חשבתי איך להתחיל, בסיסמא קליטה, במשפט מפוצץ, אבל אני פשוט אספר לכם על מספר חוויות שקרו לי עם ״קבצנים״ וזה יסביר לכם למה אני אישית כבר לא תורם לנזקק ברחוב.

סיפור א׳: ברחוב בן-יהודה בירושלים (המדרחוב) ישנם עשרות קבצנים, כל אחד עם הסיפור שלו. זה מחפש תרומה לישיבה, זה לכתיבת ספר תורה, זה למשפחה נזקקת וזה לילד שצריך השתלת כבד. דבר אחד משותף לכל אלו- הם תמיד שם. אולי אם פעם אחת, רק פעם אחת, הם היו הולכים לנסות לעבוד הם לא היו נזקקים. בכל מקרה, יש דמות אחת שאני זוכר מצויין- בחור גבוה ושמן, לבוש מכנס שחור וחולצה מכופתרת לבנה (בגדי דוס, בקיצור) והשיער דומה בצורתו לזה של קראסטי הליצן מהסימפסונס. הבחור מסתובב באיזור גלידריית קצפת ומבקש צדקה תמורת החוט האדום שמעניקים לכם למזל (איפה בדיוק המזל שלו אם רק קבצנים מחלקים אותו?). מעולם לא נתתי לו אגורה וטוב שכך! יום אחד עשיתי קיצור דרך מרחוב צדדי באיזור המדרחוב ולפתע ראיתי את קראסטי שלנו מסתכל ימינה ושמאלה (לא יודע איך הוא לא ראה אותי) ואז ניגש לקטנוע 250 סמ״ק, פותח אותו ומוציא ארוחת צהריים מתחת למושב! כסף לאופנוע, ביטוח ודלק יש לו אבל את הצדקה שלכם הוא ממש ממש צריך... ואם חשבתם שהקודם חצוף, תעברו לסיפור הבא. 

סיפור ב׳: ישבתי עם חבריי בהמבורגריה כשרה בת״א, קפלן פינת אבן גבירול. בחצי שעה שישבנו שם וטחנו, במוח כמו גם בהמבורגר, ניגשו אלינו 3 קבצנים. את השניים הראשונים ניפנפנו אבל השלישי היה די עקשן ומציק, זאת אומרת עד לרגע שבאו לתת לו דו״ח חנייה. לא טעיתם- דו״ח חנייה. החצוף השקרן הזה, שמנסה להיראות מסכן ומוזנח, החנה את רכבו ממש ליד השולחן שלנו! לאדון ״תעזרו לי, קצת כסף לאוכל״ יש יונדאי גטס כסופה והוא חנה 4 מטר מאיתנו ואז יצא להסתובב ולרמות אנשים. כנראה שהיינו האחרונים בסבב השקרים שלו כי הוא היה בדרכו לרכב ואז נצמד אלינו. ניסיתי לגרש אותו אבל הוא נשאר ותודה לעיריית תל אביב ששלחה פקח להציל אותנו ממר יונדאי גטס. כזאת שפלות, כזה גועל. חשבתי לקום מהשולחן ולגשת לדפוק לו על החלון של האוטו ולבקש כסף לאוכל, אבל הוא התניע ונסע, כנראה לרמות עוד אנשים.  

סיפור ג׳: זה פחות מרגיז, רק מעצבן. אני הולך כל בוקר (לפחות מנסה כל בוקר...) לתפילה לפני העבודה וכל פעם בבית כנסת אחר. לפעמים אני רק דורך בחוץ וכבר ניגשת אליי גברת אחת ואומרת לי באלו המילים: ״ יש לך צדקה לתת לי? משהו?״. מזל שבפעם הראשונה הראש שלי היה באדמה ואז כשהרמתי מבט הספקתי לחטוף מבט מקיף על הגברת- נראית מטופחת יחסית, לבוש נקי ולא מרופט ומשקפי ראייה שנראים הרבה יותר יוקרתיים משלי. אבל מה ששבר אותי היו הנעליים. עניתי לה ישר ״לא, ולש נראה לי שאת צריכה״. היא עוד מעיזה לשאול אותי ״למה?״, אז עניתי לה ״כי יש לך כנראה מספיק כסף לקנות את הדגם הכי חדש של קרוקס״. תאמינו לי, רציתי לקנות כאלה, 300 ש״ח בחנויות המובחרות. אז אם כל השאר לא הספיק- הקרוקס הסגולות הצילו אותי מעוד רמאית.

סיפור אחרון: הלכתי לסופר בשישי ועמדתי בתור לקופה. ניגש לאדון שעמד מאחורי אדם שדווקא נראה מוזנח יחסית וביקש ממנו קצת כסף לקנות אוכל לשבת. כמה אתם הייתם נותנים? 5? 10? האדון מאחורי הציע לו 30!! רק שלא היה לו מזומן אלא אשראי אז הוא אמר ל״קבצן״ שיילך ויביא אוכל ב-30 ש״ח והוא יקנה לו. ומה עשה החצוף? הסתובב והלך לקופה השנייה לנסות להשיג מזומן. ככה זה כנראה כשאתה רוצה לקנות סיגריות או אלכוהול או אולי מנת סם.

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר לא לתרום כסף או לתת צדקה. אני דווקא כן תורם, תורם לארגונים שאני כן סומך עליהם שלא ימעלו בכספי, שלא יקחו הכל למשכורות. אני גם נותן צדקה בבית הכנסת וגם לזקנה שמחכה מחוצה לו בימי שישי. כי היא בטוח לא יכולה לעבוד. אני גם מתנדב בעמותה לחלוקת מזון לנזקקים (לקט ישראל, למעוניינים) ואנחנו מפרישים כל חודש (עברי) סכום ממשכורתנו לארגון מסויים ע״פ בחירתנו. אז אל תסיקו אוטומטית שאני מניאק או קמצן, אני פשוט לא סובל שאנשים רעים מנצחים. וזה מה שזה, אנשים רעים שמשקרים ומנצלים את טוב ליבנו ובנוסף פוגעים במסכנים האמיתיים. אז תעשו חושבים, שימו לב למי אתם תורמים ובואו ננסה לעזור לאנשים נזקקים באמת. אני לעולם לא אסלח לעצמי על אותו רגע ליד הדירה הישנה שלי בירושלים, כאשר ראיתי אישה מבוגרת מאוד מחטטת בפח האשפה המרכזי כדי למצוא אוכל, ולא עשיתי כלום. לא נקפתי אצבע. לא הוצאתי את הארנק ועזרתי לעניי עירי. וזה רודף אותך, לא בקטע של ״אני לא ישן בלילה ״ אלא יותר בזה שנפלת פעם אחת לבור של האטימות ותשתדל לא ליפול שוב. אני מקווה שהכסף שלכם יגיע למקומות הנכונים, לצערנו יש יותר מדי אנשים במדינה שבאמת צריכים אותו.