כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המאורה

    היה עסקי נשאר אישי.

    0

    יהלומים או אהבה

    4 תגובות   יום ראשון, 27/11/11, 13:26

    יהלומים או אהבה / סנייק - נובמבר 2011

     

    קשה לי לדבר על אותו אירוע ישן בו נפרדתי מאותה אישה בוגרת בהיותי סטודנט צעיר עם קצת מזומנים בכיסי. אפילו את שמה בקושי זכרתי. האירועים היו ממש מזמן וכל מה שאני זוכר מהם זה, חזה קטן ומוצק, רנו קליאו לבנה, ואבן יהלום צהובה וחצויה.

    היא הייתה מרצה לכימיה ואני סטודנט למחשבים והתאהבתי בה עד קצה אוזני. בצעד חפוז ונמהר נסעתי למרכז העיר בירושלים לרכוש לה מתנה ליום הולדתה שחגגנו אותו לראשונה יחדיו. היות ועבדתי שנתיים לפני תחילת הלימודים בעבודה המכניסה כסף רב לכסף הייתה משמעות קלה בעיניי, וטרם הרגשתי את עול חיי הסטודנט, ואת אותה זרימה פוסקת של מזומנים שדיללה את חשבוני עד הפיכתי למבקש סעד במשרדי הדיקן באותה מכללה בה למדתי.

    היה זה נובמבר קר מאוד, בו נכנסתי לחנות התכשיטים וביקשתי לרכוש טבעת.

    המוכר הציץ בי ומיד אמר, אתה מחפש טבעת.

    הוא אמר זאת בכזאת פסקנות, עד שנדמה היה לי שהוא ממש ניחן ביכולת נבואית.

    נכון, עניתי.

    תן לי לנחש, הוסיף הוא ושקע למין הרהור עמוק עם עיניים מעורפלות במסתוריות, טבעת יהלום, נכון?

    צמרמורת חלפה בגבי והנהנתי בראשי.

    לבחורה צעירה? שאל וכיווץ עיניו.

    לא בדיוק, אני חושב שהיא בת שלושים ושמונה.

    אהה, פלט הוא והרגיש קצת פספוס.

    הוא פנה לאחורי החנות הקטנה, וחזר עם כמה מגשים קטנים עליהן סודרו שורות של טבעות. אני הצצתי בהן ומיד הרגשתי בלבול.

    תרשה לי להמליץ, אמר הוא והצביע על כמה טבעות וטען, הן מודרניות ופופולריות בתקופה זאת.

    לאחר חמש דקות של התעניינות במחירים התחלתי לשאול אותו לצבעם של היהלומים, איכותם וגודלם. חיש מהר שקענו שנינו לשיחה על יהלומים. עד אותו יום לא ידעתי כי יהלום צהוב נחשב לזול ודווקא, יהלום החסר צבע, נחשב ליקר יותר.

    זאת ממש חוצפה אמרתי, ובחנתי יהלום גדול הנראה כמו טיפה גדולה ובצבע צהוב, תראה איזה יפה הוא.

    אתה צודק, אבל זה עניין של ביקוש והיצע. מסתבר כי הפרפקציוניזם הטכני דבק ביהלומנים ואחר כך בלקוחות וכולם מחפשים יהלומים נקיים במובן של חסרי צבע, אמר הוא ונדנד בראשו.

    אבל בעיני הצבע הזה מדהים, אמרתי במרירות.

    היהלום הזה שוקל פי עשר מהיהלום שבחרת בטבעת זאת, הצביע הוא על הטבעת המונחת בצד, אבל, הוא עולה את אותו מחיר.

    אתה יודע, הוא יפהֱ אמרתי והחזקתי אותו בכף ידי משתאה מגודלו.

    אבל הוא חצוי, אתה רואה? הפך הוא את היהלום.

    ולמה הוא חצוי? תהיתי.

    זאת טעות מסחרית טהורה, אמר הוא וניגש לנתק את הקומקום החשמלי שהחל לפלוט גייזר של קיטור.

    הוא הכין לשנינו קפה, בעוד הגשם מטפטף בחוץ ושנינו התישבנו מצידו החיצוני של הדלפק כשבנינו יהלום צהוב וחצוי, טבעת זהב ובראשה יהלום לבן, שתי כוסות קפה וצלוחית קרקרים.

    אבי חצה את הטבעת היהלום הזה לפני שנים רבות, ומאז איננו מצליחים למכור את חצי היהלום הזה. אם לא היו חוצים את היהלום אזי היהלום המושלם היה עולה פי עשר מערכו היחסי כיום.

    אתה מתכוון שהיה עולה עשרים אלף שקל? נדהמתי כאילו התחלתי להבין בעסקי יהלומים.

    אכן כך! לגם הוא מהקפה והוסיף, אבל הכל עניין של אהבה.

    הסתקרנתי והמתנתי, אבל הוא כנראה לא רצה לשחרר את הסיפור לכן החל ללעוס קרקר בעודי ממתין.

    הגשם בחוץ התחזק במפתיע והוא קם ממקומו כדי להדק את הסחבה לסף הדלת כדי שהמים לא יתפרצו פנימה. הוא עמד לרגע ואז הסתובב אלי ואמר "אני לא חושב שהיהלום הזה יכול להתאים לך. קח את הטבעת הפופולארית ותן אותה לאהובתך"

    ליבי נעתק מקירבי וחשתי החמצה מאובדן אותו סיפור. אותו רגע הרגשתי שהיהלום הצהוב כאילו ניתק מקרבי, ותחושת געגוע עז, ומשיכה חסרת פשר אחזה בי.

    למה? שאלתי באכזבה.

    זה עניין של פרקטיות באהבה לאבנים. קשה לי להסביר אבל סביר להניח כי אהובתך תבחר ביהלום הלבן ולא בצהוב. תן לה להחליט מה היא רוצה.

    אבל הוא יותר גדול ויפה.

    נו אז מה? רטן הוא בזעף בלתי מוסבר.

    היופי הוא פרפקציוניזם אמיתי בעסקי יהלומים. אף בחורה לא יכולה לראות יהלום קטן, אבל עצם העובדה שהוא יהלום לבן ויוקרתי הופכת אותו ליפה בעיניה.

    אני לא מאמין! פסקתי. אני כמעט בטוח שהיא תבחר בצהוב.

    בוא ננסה אמר הוא בחיוך מלגלג.

    אכן, כך עשינו. השארתי לו שני צ'קים על שני יהלומים כשאחד מהם דחוי לעוד חודשים. במידה וארצה להחזיר את אחד מהשניים אקבל את הצ'ק השני חזרה.

     

    ***

     

    נסעתי למכללה ונפגשתי עם אהובתי ברנו קליאו. היא אספה אותי מהמעונות ונסענו כשגשם זלעפות יורד סביבנו.

    עצרנו באמצע הדרך לפי בקשתי, ובמגרש חניה גדול וושומם הוצאתי לה את המתנה שתרצה לבחור מבין השתיים.

    היא התלהבה, חיבקה אותי ומייד עשינו סקס ברנו הקטנה, ויש לציין שלא אשכח את אותם תרגילי לוליינות ואת אותה מכונית קטנטנה ולבנה... איך אוכל לשכוח את הפעם האחרונה שהיינו יחדיו?

     

    חזרתי לחנות אחרי חודש. כפור שרר ברחובות ירושלים, ושלג היה פזור על המדרכה ברחוב השומם בו פסעתי. חלק מהחנויות היו סגורות וחששתי שגם חנות התכשיטים הקטנה תהיה סגורה.

    במפתיע האור דלק, ובתוך החנות מצאתי את אותו מוכר, שהרים ראשו מהעיתון והביט בי בהפתעה.

    לאחר ברכות ולחיצות יד התיישבנו ליד הדלפק וששוב שתי כוסות תה, צלחת קרקרים קטנה, ויהלום צהוב חוצצים בנינו.

    איך ידעת? שאלתי.

    הוא משך בכתפיו ולא ענה. במקום זאת הגיש לי את הצ'ק וגרר את היהלום לכיוונו.

    רק רגע! אמרתי, אני רוצה את היהלום הזה.

    הוא הביט בי מופתע ושתק ארוכות.

    מה תעשה בו? תהה.

    לא יודע! אני אחשוב על זה אבל בינתיים אני התאהבתי בו.

    זה לא טוב! אמר הוא בחדות ופניו הקדירו.

    אל תתאהב ביהלומים! אתה עלול להחמיץ את האהבה.. אמר בשקט והתחיל לספר.

     

    למירי ענתבי היו עשרות מחזרים, היא הייתה המלכה הכי יפה בשכונת נחלאות, אני אומר לך שבכל ירושלים לא הייתה מוצא יפיפיה כזאת..

    אני אישית ראיתי אותה רק פעם אחת, כשהייתה בגיל שלושים וחמש לערך, ויש אמת בכל הסיפורים עליה.

    אבל הסיפור לא רק עליה אלא גם על אותו מחזר עקשן וצולע. 

    ניסן כהן הצעיר  שהיה בנו של מלך השטיחים בירושלים ראה אותה פעם אחת ומאז נשבה באהבתו אליה. להבדיל מאחרים שסומאו מאהבתם וחיזרו במרץ בכל רגע שאפשר, ישב הוא בצד והמתין לטרף המבוקש ביותר בכל ירושלים.

    הוא ורגלו הנשרכת מאחור המתינו ליום המתאים והרגע המתאים כדי לבצע את הבלתי יאומן.

    היא בסוף הגיעה לחנות של אביו ברחוב ג'ורג המלך. תחילה הגיעה אימה של מיר ואח"כ הגיעה גם ביתה.

    הבת התיישבה מול שטיח צמר עבה להפליא ובחרה בו מבין הארבעה שהוצעו כאפשרויות למתנה בעקבות רכישת השטיח הענק שנרכש במחיר מציאה לסלון.

    ברור שהיא בחרה באותו שטיח מתנה שכן האחרים היו ממש עלובים.

    לפתע נכנס היורש לאמפריית השטיחים, והציץ בשטיח שהוצע על ידי העובד שבחנות ואמר " לא! דווקא זה?"

    מבטו היה נוזף ומתרעם כלפי העובד שנבהל.

    מה הכוונה שלא? תהתה מירי, הרי זה בדיוק מה שבחרתי.

    יש בשטיח הזה יהלום, ועד שלא נמצא את היהלום לא תקבלי אותו, אמר ניסן ומשך את השטיח לאוספו.

    זאת הניחה את רגלה הארוכה על השטיח ובעקב איטלקי לבן ומחודד נעצה בחוזקה במרבד הסיבים הצפוף ואמרה - את זה אני רוצה.

    אתמול איבדה כאן תיירת מאנגליה את היהלום מהתליון והבטחתי כי אמצא אותו.

    אתה מתלוצץ, התרעמה היפיפיה וכיווצה גבותיה העשויות בקפידה וחיפשה את המלכודת בדבריו.

    לא אלאה אותך בסיפור שכן שמעתי אותו מיד שניה או שלישית ואינני בטוח בדיוק מה אירע.

    כל שידוע שהשטיח הגיע לביתה של אותו צעירה ובמפתיע נמצא שם יהלום צהוב וגדול בתוך סיבי הצמר הארוכים.

    מי יודע מה אירע, אבל רק אחרי כמה חודשים הגיעה אותה צעירה לחנות התכשיטים זאת, בה אנו יושבים וביקשה לבחון את ערכה של אותה אבן.

    אבי מיד ידע במה מדובר שכן אותו ניסן היה חבר של כל בעלי החנויות היהודים בעיר. אחרי שהזמין אותה פעם נוספת לאומדן הגיעה מירי כשבמפתיע מגיע אחריה ניסן.

    התדהמה הייתה מושלמת והאשמה בערה בפניה. באצילות נפש הודתה כי מצאה את היהלום בשטיח.

    אין לדעת מה קרה בדיוק אחר כך, אבל אחרי שבוע הגיעו שניהם שוב לחנות לרכוש לה יהלום אחר. כך החל ניסן הצולע לחזר אחר מירי מלכת העיר שהחלה להימשך לאותן אבנים יקרות שנרכשו כאן מידי פעם אחר פעם אם זה ליום הולדתה, אם זה לחג ראש השנה, או אם זה סתם ליום הכרותם.

    הם התחתנו, ולצערי התגרשו אחרי חצי שנה.

    הם הופיעו בחנות וביקשו לחצות את היהלום לשניים.

    ממה שהבין אבי, שדבר הקשר בינו לבין ניסן נודע לאותה בחורה צעירה ומבט האשמה שהטיחה באבי הבהיר שהתרמית נחשפה.

    מיד לאחר חציית היהלום התבודד ניסן ונעלם מחנותו. חודש לא נשמע ממנו ובסופו של דבר נמצאה גופתו בחדר האמבטיה בביתו. במפתיע אותה מירי החלה להשתנות אחרי אותו מקרה. היא נסעה לגור תקופה ארוכה בתל אביב. כשחזרה הייתה שונה לגמרי והחלה לבקר את קיברו של ניסן הקבור בהר הזיתים.

    אט אט החלו אנשים לשים לב כי בגדיה הפכו כהים מיום ליום עד כי נעשו שחורים לגמרי ודומה כי החליטה להספיד את ניסן עד סוף חיה.

    אינני יודע אם אבלותה הייתה מחזיקה מעמד תחת היופי המדהים שלא כהה או דהה תחת האבל. אם הייתה מתחתנת שוב? זאת סתם שאלה מעניינת. אבל אחרי שבע שנה נהרגה מאש צלף ירדני ממול לחומות העיר כשבאה להניח זר על קברו.

     

    המוכר נאנח עמוקות והביט בי. ללא ספק שהייתי אותו רגע מרותק לגמרי ולא שמתי לב שהזמן חלף כל כך מהר ובחוץ החשיך.

    אז היא התאהבה ביהלום? שאלתי כשאני מנסה לקשור את הסיפור לדבריו.

    יתכן שכן. אני בעצם לא יודע.

    אני הבנתי את הסיפור אחרת לגמרי, אמרתי לו.

    היא אולי התפתתה ליהלום, אבל בסופו של דבר בחרה באהבה, גם אם הגיעה זאת מאוחר.

    הוא הנהן בראשו. דומה כי כבר לא היה חשוב מי צודק.

     

    החלטתי לקחת את היהלום איתי והשארתי את הצ'ק. היום כשמחירי היהלומים כל כך גבוהים גיליתי כי החצי יהלום הזה שווה המון כסף, ועשיתי עסקה נפלאה.

    דבר נוסף שרציתי לספר, זה אותו משפט שמבלבל אותי באותו סיפור ישן זה שהתרחש לפני עשרים שנה.

    כשיצאתי מהחנות שאלתי אותו, למי בעצם שייך חצי יהלום זה אותו רכשתי.

    הוא שייך לניסן כמובן, ענה הוא.

    עד עכשיו אני תוהה היכן החצי השני, ומדוע בעצם לא השאירה מירי את החצי תרמית בחנות? מדוע היא שמרה את החצי? האם זאת מתוך אהבה ליהלום או אהבה לניסן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/11 16:00:
      ארוך מדי. למי יש זמן לקרוא כאן סיפור? ובכל זאת, קראתי בעניין ובהנאה מהתחלה עד הסוף. שאפו!
        1/12/11 12:44:
      לא יכולתי להתנתק - כתוב נפלא!
        27/11/11 14:10:
      מה שכן..אי אפשר לקחת ממך את הכישרון הזה!
        27/11/11 13:41:
      כתבת יפה ................מעניין