פיצויים לגברים עגונים שנשותיהם מסרבות להתגרש מהם, האומנם?
עד כה נעתרו בתי המשפט לענייני משפחה לתביעותיהן של נשים עגונות לקבלת פיצויים מבעליהן, בגין עגינותן. כך לדוגמא, נעתר ביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ לתביעת פיצויים שהגישה אישה נגד בעלה בגין סרבנותו לתת לה גט, וחייב אותו לשלם לה פיצוי בסך של 200,000 ש"ח - לכל שנת סרבנות. ביהמ"ש סבר, כי באמצעות הטלת סנקציה-כספית (בדמות פיצויים) יצליח לצמצם את מוסד העגינות, ועל ידי זה ימנע מבעלים עקשניים נוספים לפגוע בערכים הבסיסיים ביותר של נשותיהם, כגון: חופש הבחירה שלהן, זכותן למימוש עצמי וכבודן. אולם; לא רק נשים-עגונות יש במדינתינו אלא גם גברים-עגונים, ונשאלת השאלה: האם זכאים גם גברים-עגונים לתבוע פיצויים בגין עגינותם?
התשובה לכך חיובית בהחלט. יאמרו הגברים - רציתן שוויון קיבלתן ו ב ג ד ו ל !!!!!
אספר בקצרה להלן על שני מקרים בהם בתי המשפט חייבו נשים לשלם לבעליהן פיצויים משום סרבנותן להתגרש מהם. במקרה הראשון, חויבה האישה לשלם לבעלה סך של 40,000 ש"ח - לכל שנת סרבנות. שם דובר בזוג חרדים שהיה נשוי 4 חודשים בלבד, אך במשך 8 שנים עמדה האישה על סירובה להתגרש. בית-המשפט פסק שם, כי מאדם אשר אשתו מסרבת להתגרש ממנו נשללת האפשרות לאוטונומיה ולבחירה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברה החרדית. למרות שהותר לאותו בעל חרדי, בהיתר-מיוחד לשאת אישה אחרת, נדחתה טענת האישה לפיה נישואיו השניים שומטים את הקרקע תחת תביעתו, אם כי לעובדה זו הייתה השלכה לגבי גובה-הנזק. במקרה השני, חייב בית המשפט את סרבנית הגט לשלם לבעלה סך של 25,000 ש"ח - לכל שנה שחלפה מיום שחוייבה בגט על ידי בית הדין הרבני. באותו מקרה, חי הבעל בנפרד מאשתו במשך 30 שנה, במהלכם חי עם בת-זוג אחרת, עימה אף הוליד ילדים. נוכח היותו גבר מסורב גט עתר הוא בתביעה לפיצויים נגד אשתו הסרבנית. בית המשפט המחוזי קבע, כי הבעל אכן ניזוק נפשית מהתנהגות האישה, והוסיף כי אין לאבחן בין גבר מסורב-גט לבין אישה מסורבת-גט, אלא לעניין גובה הנזק בלבד, משום שגבר בדרך כלל ייפגע פחות מאישה מסורבת, שאינה יכולה להקים חיי-משפחה כל עוד היא נשואה. אסכם ואומר, כי בתי-המשפט מתירים: הן לגבר-עגון, והן לאישה-עגונה, לתבוע פיצויים בגין עגינותם; משום שהם רואים בהתנהלותם של המעגנים ו/או המעגנות משום התנהלות-רשלנית, שאינה תואמת את הערכים-הבסיסיים ביותר עליהם מגן חוק יסוד: כבוד האם וחירותו, בהם: ערך-החירות, הכבוד, הזכות למימוש עצמי ועוד. אולם; יש לשים-לב לכך שבכל-זאת קיים הבדל בין תביעתו של הגבר-העגון לתביעתה של האישה- העגונה. ההבדל הוא - לעניין גובה-הנזק. ובמילים פשוטות, לאישה-עגונה ייפסקו בתי-המשפט פיצויים גבוהים יותר מאשר לגבר-עגון. השוני בגובה הפיצוי מחוייב המציאות, משום שברוב המקרים לאישה-עגונה יש מגבלות רבות, כגון: לאישה-נשואה (מקל וחומר, דתייה) אין אפשרות להקים משפחה שנייה בעודה נשואה. אישה-נשואה לא תקבל היתר-מיוחד מבית הדין הרבני להינשא לגבר-אחר. אישה נשואה שתוליד ילד מגבר-אחר שאינו בעלה תגזור על הילד גזירה קשה של ממזרות. אישה נשואה דתיה או חרדית לא תוכל לחיות תחת קורת גג אחת עם גבר אחר שאינו בעלה, ואף לא תוכל לקיים עימו יחסי-אישות, ובעצם - לא תוכל לחיות כידועה בציבור. וכו'. למרות השוני בגובה הפיצוי, בתי-המשפט אינם סוגרים את דלתותיהם גם בפני אותם גברים-עגונים (אפילו אלה שקיבלו היתר לשאת אישה-שניה או אלה שחיים עם אישה- אחרת כידועים-בציבור), ונעתרים בכל-זאת לתביעותיהם לפיצויים בגין עגינותם, (אם כי פוסקים פיצוי-נמוך), מתוך מטרה קדושה אחת והיא - לצמצם את מוסד-העגינות מכל צד.
שימו לב, תביעות אלה אפשריות רק אם בית הדין הרבני הוציא תחת ידו פסק דין המחייב את הבעל או האישה (לפי העניין) בגט. אם אין חיוב בגט, לא תתקבל תביעה כזו ולא תשמע.
האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. עו"ד אירית עמיר ציונית.
 משרדה של עו"ד אירית עמיר-ציונית ברחוב עין-הקורא 10, מגדל-היובל, קומה 9, ראשל"צ טלפון: 037364206, 0524765191, פקס: 037364207 אימייל: IRITAZADV@013NET.NET
|
