שלום חברים. הנה עוד קטע מהספר שעדיין - מסיבות טכניות - מתעכב.

.

.

.

הבט; לאנשים שונים ישנן שאיפות שונות. וישנן אלפי שאיפות שונות ומשונות. אתה, נמנה על אלו השואפים לרכוש ידע והבנה בתחומי הנפש, ולחלוק ידע והתנסויות אלו עם אחרים. אין זה אומר שאתה חייב להיות עני. אין זה אומר שלא "תזכה" להמשיך את חייך בשפע ורווחה. זה אומר שאתה לומד להיווכח שאתה, ורק אתה, יוצר את המציאות שלך. ואותם הדברים בהם אתה מאמין, הם שיתרחשו. אין אפשרות שהם לא יתרחשו.

בתנאי אחד.

שאתה מאמין בכל ליבך שכך יהיה. שפשוט אין כל אפשרות אחרת. אל תטיל ספק, ולו הקל ביותר. אני יכול לומר לך שכל מה שאתה רוצה באמת, יתקיים. והשאלה היא מה אתה רוצה באמת ? אבל לכך עוד נגיע. כי משאלותייך ידונו בהמשך. אני רוצה להמשיך בבדיקת המצב הנוכחי: אני חושב שאתה לא לגמרי מאמין שמגיע לך. וכל זמן שזה המצב, אנחנו תקועים.

אמור; מה לדעתך מגיע לך?

ת: אני חושב שמגיע לי לעסוק באנשים. שאני מתאים לכך. שיש לי מה להציע.

ש: אני גאה בך. ומה מגיע לך באופן אישי?

ת: לא חשבתי על זה.

ש: ראה; אנחנו חוזרים ל "בראשית". ישנו חוק יסוד ששכחת; החוק האומר, הקובע:

לאמנון מגיע הכל. הכל. הכל.

למה?

כי אמנון נמצא כאן, על פני האדמה. לא בגלל שהוא עוסק באנשים ומשרת אותם. לא בגלל שהוא אב כזה או אחר, בן כזה או אחר, אח כזה או אחר, אדם כזה או אחר.

מגיע לו מתוקף הימצאותו כאן. זו איננה "הנחת יסוד". זה הוא חוק יסוד. ואין לשים אותו במירכאות. כי זה הוא חוק. וחוק לא שמים במירכאות. אז איפה הבעיה, אתה שואל?

ת: כן, אני שואל.

ש: "הבעיה" גם היא יסודית: לא לימדו אתכם שכך הוא, שיש חוק יסוד כזה. ולכן הרוב המוחלט מביניכם אינו יודע, אינו מבין, אינו מאמין שקיים חוק כזה. אבל אין חוק אחר. לא יכול להיות חוק אחר. והדרך היחידה לחיות לפי חוק זה היא מתוך אמונה. אמונה פנימית, שורשית ומוצקה שכך הם הדברים. איש לא לימד אתכם עקרונות יסוד אלו. אין כמעט איש ואישה היודעים עקרונות אלו. וכדאי שתדע שגם אותם, הוריך, מוריך, מפקדיך, מנהליך, חבריך, את כולם או רובם המכריע, איש לא לימד שמגיע להם. ולכן לא יכול הייתָ לצפות שילמדו אותך חוקי יסוד אלו. והשתרכת בדרכים בידיעה שאין תוכן, עניין אמיתי, מטרה אמיתית וראויה, מטרה עם  "בשר".

והנה אתה כאן. ואנו משוחחים. ואתה הולך ונוכח שישנה דרך אחרת. ישנם רעיונות אחרים. ישנן מטרות עם  "בשר". הרשה לי לומר לך שה "בשר" הזה מתאים לך, אך לא לכל אחד. ישנם רבים שזה התחום שלהם. ישנם רבים יותר העוסקים בתחומים אחרים, ומבחינתם ה "בשר" האמיתי נמצא שם.

אבל אנחנו חוזרים אליך: ואנחנו סובבים סביב אותו השורש. עדיין לא הפנמת במלואו את הרעיון שאתה יוצר את המציאות שלך. ושלפיכך כל, אבל כל מה שקורה איתך ונוגע אליך ישירות, בך הוא תלוי. באמונתך. וגם בהבנתך שמגיע לך. לפי שעה אנחנו יכולים להתעכב על שני נושאים אלו.

אתה, כמו כל אחד, יודע כמה קשה להשתחרר מהרגלי חשיבה ודפוסי התנהגות ישנים. (ישנם רבים מאד האומרים: "כזה אני", ומודיעים בכך שכלל אינם רוצים להשתנות. בהם נעסוק בהמשך). ואתה, כמו כולם. ולא לגנאי. אתה נושא על גבך עול של למעלה מחמישים שנות פרשנות מסוג מסוים לאירועים.

שים לב למילים, כי כאן יש להן משמעות עליונה: האירועים עצמם, אירועים הם. פרשנותך להם היא הקובעת כיצד תתייחס אליהם. וזה סדר הדברים:

מתרחש אירוע.

אתה מתבונן בו.

אתה קושר אותו (מדוע, בעצם?) לאירוע קודם שנדמה לך שיש דמיון ביניהם.

אתה נזכר בחוויותיך המבוססות על פרשנותך לאירוע קודם (אם אכן היה אירוע קודם, "דומה").

אתה נותן לו משמעות – פרשנות – על סמך התנסותך או הערכותיך. ואז קובע או בוחר, חד משמעית, קובע או בוחר, את רגשותיך לגביו.

ולבסוף מגיב לאירוע בעודו מתרחש (ולפעמים, לאחר שכבר התרחש, "ונגמר").

לא כל הסעיפים מתרחשים בכל מקרה. הסדר הוא כפי שמופיע כאן. וכיצד הדברים מתקשרים למה שבו עסקנו עד עכשיו? אגיד לך. עד עכשיו – פחות או יותר – כל האירועים בחייך קיבלו את הפרשנות השלילית. "אין סיכוי שכל חפצי יצליח", "לא יתכן שבאמת הכל אפשרי", "אמנם זה רק ביטוי, אבל לא ייתכן שבאמת השמיים הם הגבול" (והם לא הגבול, כי אין). והנה מתרחשים אירועים. בחלקם אתה מבחין, ואם תהיה נחמד והוגן, גם תודה שאתה עצמך נוכח באחריותך ובלעדיותך ביצירת המציאות שלך. אבל אם דבר מה מתרחש על פי סדר או קצב שונה מזה שבו בחרת, (או שנדמה לך שבחרת), הרי עולמך חרֵב עליך. כל כך שבירה אמונתך. כל כך קל לך להידרדר מן הפסגה שעליה עמדת.

וכך בסדר. לשמחתך, כך מתנהלים הדברים. כי רק זו הדרך. כי רק כך תילמד, משהגעת ל"פסגה", להיאחז בה בדרכך שלך. ובכל פעם שאתה שב ומציב את רגלך על הפסגה, אתה מתנסה שוב באופן ההיאחזות בה. ואכן זהו מאמץ. ולצורך התזכורת ההיסטורית, יש לשוב ולציין שעברו עליך כחמישים שנה בהן כלל לא ידעת על קיומן של פסגות אלו ואחרות. ועכשיו אתה כאן. והנה התגלגלת מטה מפסגה מסוימת.

בוא נשאל אחרת: אתה רוצה לוותר על פסגה זו? אתה רוצה לחזור למקום בו עמדת לפני, נאמר, חמש או עשר שנים? ואולי עשרים? ושים את ידך על ליבך!!!