דברים ב' חברנו מהקפה כתב אתמול

"מכמה רשימות שקראתי כאן את מצטיירת לי כאחת מאותם אנשים מיוחדים שכל מקום שבו הם דורכים הופך לצומת.
קראתי את הרשימה הזו בשקיקה והתפעלתי, אבל נשארתי רעב לעוד אינפורמציה. התמונה שלך עם הילדים היא כותרת של סיפור. מסקרן אותי מאוד הסיפור של התמונה הזאת.

בכלל, חסר לי הרקע לרשימות שלך ממיאנמר. לא הצלחתי להבין אם היית שם בשליחות, בשליחות מטעם עצמך, או בטיול, למרות שעושה רושם שגם אם זה היה טיול, את לא טיילית רגילה.

בכל אופן, הרשימות 'צנועות' מדי לטעמי ואין מספיק 'אני' בתוך המקום. מעניין לדעת מה הביא אותך לשם, מה תיכננת לעשות שם, ואילו טוויסטים עברו התכניות שלך תוך כדי השהות שם. 
קדימה, עוד רשימה."

אתה צודק לגמרי, דברים ב'. הייתי יכולה לעבוד במע"צ בלי קושי. ועכשיו לשאלות:

הספור עם הילדים שווה לגמרי.

נסעתי לסיפו. עיירה ציורית בצפון הכמעט רחוק של מיאנמר. צפונה יש נוקדה אחת נוספת

שהחונטה מרשה להגיע אליה ומעבר לנקודה הצפונית הזאת השטח סגור למלחמת 60 השנה בינתיים שכולם מייחלים לקיצה. בסיפו גר מר בוק המופיע בפוסט המסכם. על מר בוק קראתי בפורומים שונים באינטרנט. הוא מקיים מאבק קמאי כמעט עם מיסטר צ'ארלס ובהיותי תומכת חלשים ידועה, צידדתי באינטואיטיביות ראויה לשבח במר בוק, ואיך שהגעתי לסיפו הלכתי לבקר אותו.

הבחור התבונן בי ואמר משהו כמו טוב שבאת, אנחנו יוצאים מחר ביחד ב- 9 לחלק מחברות לתלמידים בכפרים. אני נשבעת שהוא לא הקדים שום הקדמה אבל היה ברור לשנינו שעם ג'וניי, הנהג אצל ההגה אנחנו נחלק בחדווה את מה שצריך.

המסע לכפרים היה מדהים. הנוף הפיל אותי החוצה לא פעם וגם לא פעמים, ובקיאותו של מר בוק בספורים הנכונים שובבה את נפשי עד מאד. בדרך הוא פלט כלאחר יד שהוא בעצם מזכיר מפלגת האופוזיציה. הנהג החוויר ושקע בסרעפים מהסוג שמלמדים את השוקע דבר אחד או שנים או ליתר דיוק איך נחלצים מצרה.

בינתיים הגענו לבית הספר. אני לא שכחתי את יכולת המשחק הנדירה שלי, בכל אופן נולה צ'לטון, אוניברסיטת תל אביב וככה, ועשיתי שם סטנדאפ מטורף לתועלת הקטנים שצחקו (התרגום היה סימולטני) והגדולים שחייכו מתחת לשפם.

את הסיבה לנסיעה המופלאה למיאנמר ספרתי בפוסט הראשון. מדובר במחוז חפץ. כמעט לכל אדם יש אחד. אני מחלקת את העולם לכאלה שיש להם מחוזות חפץ ולכאלה בלי. למי שיש לו אחד- כיף לו. יש לו פתח מילוט בחורף סגרירי, בישיבה משעממת, וגם עניין אינטרנטי קבוע. מה קורה במחוז, ועד כמה החפץ מחזיק מעמד.

מיאנמר הפכה אצלי למחוז חפץ כשהייתי בתאילנד לפני 20 שנה. כל מה שקניתי התברר כבורמזי, וכשרציתי לנסוע למקור אמרו לי שאין ויזות. וכך התגלגלה מיאנמר להיות מתנתי ליום הולדתי כשברור לי שמדובר במסע עם תובנות, ועם חלוקת מפתחות לרוב הדלתות הנעולות במוחי.

אתה הראשון שמחפש את האני בתוך החוויה המיאנמרית, והאני מחבק את מבנה טיול, התנהלותו, והמציאות הרבות שניקרו בדרכי. למרבה השמחה אני ממש לא חשובה. מיאנמר גדולה ממני ומכולם. יש בה אהבה זכה, ומחלקים בה הוראות תפעול למשתמש מתחיל באהבה וגם למתקדמים יש. אפילו בעניין סודרה שלך יש אפשרות לקבל טיפים.אגב, הכל במתנה ולכולם. יש בה אנושיות בתמציות. אפשר להפיק מהן אנושיות נהדרת בדילול שווה לכל נפש. יש בה נדיבות שהיא מעשה בלי הלכה לגמרי. היא נכרת בחיזור אחרי בודהה ואחרי נזיריו. יש בה עושר אדיר בכל תחום חוץ מכסף ואני מתכוונת לטבע, לאבני חן, לנפט, לנהרות רחבי ידים, למפלים  ולעבודות יד נפלאות. אבל הכי שיש בה, אבל ממש הכי זו הפשטות. פשטות טבעית חפה מפוזות, בלי הסברים, זורמת מתחבאת בין טיפות המונסון