סימטריה - תפיסה מרחבית שבה הצד הימני זהה לשמאלי, נחשבת לכלל אסטתי ערובה ליופי, הרמוניה ואפילו תחושת צדק. היציבות והביטחון שהסימטריה משרה כל כך גדולה עד שאנו מחפשים אותה לא רק בעיניים אלא גם בעקרונות נוספים. כך לדוגמה העיקרון המוסרי של "עין תחת עין" מראה שהפוגע שהרס עין צריך כעונש לתת את עינו שלו, שיהיה סימטרי.
את הסימטריה אנו מכילים כמובן גם על המישור הפוליטי. אחת הטענות המוכרות היא שיש חוסר סימטריה בינינו לבין הפלסטינים. אסימטריה קיימת באופן הפעילות הצבאית. הפלסטינים משתמשים בטרור ששם למטרה אוכלוסיה אזרחית, בזמן שאנו (לכאורה) משתדלים למנוע פגיעה באזרחים. גם בחינוך יש חוסר סימטריה שכן רמת השטנה בחינוך הפלסטיני גבוהה לעין ערוך אפילו ממוסדות החינוך הלאומניים ביותר בישראל. לא פעם משמשת האסימטריה ככלי לשלילת הפלסטינים וכהוכחה שהם אינם פרטנרים.
סימטריה קלאסית - העולם מציית לתחושת הסדר האנושית
הרצון לסימטריה הוא כמובן טבעי. העניין הוא שסימטריה קלאסית שבה שני הצדדים זהים חוטאת בפשטנות. בעולם האמנות קרנה של הסימטריה הקלסית דעך. הקפדנות הנדרשת ליישמה, גרמה לכך שהיא נראית מלאכותית אפילו מאולצת. לכן סימטריה דידקטית היא סימן הכר של תרבויות פחות מפותחות. בתרבות המערבית ניסו היוצרים ליצור סימטריה פחות דידקטית. סימטריה בה נשמר האיזון בין יחסי הכוחות בין הצדדים מבלי להידרש לכך ששני הצדדים יהיו זהים. אפשר לכנות זאת סימטריה של יחסים.
למעשה "הסימטריה היחסית" הרבה יותר מתאימה לחיים מהסימטריה הקלאסית, מכיוון שבחיים קשה למצוא שני צדדים שהם העתק מדויק אחד של השני. כך לדוגמה נוצרה סימטריה תרבותית ישראלית שמצידה האחד ה"אשכנזי" העשיר שחי חיים מנוכרים, לעומת ה"ספרדי" העני בעל המשפחה הענפה והחמה. זוהי סוג של סימטריה בין שני צדדים שאינם שווים ואפילו לא דומים, המשוואה מתאזנת כאשר נוספים לעני ערכים חיוביים, ולעשיר ערכים שליליים.
סימטריה יחסית - שיווי משקל בין שני צדדים לא זהים
ואם נחזור שנייה לסכסוך, נגלה שכשאר מרחיבים את היריעה האסימטריה לאט לאט מתאזנת. האסימטריה של טרור פלסטיני מול הקוד האתי של צה"ל היא רק חלק מהתמונה. כאשר לוקחים בחשבון את היכולת הצבאית של כל צד, ובמיוחד כאשר מסתכלים על הנתונים היבשים שבהם מספר הקרבנות הפלסטינים גבוה יותר מפי ארבע ממספר קרבנותינו, הסימטריה מתאזנת. גם לאסימטריה של ההסתה הפלסטינית יש גורם מאזן, שכן הפלסטינים חיים תחת משטר צבאי ישראלי ובאופן יומיומי תלויים בשרירות ליבו של החייל הישראלי, בעוד רוב הישראלים אינם תלויים בחייהם היומיומיים בשרירות ליבם של הפלסטינים.
הדברים נכונים גם לגבי דוגמאות אחרות של מה שנחשב בעיננו אסימטריה. למעשה הסימטריה הקלאסית היא עקרון כל כך מיושן שכמעט ואינו מיושם בחיי היום יום, שכן אנו מניחים שאנשים ונסיבות לא יכולים להיות לגמרי זהים. יכול להיות שהניסיון להציב את הסימטריה הקלאסית כאבן בוחן לפתרון הסכסוך, הוא ניסיון לצייר תמונה בלתי אפשרית כדי שפתרון הסכסוך יהיה גם הוא בלתי אפשרי? |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסכימה!!!!
אני חושב שאנחנו מחוייבים לכך שתוכנית פעולה שלנו תגזר מהאני מאמין שלנו, או לפחות מהאינטרסים שלנו. ככל שאני חושב על המושג הזה של סימטריה במובן הזה, אז הוא הופך בעיניי ליותר ויותר בעייתי. רובנו חיים את החיים שלנו עם התחושה שהצדק איתנו - גם אם לא במובן הלאומי, אז לפחות במובן האישי, ואיכשהו כולנו נושאים את התחושה הזו, אבל לא כולנו נושאים את אותן השקפות. סימטריה, מצד שני, היא מושג מדעי, שאמור להיות נטול פרספקטיבה אישית - מושג שאפשר להגדיר אותו בקלות עם כמתים מתמטיים או לוגיים. את ה"צדק" הזה שאנחנו שואפים אליו, אי אפשר להגדיר ככה, ולכן אני לא חושב שאפשר לקרוא לו סימטריה בלב שלם.
יש בו איזה פן אסתטי. משהו שרוצה להרגיש נכון אינהרנטית, אבל הוא לא סימטריה במובן הנקי שלה. הוא פשוט סובייקטיבי מדי.
כמובן שאפשר לטעון שגם סימטריה היא עניין של הגדרה של ציר הסימטריה, ובמובן הזה היא גם נתונה לפרספקטיבה, אבל, איכשהו, מרגיש לי שעדיין יש פה הבדל משמעותי, ולכן אני לא חושב שסימטריה היא ממש משהו שיכול להיות הנחת יסוד של האני מאמין שלי.
לא נעים לגלות שאת הפוסט המורכב והארוך ששקדת עליו ניתן לומר במשפט אחד ממוקד...
כל אחד והמגבלות שלו :)
1. לא חשבתי על זה - אבל נראה לי שאני צריך לשנות את שם הפוסט.
2. נראה לי שהובנתי לא נכון. לא בטוח שהסימטריה היא תולדה של איך שאנו רואים את המציאות. בהחלט יכול להיות שסימטריה היא תולדה של איך אנו רוצים שהמציאות תראה. כלומר סימטריה היא השלכה של הנפש שלנו על המציאות. באותו אופן אפשר לראות גם את תפקיד הסימטריה בסכסוך הישראלי פלסטיני.
אם השאלה האם היא יכולה להרשות לעצמה היא שאלה של כן ולא אז התשובה היא די ברורה. כן. הנה היא מרשה לעצמה - אכלתי ולא מתתי.
אבל אם התשובה יכולה להיות יותר מורכבת, אז השאלה שלך היא בדיוק דוגמא לעניין. אנחנו באמת מתקשים להסתכל מבחוץ, אבל אני לא בטוח שהמחוייבות שלי היא להסתכל מבחוץ. ישראל באמת מנהיגה מדיניות גזענית, אבל האם היא לא עושה את זה מול נסיונות פגיעה באזרחים שלה - בנסיבות שאני מקווה שלא נכנס להן עכשיו, כי הן לא העיקר. העיקר מבחינתי הוא שצופה מהצד רוצה לראות איזה איזון בין המשקל של הפצצות, או של רמת האבידות, אבל מבחינתי כצד בסכסוך, אני לא מחפש מידתיות. אני לא מחפש עין תחת עין - אני מצפה לספוג מינימום אבידות בשעה שאני מקיים את מטרותי.
השאלה שעולה לי עכשיו היא האם יש לנו מטרות מוגדרות? זו השאלה שהכי משמעותית בעיניי. הרבה יותר מהשאלה של כמה אנחנו גזעניים או סימטריים לשכינינו/אוייבנו. התשובה, לצערי, היא 'לא'.
אני תוהה מיהו הצופה מבחוץ? 2 העמים המעורבים כמאה שנה בסכסוך דמים ולמעשה אף אחד מאתנו לא מסוגל להוציא את עצמו כמשקיף חוץ. ואם אתה מדבר לגבי התדמית שלנו בעולם? האם ישראל כמעצמה גרעינית הנחשבת לבעלת יכולות כלכליות ואנושיות ברמה גבוהה יותר מהפלסטינים יכולה להרשות לעצמה התנהלות גזענית ובלתי אנושית?
אני חושב שצופה מבחוץ נוטה לחפש סימטריה, כי כלפי חוץ סימטריה מבטאת אסתטיקה - מבטאת צדק. מפנים - אני חושב שכל צד רוצה למקסם את טובתו, והסימטריה הרבה פחות חשובה, או שהיא נראית אחרת.
ועוד משהו עצבן, פוליטיקה ובטח ריב הדמים שיש לנו עם הפלסטינים הוא נושא אמוציונאלי ויצרי לחלוטין. איך הוא נכנס למשוואה לוגית כשאין בו בכלל לוגיקה, לא ממש הבנתי.
בחינוך החרדי וגם במוסדות החינוך של המתנחלים יש בהחלט שנאה כלפי הפלסטינים. מעבר לכך יש א-סימטריה לא רק של החיילים כלפי הפלסטינים בשטחים אלא הם נתונים גם לחסדי המתנחלים המסתובבים עם נשק ומשמידים שטחי חקלאות וגונבים את אדמותיהם ומתנכלים להם על בסיס קבוע. הם עושים זאת גם לבדואים בהר חברון כשהם סוגרים לילדים דרכים המובילות לבתי ספר והילדים נאלצים ללכת 5 ק"מ במקרה הטוב כדי להגיע בבוקר לבית הספר. סותמים להם בארות מים כשאוכלוסיה זאת עד עצם היום הזה לא זכתה במים זורמים ובחשמל למרות שרבים מהם משרתים בצהל. חייהם של הפלסטינים אם אני אחפש ביטוי גאומטרי אז הם מתכנסים לנקודת מגוז של סבל א-סימטרי אחד גדול.