אתה מוכן לדחות את פיטוריהם של העובדים בחודש ימים"... הבקשה התקבלה, העובדים שמחו מחוץ לכנסת בגשם השוטף חזרו לביתם, וכעת גם משימה זו, מוטלת על כתפיו של גפני.

לאחר שגפני השיג את חודש הימים, פנה שוב חזיזה לגפני, "הרב גפני, כל ועדי העובדים במדינה יכולים ללמוד ממך איך לנהל מאבקים, אין לי תעודה לתת לך, רק בשמים יידעו להעריך את מה שעשית".

בדיון נוסף בוועדת הכספים, עצר הרב גפני את הדיון בעיצומו ופנה לשוחח בסלולארי, צעד נדיר לכשעצמו. חברת הכנסת יחימוביץ שהבחינה בכך, אמרה "כנראה שמדובר במשהו באמת חשוב"...

כשחזר גפני, ביקש להסביר במה מדובר, ואמר כי הוועדה עסקה בסיוע לעיר אילת שנמצאת במצוקה תקציבית, וכעת גילה דרך פרלמנטרית כיצד לסייע להם. מדובר היה בחוק שלמרות שהתקדם בוועדות הכנסת, החליטו באוצר כי מדובר בהצעת חוק תקציבית שדורשת הצבעה של חמישים חברי כנסת, גפני התקשר ליו"ר הכנסת רובי ריבלין, וביקש ממנו להביא את החוק להצבעה, מיד לאחר הצבעת אי אמון בכנסת, בו נוכחים רוב חברי הכנסת ובכך לפתור את הבעיה. ראש העיר אילת שנכח בדיון חייך ואמר "מי צריך אותי כשיש לנו את גפני כלוביסט"..

לאחר מכן, עסקה הוועדה בפיצויים לאלמנות צה"ל. חברי הכנסת שנכחו בדיון התחרו ביניהם מי מסייע יותר לאלמנות. היה מי שספר וגילה כי ח"כ אורי אריאל מלווה אותן כבר שבע שנים. אלא שבדיוק אז אמרה אחת מאלמנות צה"ל שנכחה בדיון: "ח"כ הרב גפני מלווה אותנו עוד מהימים שאיציק מרדכי היה שר הביטחון וכבר אז הוא פעל למעננו"... אחד האורחים לא יכול היה לעצור את תמיהתו, "הרב גפני, אני נחשף לעשייתך פה למען אלמנות צה"ל, למען העיר אילת ולמען עובדי פרי גליל, ועליך אומרים שאתה סקטוריאלי??"

מחקר מוכר

"התקשורת מייצגת את התפישה שחרדים הם דבר מאיים ומסוכן"

העיתון הכלכלי דה-מרקר, דיווח השבוע על מחקר, שיוצג בכנס אילת לעיתונות, הקובע כי אופי הסיקור של החרדים, גורם ליצירת תחושה ציבורית כי הקהילה החרדית כולה אשמה.

עורכת המחקר, ד"ר פנינה שוקרון-נגר, קובעת כי "התקשורת היא הזירה המרכזית בימינו להנצחת סטריאוטיפים נגד המגזר החרדי. היא מייצגת את התפישה שחרדים הם דבר מאיים ומסוכן, ושקורים במגזר דברים אפלים".

עורכת המחקר היא בלשנית וחוקרת השיח הפוליטי ושיח התקשורת מהמחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון. את המחקר ערכה במימון הרשות השנייה, ובחנה בו את אופי סיקור המגזר החרדי בכתבות ששודרו בחדשות ערוץ החדשות השני במהלך 2009.

המחקר גילה כי בכל הכתבות על חרדים שהואשמו בפרשות שונות, תמיד אוזכרה לצד הפרשה, העובדה כי האיש הוא חרדי. זאת גם במקרים שבהם האזכור לא היה רלוונטי לידיעה. סביר להניח שאם יעשה מחקר בערוצי החדשות הנוספים, המימצאים יהיו בהתאם.

מחברת המחקר צוטטה ב"דה-מרקר" כי אזכור השתייכותם המגזרית של החרדים, לצמד הפרשות השליליות שבהן אוזכרו, תורם ליצירת תחושה בציבור כי החברה החרדית כולה אינה מוסרית. "בחנתי את הנושא באמצעים לשוניים, וגיליתי שהחרדים הם היחידים שלגביהם מוזכרת ההשתייכות הדתית של מבצעי הפשע", צוטטה עורכת המחקר.

"פעמים רבות מוזכרת השתייכותו החרדית של האיש ברמזים, באמצעות מידע על אופי השכונה בה התרחש המקרה המדווח, או מאפיינים אחרים המזוהים עם חרדים, כמו איזכור שהחשוד דובר יידיש". לעיתים מלווים את הכתבות צילומים מתוך השכונות החרדיות, אף שאין להם שום קשר למקרה המדווח.

המחקר יפורסם כאמור בכנס התקשורת הקרוב באילת. לציבור החרדי זה לא ישנה דבר. אנו מתריעים על כך שנים. אין פלא שכאשר נפגשים עם אדם חילוני בכל מיני הקשרים עסקיים וכדו´ז הוא ישר אומר את המשפט הקבוע: אם כל החרדים היו כמוך...

המחקר הנ"ל יכול להסביר היטב מהיכן מגיע המשפט הזה.

לא מתנצלים

טרמינולוגיה: חוק לשון הרע או חוק ההשתקה? תלוי את מי שואלים

התקשורת לא הפסיקה לתקוף השבוע את נתניהו בגין החוקים הימניים שהעביר הליכוד יחד עם ישראל ביתנו. "בסופו של דבר, מה שייזכר מהקדנציה השנייה של בנימין נתניהו זו הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, בחופש הביטוי, בכלי התקשורת, בבית המשפט", כתבו נגדו.

עיתונאים שעש השבוע שיבחו אותו על מנהיגותו ועל כושר ההחלטה שלו בעניין שליט, הסירו את הכפפות, לאחר "חוק לשון הרע" שעבר בכנסת. זאת למרות שנתניהו אמר כי החוק במתכונתו הנוכחית לא יעבור, והוא ידאג לשנותו.

"בשלוש שנות כהונת נתניהו חזרה הדמוקרטיה הישראלית שלושים שנה אחורה. במקום לפרוח, היא מתגוננת, מחווירה פנים. ראה"מ מחליש את עוצמתו של האזרח הקטן ומחזק על גבו את הפוליטיקאים. זו כל תכליתם של חוק ההשתקה ושל גל החוקים נגד בית המשפט. לא פחות, לא יותר", כתב אחד הפרשנים.

נתניהו עצמו כאמור אינו שלם עם החוק ואמר לחברי סיעת הליכוד: "חופש הביטוי צריך לתת ביטוי לכל חלקי העם. אני יודע שיש רצון לתקן עיוותים של חוסר ביטוי, ואני אחראי לכך שזה יהיה ברוח ליברלית ובאחריות".

השלב הבא היה לתקוף את ברק ולטעון כי תמיכתו בחוק נובעת מההתקפות עליו בתקשורת. הפרשנים ציינו כי ברק פעל מתוך מניע אישי, מתוך רצון לבלום את העיתונאים שחשפו את פרשת העובדת הזרה הלא חוקית, ואת היקף עסקיו, ורוחב דירתו.

אנשיו של ברק, אישרו כי אכן ברק נפגע מהתקשורת לאורך השנים. "הוא הוכפש, ונרדף. תקפו אותו מכל עבר, ביקרו אותו, ספרו לו את הכסף בבנק ואת החדרים בבית. אז הוא בא לנקום".

התקשורת המשיכה ותקפה השבוע את כל מי שתמך בחוק. במקום לעשות חשבון נפש לעצמה, מדוע הגיעה למצב הזה, כיצד היא נמנעת מלהתנצל כשצריך, כיצד היא נמנעת מלהודות בטעויות, כיצד תמכה כולה פה אחד בהתנתקות, וכיום יש שאינם מוכנים להודות שזו טעות. כיצד תמכה בהפרת הדמוקרטיה של שרון, שצפצף על כולם. כיצד העלימה את החקירות נגדו והפכה אותו ל"אתרוג".

בניגוד לכלי התקשורת בארה"ב, שאינם נמנעים מלהתנצל ולפרסם זאת בהבלטה, הרי שבארץ, אי אפשר לחלץ התנצלות מכלי תקשורת, בפרט אם הוא גדול וחזק. המאבק לא הסתיים. בשני הצדדים מחכים לסיבוב הבא.

התקשורת תמשיך לטעון כי חוק לשון הרע הוא בעצם חוק להשתקה ומהווה מסר של איום, הפחדה, וכוחנות פוליטית. הפוליטיקאים יטענו שהגיע הזמן שגם התקשורת לתמיד לפשפש במעשיה בטרם תצא לתלות מישהו בככר (כותרת) העיר.

רוס עזב

הכוורת של אובמה התפרקה: היועצים היהודים עזבו כמעט כולם

פרישתו של דניס רוס, יועצו הבכיר של ברק אובמה לעניני המזרח התיכון, מהבית הלבן, מהווה שלב נוסף מהפרדותם של האנשים המכירים את מדינת ישראל מסביבתו של הנשיא.

בפועל התרוקן הבית הלבן בשנה האחרונה מאנשים שמכירים את מדינת ישראל מקרוב, כאלו שגילו מעורבות רבה בסכסוך הישראלי-פלשתיני.

תחילה היה זה ראש מטה הבית הלבן רם עמנואל, שפרש. עמנואל היה מעורב בכל דבר הקשור למדינת ישראל, ואף ביקר כאן בביקור מתוקשר. אחר כך עזב היועץ הבכיר של הנשיא ברק אובמה, דיוויד אקסלרוד, ובקיץ סיים דן שפירו את עבודתו בדסק המזרח התיכון בבית הלבן לטובת משרת שגריר ארצות הברית בישראל.

האחרון שפורש הוא כאמור דניס רוס. יציאתו מהבית הלבן עברה ללא רעשים מיוחדים, אף שמדובר באבידה הגדולה לממשל האמריקאי בכל הקשור ליחסים עם מדינת ישראל ולסכסוך באיזור. אובמה איבד יועץ מיומן, ומדינת ישראל איבדה ידיד וכתובת בתוך הבית הלבן.

שורת המחליפים אינה מהווה תחליף הולם. במקום רם עמנואל שעזב לטובת ראשות העיר שיקגו, הגיע ביל דיילי, שאינו עוסק ואינו מכיר את הנושא הישראלי. במקום אקסלרוד שעסק בעיקר במשמעותיות הפוליטיות של היחסים עם מדינת ישראל, הגיע דיוויד פלופ שתפקידו יותר להסביר את הנשיא במהלך שנת הבחירות הקרובה. אין לו שום קשר לסוגיית המשא ומתן המדיני בין מדינת ישראל לפלשתינים.

את מקומו של דן שפירו בדסק המזרח תיכוני תפס סטיב סיימון, שעוסק בעיקר במהפכות "האביב הערבי". שפירו שהיה המתאם של אובמה למזרח התיכון במערכת הבחירות ב-2008, נכנס לבית הלבן. והייתה לו גישה לכל נושא אפשרי. מחליפו יצטרך לעמול קשות כדי להכנס לנעליו.

דניס רוס עצמו שהחליט ללכת הביתה, הבין כי לא יוכל לקדם את המו"מ המדיני. מיטשל הבין את זה לפניו ועזב. קדמו לו טנט ועוד יועצים שונים, שכולם הרימו ידיים (ונסו ברגליים). ממשל אובמה ירגיש בחסרונו של רוס. בתפקידו יכול היה להרים טלפון מידי לנתניהו, לברק או לכל שליח מדיני אחר, דוגמת עו"ד יצחק מולכו, כדי לפתור במהירות בעיות ולמנוע אי הבנות. כעת אין מי שיעשה זאת.

הקו התקיף של מיטשל שקידם דרישה ממדינת ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות בתמורה לנורמליזציה עם העולם הערבי, נכשל. רוס שנכנס תחתיו הבין שאין עם מי לדבר בצד השני. עמדותיו הפכו אותו לבעייתי בעיני הפלשתינים. אבו מאזן התנער ממנו וגם עבדאללה מלך ירדן. יתכן מאד שכל זה תרם להחלטה של רוס לעזוב את הבית הלבן. אובמה שצריך מישהו לידו בתקופה של שנת בחירות, ירגיש היטב בחיסרון הזה. כל עימות ולו הקטן יגרום לו לעימותים מול הקהילה היהודית.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 ישר מהודו — הקלטת בה נשמע מנכ"ל משרד הבריאות, מספר כי שמע מנתניהו שניתן לייבא רופאים מהודו במקום המתמחים המתפטרים, עוררה סערה. אולם היו שהפכו אותה למחאה יצירתית. משרדי פירסום ויחסי ציבור המסייעים לרופאים הנפיקו מודעה בה נראים ראש הממשלה נתניהו וסגן השר הרב ליצמן חבושים בתרבושים הודים על ראשם ונקודה על מצחם. מתחת התמונה של נתניהו נכתב: "גם ראש ממשלה, אפשר לייבא מהודו". אם המתמחים היו מגלים אותה יצירתיות, היו שבים זה מכבר לעבודה בלי להפר את ההסכם שנחתם עימם.

חוברת האבטחה — מה קורה עם שירות האבטחה האישי של הנשיא אובמה? כך שואלים רבים בארה"ב. שבוע לאחר שנחשף הירי המסתורי לעבר הבית הלבן, נחשף עוד מחדל של שירות הביטחון האמריקאי. הפעם מדובר בחשיפת חוברת סודית בת 125 עמודים, שכללה הוראות בטיחות לימי ביקורו של הנשיא האמריקאי באוסטרליה. בחוברת היו הוראות מפורטות בכל הנוגע לביקור עצמו ולאבטחה הקבועה סביב אובמה, נושא שמור ורגיש ביותר בעולם המערבי. החוברת הצביעה על מיקומו המדויק של רכב אובמה בשיירה, מאיזו דלת יצא הנשיא וכן פירוט שמות ומספרי טלפון של עשרות אנשי צבא בכירים וחשאיים מצבא ארה"ב ואוסטרליה. כמו כן חשפה החוברת את סוג הרכב בשיירה, שממנו אמורה לצאת "מתקפת הנגד", במקרה של ניסיון פגיעה בנשיא. את החוברת מצא עיתונאי אוסטרלי כשהיא זרוקה בתעלת ביוב מקומית. העיתונאי לא האמין לנוכח האוצר שנפל לידיו. עוד מחדל של השירות החשאי האמריקאי.

"הגיון משפטי" — נשיאת ביהמ"ש העליון, דורית בייניש, דחתה את בחירות השופטים הנוספים (ראו לעיל) בטענה שאין לבחור את השופט סולברג המוצג על ידי הוועדה כשופט המייצג את המגזר הימני. "עוד לא קרה כזה דבר בוועדה ששופט מצורף לעליון על תקן שופט ימני", אמרה. "צריך לבחור שופטים כי הם טובים ולא על כרטיס פוליטי". מיד אחר כך המשיך הדיון ואז אמרה בייניש, כי בכל מקרה חובה לצרף לרשימת המועמדים גם מועמד מזרחי. "אני לא רוצה שיחשבו שאנו אליטה ומייצגים אנשים רק משכונת רחביה ולא מעונינים בשופטים מזרחים", אמרה. אי אפשר שלא לתהות לנוכח ה"הגיון המשפטי" הצרוף. שופט ימני — לא. שופט מזרחי — כן. אכן שיקול לגופו של עניין (ושופט).

 האוהל והגמלים — בנו של הרודן הלובי קדאפי, סייף אל-איסלאם נלכד על ידי המורדים כשהוא תשוש מאובק ומושפל. מפקד הכוח שתפס אותו, סיפר שהבן ניסה להמלט לניג´ר שכנתה של לוב, כשהוא מחופש. בעת שנתפס אמר בנו של קדאפי, כי הוא רועה גמלים בשם עבדול סאלם. וכך כשהאבא הרודן נהג לישון באוהלים (מעת לעת כאשר לקח אתנחתא מארמון הזהב), הבן מתחפש לרועה גמלים...

קו ישיר — המרגל ג´ונתן פולארד החל השבוע את שנתו ה-27 בכלא האמריקאי. הפעילים לשחרורו ניסו לעשות כמעט כל דבר אפשרי לשחרורו, אך ללא הצלחה. השבוע פתחו הפעילים בקמפיין נוסף שטרם עשו אותו בעבר. הם פתחו קו טלפון מיוחד המאפשר להגיע לבית הלבן במחיר של שיחה מקומית, ולבקש ממי שירים את הטלפון בצד השני את הנשיא אובמה. קרוב לודאי שלא יקבלו אותו, אולם ישאירו לו הודעה: שחרר את פולארד. מספר הטלפון שפירסמו: 2156215—072 . ד"ש לנשיא.

אקוניס-גרוניס — בשבוע שעבר התפרסם שמו של אופיר אקוניס בחוק שנשא שם דומה לשמו — חוק גרוניס. היו שכינו את החוק הזה חוק "אקוניס — גרוניס". השבוע התברר שיש לזה מחיר אישי. אקוניס שמדבר הרבה, צועק, מתראיין ושש אילי קרב פוליטי, חש שהוא מאבד את קולו והגיע לרופא הכנסת כדי להבדק. הרופא שלח אותו למומחה, שגילה כי בגלל מאמץ יתר, צמח פוליפ על מיתרי הקול שלו, ויש להסירו בניתוח. עד אז נאסר על אקוניס להרים את קולו, ויריביו הפוליטיים יכולים לחגוג. ומה מגיב על זה אקוניס עצמו: "בשעה שמדברים בכנסת על סתימת פיות, אני נאלץ לעשות זאת מרצון..

נימוסים וח"כים — בעוד שבועיים תיפתח בכנסת סדנה מיוחדת שתלמד את הח"כים כללי נימוס בסיסים. במסגרת הסדנה יקבלו כמה עיצות שיותאמו לעבודתם. הקורס נפתח לאחר שהח"כים נצפו כשהם חורגים פעמים רבות מכללי הנימוס בעלת מפגשים עם קולגות מחו"ל או בסתם מפגשים בארץ. שיעור הבכורה יעסוק באכילה נכונה עם סכין, מזלג ובפה סגור. שעור שני: איך לא לשחק בטלפון סלולרי באמצע פגישה... אכן סדנה חשובה.