האם ניתן לבטל הסכם ממון פיקטיבי שערכו בני-זוג במטרה להתחמק מנושים? אחת הדרכים הנפוצות להתחמק מנושים היא באמצעות עריכת הסכם גירושין ויחסי ממון פיקטיבי, במסגרתו מעביר בן הזוג (החייב) לבן הזוג האחר את כלל הרכוש או חלקו (בדרך כלל מדובר בהעברת דירת המגורים המשותפת הרשומה על שם שני בני הזוג לשמו של בן הזוג האחר בלבד, כיוון שברוב המקרים זהו הרכוש העיקרי עליו מבקשים בני-הזוג להגן מפני הנושים). כדי שההסכם ייראה אמין, כשר ותקף (גם ובעיקר כלפי הנושים), חייבים בני-הזוג לאשר אותו בפני בית המשפט לענייני משפחה ולתת לו תוקף של פסק-דין; משום שהסכם ממון שלא מאושר (ככל שמדובר בזוגות נשואים), אינו תקף מבחינה משפטית. ברוב המקרים כשבני-זוג מחליטים לערוך ביניהם הסכם גירושין ויחסי ממון פיקטיבי בכדי להתחמק מנושים, מערכת היחסים הזוגית שלהם תקינה, ולכאורה מה שמפריע לזוגיות הם רק הנושים, ואז קל להם לבוא ולהחליט איך וכיצד לחמוק מאותם נושים בכדי להציל את הבית (תרתי משמע! אלא שאותם זוגות לא תמיד חושבים על המחר, דהיינו - מה יהיה דינו של הסכם הגירושין הפיקטיבי שערכו, אם וכאשר הזוגיות תגיע לסיומה ? במילים אחרות, איזה תוקף משפטי יהיה לאותו הסכם-ממון פיקטיבי, אם וכאשר יחליטו בני-הזוג לממשו באמת?
שאלה זו תעסיק בוודאי את אותו בן-זוג ש"וויתר" (לכאורה) על חלקו ברכוש לטובת בן-הזוג האחר, בכדי לחמוק מנושיו/נושיהם. שאלה זו תהיה רלוואנטית, אם וכאשר בן-הזוג האחר יכחיש שדובר בהסכם-ממון פיקטיבי, ויעמוד על אכיפתו של ההסכם כמות-שהוא. שופטי ביהמ"ש לענייני משפחה אינם אחידים בפסיקותיהם ובהחלטותיהם בעניין זה, ולמעשה התשובה לשאלה זו תלויה בשאלה מיהו השופט שיישב בדין, ואיזו גישה הוא יחליט לאמץ. הגישה העדכנית יותר (והשונה מהגישה שרווחה עד כה) אומרת, שבן-הזוג (החייב), זה שכביכול "וויתר" לטובת בן-זוגו כדי לחמוק מנושיו, ובתוך כך ערך עימו הסכם גירושין ויחסי ממון פיקטיבי, לא יוכל לעתור לביטולו של ההסכם, בטענה שהיה זה אך הסכם-פיקטיבי (וכלשון דיני-החוזים, הסכם "למראית-עין"). בית-המשפט מנמק, כי אם ההסכם אושר על-ידו וניתן לו תוקף של פסק-דין, יהווה הדבר מחסום והשתק בפני מי שטוען כנגדו, והוא יהיה מנוע מלהעלות כל טענה כנגד אמיתותו ונכונותו של ההסכם. בית-המשפט הוסיף, כי הוא אינו מוכן להיות שותף למעשה-עוולה שנעשה כלפי-הנושים, והוא אינו מוכן לתת יד לאישור הסכמים שמטרתם הברחת-רכוש מפני נושים.
על-פי גישה זו, מי שערך הסכם גירושין ויחסי-ממון פיקטיבי (מקל וחומר, משאושר ההסכם וניתן לו תוקף של פסק-דין), נתפס בעיני בית-המשפט כמי שעשה שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט, ורימה לא רק את הנושים אל גם את השופטים. בית-המשפט הבהיר, כי מתן סעד של ביטול ההסכם-הפיקטיבי (כפי שמבקש בן-הזוג ש"וויתר" כביכול על חלקו ברכוש), עלול לעודד המשך עריכת הסכמים-פיקטיביים בעתיד על-ידי זוגות רבים אחרים בכדי להתחמק מתשלום חובותיהם ולברוח מנושים, מה שעלול להכשיל לא רק נושים רבים אחרים בעתיד, אלא גם את השופטים שיאשרו את אותם הסכמים מבלי לדעת שמדובר בפיקציה, מצב שנתפס כבלתי- נסבל מבחינת ביהמ"ש. כמובן, וכפי שציינתי לעיל, ישנה גם גישה מקלה יותר (מנקודת המבט של בן-הזוג ש"וויתר" ועותר לביטול הסכם הממון הפיקטיבי), המאפשרת תקיפה של הסכם גירושין פיקטיבי בכדי להביא לביטולו. מכאן, שתוצאת פסק-הדין תלויה למעשה בשופט שיישב בדין, ובגישה שהוא ייבחר לאמץ. והרי לכם טיפ קטן - אולי היום הנושים הם אוייבכם, אך ייתכן ובעתיד בן/בת זוגכם יהיו אוייבכם, הישמרו לכם! ******* אדגיש למען הסר ספק, כי אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לייעוץ-משפטי, אלא אך במידע כללי שמטרתו להעשיר את הקוראים וללמדם דבר מה או שניים. שבת שלום מעו"ד ציונית.
|
);