בצוהר ממתינות להן יונים צחורות כנף

במטפחת הכחולה נותרה ההבטחה לחזרתך

והיננה מוגשמת לה הבטחתך לחזור

אל התכול שברקיע הבציר בו השחר

להקים את כל הציפורים השרות

הקדימו שעתן בשירתן המסתלסלת לה ברחבי החצר הקסומה

בה יושבה לה העלמה שדש נוצתה בה חפנה את רזיה

  גדשו שיבולי הדממה נעו בה ולצידה

נעימותיו של הירח הקסום המהרהר לו  בתנומת אגליה

אל הרוח נושבה בה צינתה של התכלת

עת דמה בה קפא ממבטו הנוער בה ונעורה היא לצינתו

וכסותה לה גופה הרועד

כך בינות לעלעליה המכסים את היותה מצמחת לה את שיריה

להיטייב את דרכו העמוסה לעייפה

בוא ונוח בין עלעלי השירה

כך יבשה לה דמעתה הנוהגת בה והנוהמת את חביונה בה ומפכה כמבקשת את מעילך המתנפנף

ואל השער קרבת והינך מאיר ומביא את ידך לה

עלמה קסומה שלך חיכתה

את ימיה לך קשרה

ומבוקשה לה ניתן

כה קרובה היא לפגישתה בך...