תקוע. עמוק עמוק בגרון. נתקע לו שם ולא יוצא. לא מוצא. שפל. שפל שקט, חוף עירום. שפל עד גאות. אזי נתרצה. בוא ברל'ה, צא.
יצר. יצר כבוי לא יוצר לא נוצר לא מדבר לא חובר
דומיה. עלטה, לחישה של שקרים. עיניים כבויות, נרות דולקים. אני רוצה לספור כבשים. הוא רוצה שאוריד תחתונים.
אני מתאמצת לנעול את גופי תמיד היה במריבה איתי יצר אחד כמו רוח על תבן שלחש לי באוזן טירוף מבורך. כעת הוא נח. מובס. מבטי כה שקט. הרי זה מה שרצית כל העת? |
קאיה
בתגובה על שנה
קאיה
בתגובה על פס
קאיה
בתגובה על עכשיו
ליריקה-
בתגובה על אני היא שתיים
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בתנור :)
לא בטח שלא
-צפירת ארגעה-
זה לא השקט שלך...
נשמע מסתורי... מקווה שהגוף לא רוקם נקמתו כעת...
מריר?
רוצה רוצה!!!
אוף, אין לי כוכבים.
רוצה שוקולד?
ברל'ה, ברל'ה, צא החוצה...
עיניים כבויות תמיד מסגירות
תמיד במסגרת שחורה של אבל
וכדי להדליק אש -אש -מדורה -תחתונים- של -בחורה
צריכות לצאת ממסגרתן
ולגוף יש דרכים משלו לנקום.
תודה רבה.
מלם שלא ייכתבו היום, יגיעו אל העט מחר. לפעמים הן איטיות, כמו חשמל.
אני חשופית מטבעי. פעם קראו לזה- "אקסביציוניסטית". אבל הפסיקו.
שוב תודה, התגובות שלך מאד מרגשות ומלאות הקשבה.
המממממממממממממממממממממממ
סארטר תמיד טוב כשאתה בא לבקר...
עלטה, לחישה של שקרים.
עיניים כבויות, נרות דולקים.
אני רוצה לספור כבשים.
הוא רוצה שאוריד תחתונים
איזה שורות
האושר והיפוכו
נגטיב של אהבה
הריק הגועש מתוכך עושה לי דקירות קטנות של זיכרון.
לטעמי, השיר היפה והחשוף ביותר שלך. עשית לי עכשיו קצת השראה למילים שלא יכתבו.
טוב. זה טוב.
הצורך לשנות פוגע באהבת האותנטיות.
"מכמיר" זאת מילה אהובה עליי במיוחד.
@@@@
נכון עד מאד!!!
סופגניה שכמוך...
"נד נד נד נד
רד עלה עלה ורד
מי למעלה
מי למטה
רק אני, אני
ואתה"
ככה זה מתנהל בערך.
אכן...
נחמד שבאת!
מכמיר לב
אוהבת אותך @
יצר כבוי לא יוצר -
כמה נכון וכמה עצוב.
אבל
חג חנוכה הוא בדיוק הזמן
להאיר את הטעון הארה.
*
לא!
לא להביס את הגוף..
בכל מקרה
בסוף הרוח - גוברת על הכל
ואוספת איתה כל מה שיש...