דבר אחד אי אפשר "לקחת" משר החינוך. מאז תחילת כהונתו דואג השר להזרמת כספים למערכת החינוך. יחד עם שמשון שושני הציבו תוכנית יעדים, וסכומי עתק מועברים כדי לעמוד בהם. הבעיה המועלית כאן היא ביעדים עצמם, כמו גם בדרך לממש אותם. "היעדים שמציב משרד החינוך בעייתיים"..."מערכת מסואבת ולא יעילה שבה משקיעים כספים במקומות הלא נכונים" דברים חריפים אלו אמרה השבוע פרופ' תמר אריאב נשיאת מכללת בית ברל ויו"ר פורום ראשי המכללות לחינוך, בראיון כועס מאוד ועם "בטן מלאה". העיתוי והכעסים של פרופ' אריאב לא מקריים. את הפוסט הזה התחלתי לכתוב, בדיוק מאותן סיבות, עוד לפני קריאת הראיון איתה. הסיבה הראשונה נמצאת בדיווח של סופיה מינץ, מנמ"רית משרד החינוך -"מחשוב ענן הוא כבר ההווה". מדובר בהשקת פרויקט ענק להעברת כל מוסדות החינוך לסביבת מחשוב מבוססת ענן, בסכום "זעום" של 45 מיליון ₪ במשך 6 שנים (העלות המתוכננת של כלל פרויקט המחשוב הוא של 5 מיליארד ש"ח.) הסיבה השנייה נמצאת במכתב שנשלח בימים אלו למורי המדעים, אשר מצביע גם הוא על המשאבים הגדולים אשר מושקעים במערכת: "במהלך השנתיים האחרונות כחלק מתוכנית היעדים שהתוו שר החינוך חה"כ גדעון סער, והמנכ"ל ד"ר שמשון שושני, ניתנו משאבים גדולים ותוספת של שעות להוראת מדע וטכנולוגיה" אז מהי אותה "תוכנית יעדים" ומדוע היא "בעייתית"? את "היעדים המרכזיים של משרד החינוך לשנים 2009 – 2012 " ניתן למצוא בהצעת התקציב של משרד החינוך. (לא נגעתי): "1. בטווח הרחוק (תוך שש שנות לימוד) ישראל תימנה עם עשר המדינות המובילות בעולם בהישגים הבין-לאומיים. 2. תוך ארבע שנות לימוד, הישגי מערכת החינוך בישראל במבחנים הבין-לאומיים יהיו בממוצע העולמי. 3. תוך שלוש שנות לימוד תתקדם מערכת החינוך בעשרה מקומות בדירוג הבין – לאומי במתמטיקה, במדעים ובשפה, במבחן PISA שייערך ב 2012 . 4. תוך ארבע שנות לימוד יגיע שיעור הזכאים לתעודת בגרות בתום כיתה י"ב ל – 55% מכלל הלומדים במחזור. 5. תוך ארבע שנות לימוד יגדל ב – 10% מספר הזכאים לתעודת בגרות הכוללת חמש יחידות בכל אחד מהמקצועות הבאים: מתמטיקה, פיזיקה , כימיה ושפה זרה. 6. תוך ארבע שנות לימוד, יגדל ב – 10% מספר הזכאים לתעודת בגרות הכוללת חמש יחידות במדעי הרוח (שפת אם, ספרות, תנ"ך והיסטוריה). 7. תוך חמש שנים תוקם תשתית תקשוב בכל מערכת החינוך והיא תתאים את הסביבה הלימודית למאה ה – 21 ." תוכנית היעדים מתחלקת אם כך לשתיים - לשיפור בכל המדדים הכמותיים, במבחנים הארציים והבינלאומיים, תוך פרק זמן קצר. - למעבר לסביבת מחשוב חדשה. לפני שנתיים עוד התלבטתי מה חשוב יותר כסא למורה, או מחשוב "ענן", אבל לאחר שקראתי את דברי סופיה מינץ כי הענן "יאפשר ליישם את תוכנית משרד החינוך להתקנת שעוני נוכחות בכל בתי הספר בישראל, כחלק מתוכנית הרפורמה בחינוך שהמשרד מוביל בשנים האחרונות" – "נרגעתי"... תסכימו איתי שזה די מוזר שהיתרון הראשון של ה"ענן" שהציגה המנמ"רית , הוא שעוני הנוכחות, ורק אחר כך באו היתרונות הפדגוגיים. התמיהה גוברת במיוחד כאשר מתחילים לעלות קולות מהשטח כי 'עוז לתמורה' החלה ללא התשתיות המובטחות וכי מסתמן שתוספת התשתיות תהיה מינימאלית ( שלא לדבר על הויכוח שמעורר נושא שעוני הנוכחות הביומטריים כאן, כאן וכאן.) פרופ' תמר אריאב עוסקת בבעיה אקוטית אחרת – המחסור החמור במורים, אשר אמור היה להביא להשקעה במכללות להוראה, כולל השקעה נרחבת בתשתיות. במקום זה משקיעים סכומי עתק בפרויקטים אשר לדבריה, חלקם נסגרים וחלקם לא יהיו רלוונטיים בעוד חמש שנים. הראיון עם פרופ' אריאב עוסק גם ב "מרוץ אחר ההישגים במבחנים בינלאומיים ובבחינות הבגרות" אשר לטענתה "מחטיא את המטרה" עד כדי מסקנה מרחיקת לכת כי "צריך לבטל את בחינות הבגרות" בפוסט קודם "הוראת המדעים – שערורייה בגלל הפיזה" ציטטתי את צבי צמרת אשר אמר לי "זו שערורייה שאת לא מתארת". אני מתחילה להבין שהשערורייה נובעת מהשקעת סכומי ההעתק כדי לעמוד ביעדים, שהם חלק ממדיניות המדידה והערכה. התמונה המצטיירת כיום במדעים, דומה מאוד לתהליך שקרה ב 2003 לקראת מבחני TIMMS (תאור במצגת של פרופ' ענת זוהר בנושא "מבחנים בינלאומיים והשפעתם על מטרות ההוראה" ): פיתוח מהיר של תוכנית לימודים (במקרה הנוכחי "העתקת" תוכנית הלימודים של החטיבה העליונה לחטיבת הביניים, בתירוץ של ספיראליות), השתלמויות , מערך הטמעה ובעיקר "מסר חזק מאוד לבתי הספר לפיו חייבים להצליח בבחינה" . פרופ' ענת זוהר מעלה מספר בעיות למהלך כזה, למשל הוא "מסיט משאבים מכלל המטרות לעבר מטרה של הצלחה בבחינה ספציפית" הוא גם גורם למורים ל"אי נחת, לחץ, תסכול וניכור מהמערכת" (היתר במצגת). ד"ר עופר רמון, ראש מנהל מדע וטכנולוגיה במשה"ח, התייחס לדברים בגיליון קו לחינוך, וטען "שפיתוח התוכנית הוא חלק ממהלך רב שנתי ולא ההצלחה בבחינות", הוא רק לא שם לב שאמירה זו עומדת בסתירה לדברים שנכתבו למורי המדעים והעוסקים כאמור, בהשקעה הגדולה במדעים כחלק מ"תוכנית היעדים".... היבט אחר של הבעיה מובא בשתי כתבות שהופיעו לאחרונה בתקשורת. האחת "50 אחוז מ"מורי ההיי- טק" פרשו ממערכת החינוך (הפרויקט הופסק לאחר שהושקעו בו מיליוני שקלים) והשנייה- מכתבם של הפרופסורים לגדעון סער כי "מצב המתמטיקה בתיכונים – מחריד". את הקשר לתוכנית היעדים, ניתן למצוא בדבריה של בוגרת תואר במתמטיקה ותוכנית "חותם" להכשרת סטודנטים כמורים, אשר אינה מתכוונת להפוך את ההוראה לקריירה : "המדינה שלנו מסתמכת על מבחני מיצ"ב, בגרות וכדומה. השפה שבה מלמדים היא שפה של הצלחה במבחנים ולא שפה של הבנה. את יכולה לדעת מתמטיקה ולא להצליח בבגרות, ואת יכולה להצליח בבגרות בלי לדעת מתמטיקה. אלו שפות שונות, וזה מורגש בעיקר במסלול של 3 יחידות. מלמדים ילדים אינטליגנטיים נוסחאות של הצלחה במבחנים בלי שום הבנה ועומק. באיזשהו מקום הכול טכניקה וטריקים. זו בעיה שאינה קשורה לאיכות המורים. התלמידים מקבלים ציונים סבירים, אבל אין להם מושג במתמטיקה". לסיכום: ההשקעה הגדולה מאוד של כספים ב"תוכנית היעדים", לא מהווה פתרון לתחלואי המערכת, ובמידה מסוימת היא מעמיקה אותם. המערכת זקוקה למדידה סטנדרטית במינון סביר. משאבי המערכת כיום, הן כלכליים והן אחרים (עיקר תשומת לב) מופנים בעיקר לנושא זה, וזה לא סביר. במקום זה זקוקה המערכת לאורך רוח, ל"פסק זמן" מהמדדים השונים כדי להתרכז בשיקום אמיתי. קטע מתוך שעון הנוכחות בחדר המורים \ כתבה אילנה דהן הגענו לעידן בו הכל נמדד בִּמְשׂוֹרָה ומופנית אצבע מאשימה כלפי המורה כל מה שאינו מַדיד נדחק לשוליים רק ציונים ולו"זים על כף המאזניים. אַך כיצד ניתן למדוד ערכים וחינוך, ואת ערכם של הקשבה וחיוך? האם ביחידות אורך, זמן או משקל? האם לזרוק לסל וחסל? במקום לדאוג לתכנים ותקנים, הם מְפַרְקים וּמַתְקינים שעונים. מחר יתקינו על כל רגל אזיק ומצלמה בכל כיתה, גם היא לא תזיק. |
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לדעתי אפשר למדוד כל דבר.
גם סובלנות ותרומה לקהילה והתנדבות והכרות עם האחר.
הבעיה היא שלנושאים האלה אין רייטינג....
אני מתמידה. האם זה יואיל?
אף פעם אי אפשר לדעת....
רק יכולה להדגיש ולחזור בחינות בחינות...
הנושא של ערכים נמצא באחד מסעיפי "המטרות" - "חיזוק המרכיב הערכי במערכת החינוך והקניית ערכים ציוניים יהודיים דמוקרטיים וחברתיים"
ביעדים ל - 3 שנים זה נעלם...
לשבת שלום ,
אתה צודק. אין ספק שבצד כל אלה, יחסית ללימור לבנת אשר בימיה ובימי נתניהו קוצצו התקציבים, המצב הרבה יותר טוב.
לגבי השניה....בגללה אני כאן...
כסף זה חשוב. במשך שנים קיצצו בתקציבי החינוך ופגעו במערכת החינוך. עכשיו כאשר יש כספים במערכת החינוך, אי אפשר לנתב את האנרגיות להשגת היעדים המדידים.
לגבי מחשוב, גם הוא חשוב אבל...
מדיניות המדידה והערכה פוגעת בתוכניות הלימודים, פוגעת בהוראה ופוגעת לכן בתלמידים.
תודה! אם כי המצב לא מענג....
תודה לך אביה.
אין ספק שיש כאן אידאולוגיה, הכל מדיד ובזה צריך להצליח.
אמרתי זאת גם לשר החינוך באופן אישי - אמרתי לו כי המדידה וההערכה השתלטו עלינו.הוא דווקא אמר שהוא יודע.
בפועל היעדים שלו מרוכזים בזה וכל המערכת מוכוונת מטרה אחת - הצלחה בבחינות הבינלאומיות.
שושי שעון הנוכחות הוא רק סימפטומטי לצורת החשיבה וסדרי העדיפויות של שר החינוך. אך כדאי להסיר את הנאיביות כי סער צועד יד ביד עם ביבי לעבר "השקיעה".
שעון הנוכחות זו פארפרזה לרעיון החדש הקשור בבריאות!!! במקום להעניק למתמחים תנאים סבירים ולשפר את הרפואה הציבורית הוא יוצא בתכנית "בריאות לילדים כשהוא ייקר את המוצרים המשמינים".
תרשי לי להעז ולומר שאני לא רוצה שביבי ידאג דרך גביית כספים, שביבי ידאג דרך הענקת משאבים.
השיטה הזאת אצלו פועלת בכל תחום ושר החינוך הוא ככלות הכל, כלבלב המחמד של ביבי. את חושבת שזו עילה לתביעה?
לד"ר מיקי ארליך.
ה"כעסים" שלי נובעים בעיקר משני דברים..
אני חושבת שמדידה והערכה הם חשובים, אבל במידה. כבר מזמן עברו לטעמי (ולא רק) את הסף. הבעיה היא שרק היעדים המדידים "מביאים כסף" , זה בדיוק מה שהשתלט עלינו.
אגב, השתמשתי בדבריה של פרופ' אריאב, זו שכועסת מאוד , אבל היא כועסת בראש ובראשונה משום שלא נתנו לה תקציבים למכללות. לי אישית זו לא נקודה משמעותית מעצם המקום שבו אני נמצאת.
תודה רועי,
אני בטוחה שמורים ראו את מה שראו.
אולי לא הייתה להם "במה" להתריע.
והאם מישהו שומע? כן , אני יודעת שכן.
העניין שלפעמים יש כוחות חזקים יותר שפועלים.
שלום שושי,
אני מבין את הכעס והתסכול שעולים מהפוסט שלך.
ובכל זאת ברור לכולם שאם במבחני פיז"ה הציון היה יורד למרות השקעה נוספת של המדינה בחינוך, גולגלתו של שר החינוך הייתה מתגלגלת בראש חוצות.
לטעמי, עיקר תפקידו של שר הוא להשיג תקציבים למערכת שהוא עומד בראשה. זאת תמימות להניח שבסביבת העבודה של שר החינוך, שבה האוצר מנהל בפועל את משרדי הממשלה ניתן להשיג תפקידים ללא מערכת סבירה של הערכה.
לאור זאת, שיפור בתוצאות הוא הדרך היחידה לקבל תקציבים נוספים. ניתן כמובן להשקיע בהרבה דברים אחרים מבלי לשפר תוצאות, ולוותר על תקציבים נוספים, או ש"במדינת האוצר" אף יקצצו בהם.
בקצרה, צריך להבין שכדי שלשר תהייה מוטיבציה להשיג תקציבים, צריך לשלם בו במטבע עוברת לסוחר מבחינתו - מדידה והערכה. אם זה לא יקרה, רק מתאבדים פוליטיים יגיעו למשרד החינוך.
אני מניח שבניהול נכון של בתי ספר, בשיתוף פעולה הדוק עם ההורים, ניתן לנצל לטובת כולם את התקציבים הנוספים שמגיעים למערכת. נכון, הרבה מהם יעודיים ו"צבועים" לטובת פרוייקטים מסוימים, ובכל זאת, יש לנוכחות של כסף נוסף במערכת כדי לשפר את תפקודה ברמה המקומית.
תודה.
שבוע טוב.