היום, אני חוגגת יום הולדת כבר בפעם המי יודע כמה ... ( אני יודעת. זה בדוק!...)

הפעם, אני בוחרת להעניק ביום המיוחד שלי מתנות לכמה אנשים מהסביבה הקרובה שלי...

כבר מזה זמן אני רוצה להתחיל כאן את "פינת הפירגון" לטובת אלה שעושים  דברים מיוחדים, יוצאים לדרך חדשה, חולמים ומממשים...יוצרים מציאות חדשה בחייהם ופורצים דרך חדשה מזו שבה צעדו עד כה.

ביום הזה שלי, שקורה רק פעם בשנה, זוהי הזדמנות מצויינת להתחיל ...ואני גאה ומאושרת להיות זו החוגגת יום הולדת ומעניקה מתנות לאחרים ...

הפירגון הראשון הוא ללירית שפיר-שמש, חברתי לקפה. את לירית פגשתי לראשונה ב-1984. לירית האמיצה היתה החיילת הראשונה בצה"ל שהיא לקויית שמיעה ולקויית ראייה, כאחד. אני הייתי אז עיתונאית צעירה ב"מעריב"  וסיפור  ההתמודדות המרגש של לירית עם  החיים במיגבלות לא פשוטות בכלל ובעיקר בתנאיה של מסגרת צבאית הפכו למסמך אנושי מרתק אותו הבאתי לקוראים.

לפני שנתיים נפגשנו שוב כאן בקפה. הבלוג החושפני שלה על ההתמודדות החברתית ועל ניתוחי השתלים הקוכליאריים שבאו לשפר את איכות חייה ריגשו אותי כמו את שאר קוראיה.

לפני חודשים אחדים ראיתי אותה רוקדת ושרה על במת "שירת האדם" האירוע השנתי למען לקויי שמיעה של אירגון "בקול" והערצתי את הנחישות שלה לחצות משוכות .

ב-12 בינואר 2012 לירית שפיר תרשום הישג נוסף במסלול ההתמודדויות שלה: היא תפתח את תערוכת הצילומים הראשונה שלה ברעננה. זוהי הזמנה להגיע, לצפות ולכבד את לירית הלוחמת ללא חת...

הפירגון השני הוא לנועם איתן.לפני כמה חודשים סיפר לי חבר לספסל הלימודים בריאלי בחיפה, שנועם איתן בן מחזור שלנו הוציא כבר 3 ספרי ילדים. בושה ונכלמת לא ידעתי מי זה , אבל התנחמתי בעובדה שבמחזור של 350 תלמידים לא תמיד מכירים את כולם. אחר כך כתב לי נועם: "לא ביקרתי הרבה בבית הספר" ...

וכך, באיחור של למעלה מ-30 שנה גיליתי חבר חדש ישן, שכתב 3 סיפורי ילדים מקסימים, ועיטר אותם מפרי מיכחולו בציורים נאיביים ססגוניים ויפים כל כך...פריחה מאוחרת לכישרון

רב גוני מרגש המביא סיטואציות מהחיים ומדבר אל ילדים. בכל שם של ספר ישנו קישור  המוביל אל מילים שנכתבו אודות הספרים.

אביעד בן חמוד 

(ראו הקישור)

ג'וני כריש פטיש

השועל והמלך הזהוב

הפירגון השלישי הוא לחברתי טל גבעון, (הקישור על שמה מוביל אל דף הבית שלה) שאף היא למדה איתי בריאלי , אך מעולם לא החלפנו מילה אחת אפילו, עד לפני שנתיים. לפעמים צריך להגיע לגיל 50  כדי לגלות אנשים שהיו לידך כל כך הרבה שנים, ובעצם לא הכרת אותם. מזל גדול שכמה חברים מהמחזור שלנו אירגנו לנו כנס כל כך מרשים, כדי שגם נחדש קשרים ישנים ונהפוך אותם לחברים חדשים, אבל בכל זאת עם שורשים ...

טל , אמנית ויוצרת רב גונית. יוצרת תמונות מרשימות ומקוריות, מחדשת רהיטים ישנים שנראים כמועמדים לגרוטאות  והופכת אותם ליצירות אמנות של ממש, חורזת מוביילים צבעוניים והופכת את הבית ליצירת אמנות אחת שלמה באמצעים מינימליים יחסית, כאשר התוצאה נראית "מיליון דולר", כאילו נרכשה בגלריה יוקרתית במחירים מרקיעי שחקים... השנה יצאה טל לדרך חדשה והקימה עסק משל עצמה, וזה המקום שלי להחזיק לה אצבעות. 

הפירגון הרביעי הוא לסימונה בן דור, הוגת הרעיון ומחברת  "ספר ההצלחות שלי".

הספר מזמין אותך לכתוב את הצלחותיך בכל יום. הצלחה היא מה אתה מחשיב כהצלחה. קטנה כגדולה. הישג שהשגת או המנעות שהצלחת לעמוד בה.  בכל יום, ציין לעצמך מעשה טוב שעשית למען עצמך ולמען אחרים. בכל יום, זכור מילה טובה ושבח שאמרת לסובבים אותך ולעצמך.

את סימונה הכרתי לאחרונה, אבל החיוך האופטימי שלה והגישה החיובית  היו ממש כמו סקוץ' עבורי לחבור אליה ולהינות מהיצירה המופלאה הזו המתאימה לכל אחד. מתאים למי שכבר נמצא בעיצומה של הגשמת ההצלחה שלו ולמי שחולם עליה ורוצה להתחיל בצעדים קטנים אך מדודים.

וככה בין השורות אני ממליצה עליו למי שנמצא בתקופה "לא משהו" וכדאי לו מאד להתחיל ולרשום כל פעילות ולציין כל אירוע כשלב בדרך להמראה מחודשת. אנו עושים כל כך הרבה דברים קטנים וגדולים, ולעיתים ממהרים ולא עוצרים כדי לסמן גם לעצמו "וי" וגם לטפוח לעצמנו על השכם...מותר לפרגן ...גם לעצמנו...

הפירגון החמישי הוא לחדווה בן נתנאל שפשטה את מדי השוטרת והחליקה בצעדים קלילים היישר אל המטבח ...את התחביב - בישול ואפיה הפכה לעיסוק העיקרי . היא מאכילה בשמחה ובהנאה את כל מי שרק מוכן לנסות....

בין אין ספור סוגי פשטידות, לזניות, בשרים ודגים, בהרכבים שונים מגוונים, מעניינים ומפתיעים,  שלא לדבר על הקינוחים המרשימים והנימוחים בפה ועוגות "הווואוווו" של חדווה... היא מדווחת על אפשרות לסושי ( יש !!!) , קינואה בחמוציות,בצנוברים, בעשבי תיבול ותוספות, עם ובלי חמוציות, פירות יבשים, אגוזים, ושאר ירקות. צריך יום לימודים ארוך כדי להכיר את התפריט המגוון שלה כדי לעמוד בהצלחה ב"בוחן פתע" ...

לאחרונה, המלצתי עליה לכמה מחברי וכולם "מלקקים את האצבעות". חדווה החרוצה מתייצבת עמוסת מטעמים בכמויות שמספיקות לגדוד, עם חיוך ענק ומצב רוח בשמיים, כאילו לא עמדה במטבח כמה שעות טובות קודם לכן. "שאפו" לחדווה על האומץ לצאת לעצמאות באמצע החיים  ועל המיגוון של "מימוש". ומי שיעלה במשקל כתוצאה ממילים אלה  אנא לא יבוא אלי בטענות ....

פירגון גדול ואמיתי מגיע לכמה ממכרי האהובים העושים עבודתם לילות כימים לטובת הכלל,

עבודה קשה ומייגעת, שלרוב איננה זוכה להערכה, כי היא ניתנת כשירות לציבור.

גם לאלה שמתנדבים ותורמים בצינעה למטרות טובות, באהבה וכדרך חיים. מכיוון שגדלתי על מתן בסתר, ומאמינה גדולה בכך, אני מקבלת את דרכם באהבה, ומכבדת אותה מאוד.

גם לאלה בסביבתי הקרובה המתמודדים 24 שעות ביממה עם גידול וחינוך של ילדים "מיוחדים" - תהליכים רצופי מהמורות ובעיקר עם דאגה גדולה לעתידם.

את הפירגון האחרון אני רוצה להעניק עם חיבוק ענק לכל חברי שעמדו לצידי בשנה האחרונה, כל אחד בדרכו ועל פי יכולתו, וליוו אותי, את רגלי השבורה, המחלימה, שכבר צועדת איכשהו אך עדיין לא כמו שהיה, שסייעו בכל מה שניתן היה, ובעיקר במילה טובה וחיבוקים. בדרך כלל לא היה צורך בהרבה יותר מזה, אבל זה המון!

מי שמילים  אלה מכוונות אליהם - מוצאים עצמם בין המילים ובין השורות. תודה !