כותרות TheMarker >
    ';

    קוראת בקפה

    אבחנות חותכות ומסקנות זמניות על השכונה החדשה שבקפה

    שארלוט

    18 תגובות   יום חמישי, 6/12/07, 13:27

    סוף סוף יש לנו טלויזיה, למרות שהסתדרנו מצוין גם בלעדיה. להשתקע לתוך ספר זה כיף, וכיף להזכר, רק שספרים קשה לקרוא יחד, מה שהופך טלויזיה לסוג של פעילות חברתית אפשרית.

     

    הצלחתי להזמין את שירות הטלויזיה-טלפון-אינטרנט, החבילה הצליחה להגיע, ואחרי כמה נסיונות ליליים, הצליח הממונה על ההרכבות לחבר את כל החוטים הצהובים ולארגן לנו שידור.  

     

    זפזפנו קצת. הערוץ הישראלי מרכז את כל מה שהצלחנו לחמוק ממנו בארץ: חדשות, פופוליטיקות למיניהן, עובדה, האלופה וספורט. חידונים, תכניות היסטוריה בשחור לבן, ערוצי קניות, חדשות בצרפתית. ופתאום נחתנו על ערוץ פינק. נשמע משהו בין ברבי ובין פורנו רך, ולא שזה סותר. אבל דווקא שם, פתאום נפרס לעינינו אולפן, אלגנטי ומדויק. כולו שחור, כשבין שתי הנשים שבו, לבושות גם הן שחור, מפריד רק שולחן אור שמטפס עד התקרה.

     

     

     

    עצרנו את הזפזופ.

     

    קלוז אפ. המרואיינת היא שארלוט גינסבורג המקסימה.

     

     

     

    הגברנו קצת.

     

    שארלוט - אני מכירה אותה עוד כשהיתה ילדה, אז בוודאי אפשר לעבור לשם פרטי - מתראיינת בנינוחות שכמותה לא ראיתי בתכניות ישראליות או אמריקאיות או בריטיות. ללא מאמץ. היא מדברת בשקט, כמעט לוחשת.

     

     

     

     

    מדי פעם עוצרת כדי לחשוב על התשובה, מתמהמהת כדי למצוא את המילה הנכונה.

     

     

     

    המראיינת לא דוחקת בה, מצטרפת אליה בסבלנות למה שנראה כמעט כמו שיתוף בזרם התודעה הפרטי.

     

     

     

    שארלוט מחייכת קצת, לפעמים צוחקת, לפעמים מתעצבת. לפעמים מזיזה קווצת שיער, לפעמים מניחה את הראש על היד, מהרהרת בקול, לפעמים בלעדיו. האשה שמולה מגיבה באמפתיה, בעניין, לפעמים מקשה קצת. שתיהן לפעמים מפסיקות קצת לדבר. שקט באולפן. מתברר שזה לא נורא בכלל.

     

     

     

    לרגעים נדמה שהן בכלל יושבות יחד בבית קפה, שקט ואפלולי, אולי כמו זה שבו אני יושבת עכשיו, ליד מופטארד.

     

    אני חייבת ללמוד כבר צרפתית.

     

    ---

     

    וזה שיר מתוך 5:55, התקליט המשותף של גינסבורג ואייר, תקליט ששכחתי שרציתי לקנות. השיר קצת נקי מדי והקליפ קצת קלווין קלייני מדי, אבל אין אפשרות שלא לאהוב אותה, את שארלוט, גם אם היא מוצלחת מדי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/12/07 22:03:

       

      צטט: גולדנברג 2007-12-13 19:17:32


      אה..את גם פה?

      :)

      מקסים ומעורר הרבה רגש. גם האח וגם תרבות הטלוויזיה...

      קבלתי את שלושתם..איזה חסר לך? :)

       

      כן, ממש יהדות התפוצות אני.

       

      (נדמה לי שהשני, לא הראשון ולא ההוא של הים).

        13/12/07 19:27:

       

      צטט: קרין אלדאה 2007-12-13 18:44:42

      מקסים.

      כבר אמרתי לך שאני נורא מקנאה בך?

       

       

       

      תודה.

       

      לפעמים, כשאני קולטת שזה אמיתי, החיים כאן, וקשיי ההסתגלות של הילדות בעיקר לא מעלים בעינינו דמעות וחורצים קמטי דאגה, אני תוהה האם אדם יכול לקנא בעצמו.

       

      לפעמים כן.

        13/12/07 19:17:

      אה..את גם פה?

      :)

      מקסים ומעורר הרבה רגש. גם האח וגם תרבות הטלוויזיה...

      קבלתי את שלושתם..איזה חסר לך? :)

        13/12/07 18:44:

      מקסים.

      כבר אמרתי לך שאני נורא מקנאה בך?

       

       

        11/12/07 17:55:

       

      צטט: מי? אני? 2007-12-11 15:55:46

      מעבר למקסימות שהזכירו כולם, הנקודה הנוספת שנגעה בי היא הראיון השקט. הזמן. הכבוד למרואין. בלי לרדוף, בלי לקטוע, בלי להפריע. אנחנו רואים את זה, רחמנא לצלן, אפילו בראיונות עם פוליטיקאים בטלויזיה הבריטית. מתחילים תמיד במשפט "תודה שהצטרפת אלינו " (לא בהתקפה, לא בשאלה מתריסה, לא בהוכחה שהמראין בעצם יותר חכם...), ואם מפסיקים או מפריעים - מתנצלים. הקצב עדין מהיר, השאלות עדין נוקבות, ובכל זאת - קצת יותר אויר.

       

      נכון מאוד (אם כי לא ראיתי כאן כמעט כלום אז אני לא יודעת אם זה מאפיין את הראיונות כולם). מה שכן, זה גם החופש הזה והבטחון להופיע בלי רעש וצלצולים ולסמוך על זה שכנות, אינטליגנציה ואינטראקציה יעשו את העבודה.

        11/12/07 15:55:
      מעבר למקסימות שהזכירו כולם, הנקודה הנוספת שנגעה בי היא הראיון השקט. הזמן. הכבוד למרואין. בלי לרדוף, בלי לקטוע, בלי להפריע. אנחנו רואים את זה, רחמנא לצלן, אפילו בראיונות עם פוליטיקאים בטלויזיה הבריטית. מתחילים תמיד במשפט "תודה שהצטרפת אלינו " (לא בהתקפה, לא בשאלה מתריסה, לא בהוכחה שהמראין בעצם יותר חכם...), ואם מפסיקים או מפריעים - מתנצלים. הקצב עדין מהיר, השאלות עדין נוקבות, ובכל זאת - קצת יותר אויר.
        8/12/07 14:56:

       

      צטט: עמיר 2007-12-08 14:00:22

       

      תתחדשו !

      (ואם את ליד רחוב מופאטרד, אז הסתדרת ... תהני) .

       

       

       

      תודה.

       

      אני כבר לא, כמובן. למרות שמצאתי מקום נחמד לכתוב בו ליד הבית, אפילו עם אינטרנט מהיר וקפה סביר, שכשיש לי זמן, אני נוסעת לאנשהו, כל פעם למקום אחר, וכותבת בבית קפה שם.

       

      שלשום זה היה לרובע ה-13 והחמישי. ביום שלישי - אין לדעת.

        8/12/07 14:00:

       

      תתחדשו !

      (ואם את ליד רחוב מופאטרד, אז הסתדרת ... תהני) .

       

       

        8/12/07 13:11:

       

      לא, זאת היתה אמורה להיות התמונה של הטקסט על העוגות. מזל שאנשים מדי פעם מגזימים.

        8/12/07 00:36:

      משום מה הייתי בטוחה למקרא הכותרת שזה יהיה פוסט על אוכל (על קינוחים צרפתיים מעודנים, ליתר דיוק)... אולי בעקבות הפוסט הקודם שלך.

       

      אבל שארלוט באמת מקסימה.

        8/12/07 00:17:

       

      צטט: ליאת z 2007-12-06 23:44:16

       

      הבת, האב והאם וכל היצירות שבניהם, 5:55 המקסים ביותר, אייר, רו מופטרד ואת.

      סה טרה בון, סה. טרה בון.

       

      נשיקות

       

      מקסים האלבום? אני צריכה לקנות. בכלל, אם לא היה כל כך מתסכל אותי לא להכיר כלום ושום דבר כאן, מזמן הייתי חורשת את FNAC, אבל הנה, משהו שאני מכירה.

       

      נשיקות גם ותרגישי טוב.

        6/12/07 23:44:

       

      הבת, האב והאם וכל היצירות שבניהם, 5:55 המקסים ביותר, אייר, רו מופטרד ואת.

      סה טרה בון, סה. טרה בון.

       

      נשיקות

        6/12/07 21:29:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-12-06 17:29:31

      שארלוט תערובת מוצלחת במיוחד

      זכויות יוצרים לסרז' וג'יין

      Ballade de Melody Nelson- החורף בא היום. 

      לא יודעת אם עדיפה הפרחיות של האבא, עם החולצה הפתוחה והסיגריה והלבבות שהוספו לפריים בפאוארפוינט של תקופתם, או הניכור החקייני של הקליפ השחור לבן לא לגמרי בפוקוס של הבת. 

       

      בעצם, אני כן יודעת. הפרחיות של האבא. אבל אני סומכת על שרלוט שתדע להיות פרחה בעצמה במקרה הצורך.  

        6/12/07 21:25:

       

      צטט: filmgeek 2007-12-06 14:16:41

      אחחח...שארלוט שארלוט... כזאת מקסימה!

      חייבת להיות עוד מילה שהוראתה "מקסימה". יש הצעות?

        6/12/07 17:29:

      שארלוט תערובת מוצלחת במיוחד

      זכויות יוצרים לסרז' וג'יין

      Ballade de Melody Nelson- החורף בא היום. 

        6/12/07 14:16:
      אחחח...שארלוט שארלוט... כזאת מקסימה!
        6/12/07 13:42:

       

      צטט: kerenshemesh 2007-12-06 13:35:21

      תענוג את

      ד"ש מזואי

       

      תודה (מקווה שתקראי גם את הפוסט המעודכן, כי העליתי אותו בהמשכים, אחרי פעם אחת המחשב מחק לי הכל).

       

      וזואי - באמת תהיתי איך עברה עליה הנסיעה לפולין. ותזהרו עם הסופגניות, היא מתה על זה.

        6/12/07 13:35:

      תענוג את

      ד"ש מזואי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כנרת רוזנבלום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין